השבוע היה שבוע מאד מטריד. שבוע של פשע שנאה חסר תקדים במדינת ישראל. נוכחנו לדעת שאנחנו לא טובים ממדינות אחרות בהן השנאה להומואים (וכו') יכולה להגיע לידי רצח. זה היה עצוב, זה היה מהמם, וזה היה נורא. אבל אחרי שכל המחשבות הקשות התחילו להתפוגג מעט התחילה לנקר בראשי שאלה נוספת.
לאן הוא נעלם?

מי? אתם שואלים? - אז ככה:

בעיתוני יום א', היום שלאחר הרצח בבר-נוער שבבית האגודה הישן זעקו כותרות כל העיתונים ידיעות בנוסח הזה, פחות או יותר:


כל העיתונים תארו את הזוועה בצבע מלא ובפירוט. מרחו דעות לכאן ולכאן, גינו את כל הדתיים וכל הדברים האחרים שהיינו מצפים שיהיו בעיתון.

גם בהמשך השבוע העיתונים המשיכו להתעסק בעניין, ראיינו את הפצועים ועקבו אחר ההלוויות.

כל זה טוב ויפה. באמת היה צריך להתעסק בנושא ולתת לו תשומת לב על מנת להראות לציבור הרחב לאן יכולה להביא שנאה ושיש להתייחס לכל הקהילה ההומו-לסבית בסובלנות.

אולם מה שהפריע לי היה דבר אחר וניתן להבחין בו בכותרת לדוגמא הזו:


הבחנתם בהבדל בין הכותרות?

אני יודע שזה לא כל כך בולט, אבל תסתכלו שוב על שתי הכותרות. יש ביניהן הבדל אחד מאד משמעותי...

טוב, אז אני אעזור לכם. ההבדל הוא זה:

מיד בליל הרצח פרסמה המשטרה הודעה על כך שיש שלשה הרוגים בפיגוע, וזה מה שפרסמו העיתונים. אולם כבר בבוקר שאחרי תיקנה המשטרה את גרסתה והורידה את מספר ההורגים לשניים. ובכן, על פניו זה שינוי משמח - התברר שנהרג אדם אחד פחות, או לפחות שאחד מן ההרוגים קם לתחיה (ימות המשיח ממש).

אולם כאן נכנסת לתמונה תאוריית הקונספירציה שאין לה שום מקור מלבד מוחי ההוזה והקודח. וזה מה שאני חושב שקרה:

בליל פיגוע השנאה, לקראת השעה 2, הודיע המשטרה שפצוע נוסף מן הפיגוע מת מפצעיו. ואז כמה שעות אחר כך אותו הרוג נעלם. מה שקרה הוא שאותו פצוע הובא לבית החולים, ומשפחתו הוזעקה לשם. אפשר שבתחילה הפצוע בהכרה או שבכיסיו נמצאו פרטים מזהים, בכל מקרה, המשפחה התייצבה בבית החולים ושם נודע לה, בנוסף לכך שהבן שלה פצוע קשה - שהוא גם הומו.

המשפחה לא יכלה לשאת את הגילוי, בין אם זה בגלל הומופוביה ובין אם בגלל "מה יגידו השכנים", וכשהמסכן מת מפצעיו המשפחה פנתה אל המשטרה ובקשה ממנה, מפאת הנסיבות, להסתיר את מותו. המשטרה, ככלל, היא גוף לא ממש מתקדם או סובלני, ולכן הם הבינו ללבה של המשפחה ונענו לבקשתה ההגיונית (לדעתם). אולם מסתבר שהאמת נפלטה עוד קודם לכן על ידי מישהו במשטרה שלא עודכן, וזה מה שהופיע בעיתונים למחרת. את האמת ה'משופצת' הכריחו את העיתונים לעדכן רק אחר כך.

ובכן זו התאוריה שלי, וכפי שאמרתי, אין לה שום ביסוס מלבד מוחי הקודח. אולם הניחו לי להמשיך את מחשבותי, בהנחה שתאוריה זו נכונה.

אני חושב שיש משהו מאד עצוב בכך שהורים אינים מסוגלים לקבל את בנם גם לאחר שהוא נרצח בגלל נטיתו. בעצם הסתרתם את האמת הם כאילו מצדיקים את הרוצח. הרי מי ירצה בן הומו - אולי עדיף שהוא נרצח לפני שנודע לשכנים, לפני שהוא עשה בושות למשפחה. מזל שהוא לא הספיק לצאת מן הארון. עדיף שינוע היישר מארון הנטיה אל ארון המתים, ללא הטרחה של היציאה מן הארון שבדרך.
אני מכיר משפחות שאכן חושבות כך, שאכן מחשבה כו היא הגיונית במחינתם. אני רק תמה מה הם אומרים לכל המנחמים שבאו לבקר אותם בשבעה. איך הם מתרצים את מותו של הבן - הרי את האמת הם מסתירים מכולם. בטח הם המציאו משהו ומשקרים לכולם. או אולי הם סתם ביקשו מכל הקרובים להמנע מביקורי תנחומים כדי לא להתקל בבעיה המביכה. כמה עצוב שיש משפחות כאלה בישראל. אני מקווה ששלי אינה כזו (למרות שטרם ניסיתי).

ופסוק אחד נתקע לי בראש במחשבה על התאוריה שלי קהלת (ו',ג)':
אָמַרְתִּי, טוֹב מִמֶּנּוּ הַנָּפֶל. כִּי-בַהֶבֶל בָּא, וּבַחֹשֶׁךְ יֵלֵךְ; וּבַחֹשֶׁךְ, שְׁמוֹ יְכֻסֶּה.