הייתי רוצה לכתוב שכמה מטובי ידידייי הם הומואים, אלא שלפני חודשים אחדים כתבתי שכמה מטובי ידידיי הם ערבים, ויש גבול - ככל הנראה - כמה יכול אדם לסחוט קלישאות, גם כשהן מיועדות לשימוש אישי.
במוצאי שבת האחרון, בשעה עשר וארבעים בערב, ישבתי בבית חברים ברחוב הגלבוע. אתם יודעים, זה הרחוב הקטן הזה, שאנשים נוטים לכנות אותו משום מה רחוב הולנדי, ושלכולם נדמה שהם היו רוצים לחיות בו. חגגנו יום הולדת לשני בעלי הבית. זוג. היא יושבת אצלי על הסקטור של השמאלנית הרדיקלית. קורטוב של פמיניזם, אתאיזם פנאטי, אנושיות חסרת פשרות וסוג של יושר אישי, שאילו רק הייתי מצליח לכופף ולו במעט להרף עין, הייתי חי את שארית חיי בתחושה של סיפוק עצום. הוא ממלא אצלי את הנישה של הקיבוצניק. גדלנו במרחק של שלושה קילומטרים זה מזה - קלאסיקה של עיירות פיתוח וקיבוצי סביבה - ממש באותו שנתון, ורק ארבעים שנה מאוחר יותר נפגשנו בגינה בשנקין כשהילדים שלנו מחלקים ביניהם נפילה ממגלשות, שקיות ביסלי, התפלשות בקקי של חתולים ושתן של כלבים, ושאריות ליחה ואלכוהול של שוכני הגינה בשעות הליל, אחרי שהילדים ישנים לבטח בבתיהם. מוגנים מן העולם שבחוץ. חוץ מזה הוא יושב גם על הנישה של החבר שאני רואה כל יום. זה שאני הולך איתו לכל מקום ושותה איתו כל דבר שמציעים לנו. היתה שם גם חברה ששייכת לסקטור החד-מיני, זוגתה ששייכת לסקטור האירופאי שבא לחיות בלבאנט, ומרדכי - ההוא שמוזכר בפוסט מלפני שבועיים.
שתינו קאווה כי ככה כתוב היה בעיתונים, ו-ויסקי כמו שאנחנו יודעים. שמענו את הרקוויאם של פורה - גבריאל פורה - שהוא ענוג ונוגע ללב ומתאים במיוחד ליום הולדת באמצע החיים, וחיכינו שהלילה יבוא אל קיצו. ואז צלצל הטלפון של מרדכי, וידידה אמרה לו שהיא פוסעת בשדרה, ליד קנטינה, מאה מטר מאיתנו, ושומעת יריות ויש פיגוע. מזמן לא היה פיגוע. האדרנלין מתחיל לזרום בדם. כותרות עיתוני הבוקר של מחר צפות אל מול עיניו של אדם ללא מאמץ ניכר. ואצלנו אפילו לא שיקשק הקרח בכוסות.
חמש דקות מאוחר יותר צילצלה אחותי מן הפרברים. לוודא שאני בסדר. אני אוהב את הדאגה הפשוטה הזו אלי. את המאמץ לוודא שאני במקום מבטחים. דקות אחדות מאוחר יותר העניין הגובר הזה בבריאותי מפר את שלוות רוחי. טלפונים והודעות זורמים בזה אחר זה. יפה יעשו פרנסי החברות הסלולריות אם יוזילו את תעריפיהן בשעות קשות אלה, בהן אחדות לאומית ואי ודאות אישית נמהלות זו בזו. דקות אחדות מאוחר יותר כבר ידענו גם אנחנו את עיקרי הדברים.
מאז יום ראשון אני עובר בנחמני פינת אחד העם בכל בוקר בדרכי לעבודה. אני אוהב לראות את נרות הנשמה המהבהבים כנגד אור השמש, את זרי הפרחים ושלטי ההזדהות הספונטניים לאורך הגדר. ניידות משטרה מתנהלות בעצלתיים ברחובות מסביב, השקט שב על כנו. אלא ששניים ממבנה חרדל הלך. ככה סתם. שניים יצאו את ביתם לענייניהם ולא שבו אליו עוד בסוף יום.
---
כמה מטובי ידידיי הם בני אדם. חלקם נושאי תעודות כתומות, אחרים הם בעלי העדפה מינית מובחנת או כאלה המקפידים על תזונתם ועל האוויר אותו ילדיהם נושמים (אני כמובן לא רוצה להיכנס לעניינו של מוניר, שהוא גיי פלסטיני המקפיד על אורז מלא וירקות אורגניים, שכן יש גבול כמה נמוך אפשר לרדת). חבר אחד קרוב מאוד שלי אפילו מרמה את מס הכנסה באופן שיטתי. בין שידידיי מגזימים בשתייה או אוהבים איש את רעהו, מעודי לא מצאתי מישהו מהם הראוי למיתה טרם זמנו. וכך גם לא איש מבין אותם מיליונים שאינם נמנים על חוג ידידיי.
