ב"ה

   נתבקשתי על ידי חברי אבי יריב להגיב על דבריו, שכתב בדיון בפורום "רפואה וקהילה", על המלצות משרד הבריאות שלא להתנשק "לחי בלחי", עקב ההודעה ש-700 איש צפויים, חלילה, למות בחורף הבא, מחמת שפעת החזירים, והעלה לדיון את השאלה האם ראוי, בשל כך, להיזהר ולהישמר ולהימנע מלנשק את המזוזה הקדושה.

   מחמת שלא כל החברים נחשפו לדיון, וכדי להבהיר את עניין נשיקת המזוזה, ראיתי לנחוץ להעלות את תגובתי כפוסט בפני עצמו, ובתוספת מרובה.

   בתורתנו הקדושה כתוב (שמות כא, יט): וְרַפּוא יְרַפֵּא. וחז"ל אמרו על פסוק זה (במסכת ברכות דף ס עמוד א): "תני דבי רבי ישמעאל: נאמר וְרַפּוא יְרַפֵּא, מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות.

   " כלומר לרופא ניתנה רשות אך ורק לרפא את מי שאינו בריא, אבל אין לו בשום פנים ואופן רשות להלך אימים על אלו שאינם בריאים, ולהפחיד אותם, ואת בני משפחתם, ולקבוע ש"נשארו לו רק כמה שעות לחיות".  על פי התורה הקדושה אין לרופא רשות לדבר דברים כנ"ל, הרשות היחידה, והבלעדית שיש לרופא היא לרפא את מי שאינו בריא. נקודה.

   אין אחד שלא מכיר כמה וכמה בני אדם שהרופאים הילכו עליהם אימה בנוסח זה, של "נותרו לך וכך וכך שעות/ימים/חודשים לחיות", והם חיים איתנו בריאים ושלמים עד עצם היום הזה, ה' יאריך ימיהם ושנותיהם בטוב ובנעימים.

   ושמעתי מהרבה גדולי ישראל מרנן ורבנן, שמפיהם אנו חיים, שדברו נגד מנהג לא ראוי זה של חלק מהרופאים, לא כול הרופאים, כמובן.

   חלילה איני בא לדבר כנגד הרופאים, העושים, ימים כלילות, מלאכת קודש ומצילים חיים. וזכות גדולה להם, וכבר אמרו חז"ל (מסכת סנהדרין פרק ד משנה ה): "כָל הַמְקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא". אלא בקשתי מהם: עשו מה שאתם יודעים לעשות טוב, והתמקדו בכך. את החיים נתן הקב"ה, והוא ייקח אותם, חלילה, לכשירצה, וכבר שמענו על אין סְפור ניסים ונפלאות שנעשו לחולים שעמדו על סף המוות ונושעו.

    וגם במקרה זה, מי אמר להם שחלילה יהיו 700, אולי 70, אולי 7, אולי מספר אחר, אולי, בעזרת ה', בכלל אף אחד.

   התורה אמרה "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", על כל יהודי מוטלת החובה לשמור, להיזהר ולהקפיד על בריאותו, אבל להפחיד, מי שַמכם?

   לגבי נשיקת המזוזה, כתב הרמ"א ביורה-דעה (סימן רפ"ה סעיף ב) שיניח ידו על המזוזה כשיוצא מן הבית, ויאמר: "ה' ישמור צאתי ובואי מעתה ועד עולם".

   ובקיצור של"ה (ענייני מזוזה) מביא מספר מצת שמורים שבעת כניסתו ובעת יציאתו צריך להניח ידו הימנית על המזוזה וינשק ויאמר: "שד"י ישמרני מיצר הרע מכול צרה וצוקה אמן סלה". ואז ייכנע השד מלהזיק באותו בית, וגם יצר הרע ייכנע ולא יקטרג בו, ויתבטל ממנו.

   ובברכי יוסף (שם ביורה דעה) כתב: "והאר"י זצ"ל כתב: יניח אצבעו הנקרא אמה, על שד"י, וינשקנה ויתפלל לה' שישמרנו בשם שד"י, וחילופו באותיות המאוחרות האותיות הבאות לאחר אותיות שי"ד תכ"ה, שיצילהו מיצר הרע". וכן הוא בסידור האריז"ל.

   אך ברמב"ם (הלכות מזוזה פרק ו הלכה יג) כתב להסתכל על המזוזה ביציאתו.

   בספר פתחי שערים (סימן רפה אות כ"ו) מביא מעשה שהיה אצל החת"ם סופר זצ"ל שבחור אחד בא לפניו, כדי שיבחן אותו וייתן לו סמיכת חכמים (כלומר, שיסמיך אותו להיות רב ופוסק בישראל), הבחור הראה כוחותיו בתורה, בתלמוד ובפוסקים והיה ראוי לסומכו, אולם החת"ם סופר הרגיש בו איזה חסרון וחשש להסמיך אותו.

   כשיצא הבחור מבית מדרשו של החת"ם סופר ולא הניח ידו על המזוזה, החליט החת"ם סופר שלא להסמיכו, כי ראה בזה זלזול במנהגי חכמינו וחוסר יראת שמים.

   בספר אספקלריה המאירה (דף לח) מביא את הסיפור הבא: הרב הקדוש רבי אברהם יצחק קאהן, אדמו"ר מתולדות אהרן זצוק"ל זי"ע מעולם לא עבר את הדלת מבלי לנשק את המזוזה, וגם כשהיה פעוט, וידו לא הגיע עדיין לגובה המזוזה, היה ממתין ליד הדלת עד שיעבור מישהו שירים אותו על ידיו, וכך יוכל לנשק את המזוזה.

   היוצא לנו מכל הנ"ל הוא, שמי שיקפיד על מנהג ישראל לנשק את המזוזה הקדושה, כל עת שיעבור לידה, לא יקרה לו, חלילה, כלום אלא להיפך רק ינצל מכול מיני מרעין בישין, ה' ישמור ויציל מהם.

   לסיום דבר נחמד:

   הרב הקדוש רבי צבי מזידיטשוב זצוק"ל אמר: מזוזה רומז ליחוד קודשא בריך הוא ושכינתה, על דרך רמז שכותבים בתנאים: "ולא יבריחו ולא יעלימו לא זה מזו ולא זו מזה" - אלה הם אותיות מזוזה.

   וזכות המזוזה תעמוד לנו להתברך בברכת כל טוב, וברפואה שלימה לכול חולי עם ישראל.