טו' באב- הוזמנתי להנחות ארוע יוגה רב משתתפים -עם השקיעה...

רבקל'ה-מנהלת התרבות, ביקשה, שאכין משהו מיוחד-חוויתי, משהו כזה שכולם יוכלו לעשות....

ואני-ישבתי ורקמתי באהבה גדולה, תרגיל אחרי תרגיל, מילה אחרי מילה , נשימה ועוד אחת....

הגעתי לקבלה של הדיור המוגן בנורדיה- כל הלובי היה באוירה מיוחדת , מקושט במלוא האהבה, נרות ופרחים כתומים ולבנים בכל פינה...

אוירת חג.

נכנסתי לכוון המדשאה המטופחת להפליא-וראיתי כבר מרחוק את הכסאות הרבים המסודרים בחצי גורן, את המחצלות, תאורת החצר המרהיבה, הנרות, הכיבוד....חיכה לי איש הסאונד,אנשי הבטחון היו פזורים בכל מקום.... ממש הפקת ענק.

חיברו אותי למקרופון...ואני ממתינה...

לא ידעתי שהמראה של אנשים מבוגרים מאוד, המגיעים מכל עבר, לאט לאט, מי בקביים, מי מובל בכסא גלגלים...

מי שלובי זרועות תומכות, כדי לא מעוד...לאט לאט, לבושים בלבן, הם מגיעים,בצעדים איטיים- מתיישבים ומתרווחים להם בכסאות.

מראה שכזה

יוכל לרגש אותי עד כדי דמעות...

לבושה לבן, ניצבתי מולם...הזכרתי להם אהבה מהי... אהבה של חג האהבה-לא בהכרח אהבה לבן/בת זוג....(מן הסתם הרבה אלמנות/אלמנים...בגילם המופלג), אלא אהבה שלי עצמי ...הזכרתי להם אהבה פשוטה-משהו הנוגע בנפש מבפנים, אהבה שאינה תלויה בדבר.מתוך שימת לב , ללב עצמו.

הקהל הזה היה מיוחד במינו-כולם יכלו לבצע את התרגילים, מי בתוך הכסא, מי בעמידה...מי רק עם יד אחת.

הייתי המאושרת בנשות ישראל באותו רגע-לראות את המחזה הזה.

בסוף הארוע, ניגש אלי דייר- (לדעתי בסביבות התשעים.).. הראה לי עוגיה קטנה בצורת לב ואמר לי, בכאב :"נתתי לאישתי, והיא לא רוצה את זה"...

נשבר לי הלב...."אתה יודע מה?" עצרתי שניה ואמרתי...."תגיד לה שלא צריך"!

נראה לי שבשניה, נרגע האיש....והלך לדרכו. בטח בליבו אמר לעצמו...."הצעירים של היום"....

ואני, ממהרת הביתה , רואה בצידי הדרכים זרי פרחים לרוב...הירח המלא עלה מעל הרי המזרח....

:"איך ייתכן, שאני כל כך מחוזרת, כל כך נאהבת, ואין אפילו פרח אחד אצלי על השולחן?"

מחשבה מהירה מאוד החליפה אותה....:"טיפשונת, את האשה הכי נאהבת בארץ ישראל, שכחת?....אהבו אותך היום לפחות עוד עשרות רבות של אנשים....התרגשו , נגעת להם ישר בתוך הלב"....

אז פרח?

מאושרת ומתרגשת לא נרדמתי עד עלות השחר.

זה יום אהבה מיוחד!