שבת שלום.
|
נערת ליווי
בתגובה על לזכר צ'ט המנוח
Shulamit Near
בתגובה על מגיע לו שיכתבו עליו שיר
lexis
בתגובה על העתיד כבר כאן
גלית א'
בתגובה על חולדאי פינת לפיד
לא מתנגדת
בתגובה על כזו טרגדיה
תגובות (31)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
!
"כמה מטובי ידידיי הם בני אדם"
זה טוב. מאוד טוב המשפט הזה.
חד כלהב
האמת? למה "נו בחייך"? לא שחשבתי שאתה מחכה לסימן כזה כדי להאמין באלוהים. אבל שנאת חרדים איננה כלל וכלל משהו לא נפוץ, ואפילו חוקיו הצבועים והנכונים של הפוליטיקלי קורקט לא ממש חלים על פוביה זו, בניגוד להומואים, מזרחים, אתיופים ופלשתינים. שנאת דתיים משולה לנאורות בקרב חברי הטובים ביותר.
אבל שמחה לדעת שאתה לא נמצא שם. :)
אוף, להב. לא הולך לי איתו. והכל בגללך.
אשרייך, שהצלחת להעלות על כתב את מה שהרגשת. היומיומי, השגרתי, הפרת השיגרה עד החזרה לאותו רחוב, עם תוספת של נרות נשמה. מצמרר.
מה שהוא אמר ואני אחזור למי שלא הבינ למה הכוונה-
אהבת אדמ באשר הוא אדמ.
רק בגלל שלא תפסו את אלוהים בנירנברג יש לו עדיין מאמינים, כי הזרוע שלו לא מתפקדת מי יודע מה במאה שנים האחרונות
נו בחייך...
אתה באמת מתכוון למה שכתבת כאן? זה מה שהיה גורם לך להאמין באלוהים - מוות של אולם מלא בחרדים, רק בגלל שהם חרדים?
מאייר ליתר דיוק, לא יודע איך זה זכרתי באום...
מוות הוא אופציה שאפשר לקוות לה, אולי הוא לא יבוא מידינו ממש, לא פיזית מכל מקום, אך את התפילה הזו, אי אפשר שלא לשאת.
כשנתקבצו אז כל דתיי הארץ ביד אליהו ושמעו את אותו שך מלהג את השפנים והנידות, אמר מישהו שאילו הייתה נופלת פצצה באותו הרגע והורגת את כל באי הכינוס, רק אז הוא היה מתחיל להאמין שיש אלוהים...זה לא קרה ואנחנו נשארנו בלי אמונה.
תודה, בעיקר בגלל השניים ממבנה חרדל. צודקים ניצן הורוביץ ואחרים שמנסים לבנות כאן מיתוס מסביב לאירועי מוצ"ש. רק מיתוס משיג לך כאן איזה בטחון או לפחות פרוטקציה. אחרת לא סופרים אותך.
להתראות בכיכר גם.
נהנתי, תודה.
כואב לי הגב. נתפס. האישיאס.
אני יודעת שתפיסת גב זאת לא סיבה אלא תוצאה, אבל עכשיו זאת גם סיבה למה אני באה לפה בערך 14 שעות אחרי שהפוסט הזה ראה אור ולא כמו כל יום שישי. בבוקר.
בקיצור, שלפתי מהקופסה הקטנה פה לידי פיסת נייר מרובעת וכתבתי ראשי פרקים מהפוסט שלך שמדברים אליי:
יש גבול
סוג של יושר עם רצון לכופף
הסקטור האירופאי (האמת שצריך לכתוב האירופי) שבא לחיות בלבנט
ומרדכי. ההוא שמוזכר בפוסט מלפני שבועיים.
ואני יכולה לכתוב על כל ראשי הפרקים האלה, אבל אני מעדיפה להישאר עם המחשבות על מרדכי.
כי הוא אולי גם סיבה וגם תוצאה. כמו הגב שלי, רק באופן חיובי. חיובי מאוד.
תמסור למרדכי שהוא מרגש אותי?
נ.ב קאווה היה בהתחלה גם בראשי פרקים, אבל מחקתי. אולי כדי לא לקלקל לי את הזכרונות מהקאווה של אתמול בצהריים בננוצ'קה החדשה.
אחד הפוסטים הכי יפים שקראתי שהוא שיר הלל ל- אנושיות !
מחיאות כפיים להב ! ! !
רונית
לא ראויים למיתה טרם זמנם ?
"עדיף שרם א- שיח בלי שלום משלום בלי שרם א -שיח (משה דיין)
"מהצודקות במלחמות ישראל" (אריאל שרון על מלחמת לבנון)
"עדיף אמא יהודיה אחת על 1000 פרופסורים שאומרים שהאדם בא מהקוף" (הרב פרץ מייסד שס)
"juden raust" (כל הגרמנים של 1939)
"זה הכל למען הילדים" (הרב אליאור אחרי התעללות בילדי משפחה מבית שמש)
"אני אוהבת את רוז" (מארי פיזם על ביתה הרצוחה השוכבת במזוודה בירקון)
"הקיבוצים אוכלי השפנים" (הרב שך)
"ביום בו יטוסו מטוסים אנגליים מעל גרמניה, לי יקראו באום (?)(הרמן גרינג)
תאמין לי להב, אם הללו היו מתים קצת יותר מהר, אנחנו היינו חיים קצת יותר ארוך...ראויים ועוד איך
שבת שלמה ושקטה.
(אגב מעלימי מס- הקמפיין החדש של רשות המסים קובע שזה פשע חברתי. עכשיו אפשר לנשום לרווחה ולדעת מי אשם בכך שאין תרופות ובכלל, בעוני, בחולי ובבעיות החינוך)
יש משפט שאני אומרת אותו בכל הזדמנות ולצערי נראה שנופל על אוזניים ערלות
אני טוענת שלפני שאנשים מתחלקים לקבוצות - נשים גברים, דעות פוליטיות, מוצא אתני, העדפות מיניות ועוד
כל מיני חלוקות לפני הכל הם בני אדם.
טוב, זה מה שנוח לי לחשוב, חבל שיש הרבה מסביב שלעיתים גורמים לי לפקפק באמונה הזאת
.
אולי בגלל שאני קצרת רואי, אולי בגלל שאני לא נוטה לייחס חשיבות לגינונים אני תמיד נופלת בפח ולא רואה את שכל האנשים
סביבי לפעמים רואים קודם, את החלוקה הזאת מלמעלה
וגם אז עדיין כל מה שאני מצליחה לראות זה את האדם.
שמחה על כך....
ועדיין הייתי שמחה להיות יפת נפש ולומר שאפחד לא ראוי למיתה לא בין מכרי ולא בשאר האוכלוסיה , אבל האמירה הנחרצת הזאת מתערערת אצלי לפעמים
במיוחד כשקורים כאלו מקרים.
חבל.
כמה נכון
נורא מצחיק. פתאום חשבתי שכל חברי, בחיי, כל חברי (הגברים) הדרום קליפורניים הם הומואים. אין סטרייט אחד לרפואה. אחוות דפוקים כנראה חיברה ביננו. עבור אחד מהם הייתי ייצוג הזיכרון של ביקורו בארץ והנאתו הצרופה מטיול בחוף הים עם ריבוי הגברים לובשי הספידו. "אוי הספידו שלכם" היה נוהג לומר רפאל. עבורו היינו גן עדן להומואים. כך אנחנו נראים לתיירים.
כבוד לי לכתיבתך....
וכבוד אדם לאדם....
ואין ראויים להחליט מי ראויי?!
וטוב שקח!!
אחזור לנצנץ
שבת מבורכת ושקטה
אהבת אדם באשר הוא אדם. תבורך.
אוח...........על הכתיבה!
העיקר שהחברים שלך מגוונים,צבעוניים,מרתקים.
כמה כייף .
הפוסט הזה גרם לי להרהר במניפת חברי ולגלות למרבה הזוועה שאין אף הומוסקסואל שאני יכולה להתקשט בו כהומו המחמד שלי ושלעזאזל עברו כבר שנים מאז שהיה לי חבר ערבי ומה שלום חוסיין באמת.
זה מה שקורה כשאת שוכרת צפונית להבימה או סתם כשאת עסוקה מדי בחיים ולא משקיעה את הזמן והמחשבה הנחוצים לבניית מוטת ידידי נפש מכל הגוונים וגם כאלה בבורדו. הסמלנות לא מקלה עם מאמיניה בטח לא עם אלו מבינהם שמשלמים בשבילה מעל 5 אלף שכ"ד ובטוחים שהמגניבות משתלמת.
מעולם לא חשבתי אם יש אנשים או מגזרים שראויים למות או שלא כי אני משתדלת לא לרצות דברים שאין לי שום יכולת להשיג. אבל ניסיתי להסביר לבכורה שלי (שהחיים בבי"ס הפתוח לימדו אותה רבות על משפחות רב מיניות, חד מיניות, אנטי מיניות וכיוב') למה יש שישאפו למגר את מי שאינו הולם אותם אידיאולוגית. אז דיברנו על שנאה מאותגרת אינדיבידואל, על אמונות על אידיאלים ועל כך שיש אנשים שעלולים לטבוע בתוכם כל כך עמוק עד שישכחו שלפני הכל הם עצמם וגם אלו מהצד השני של המתרס הם אנשים.
בסוף השיחה היא אמרה לי שאולי היא קצת הבינה, ביקשתי ממנה שכשתבין ממש שתסביר לי, כי אני לא באמת הבנתי.
השקעתי עכשיו מחשבה נוספת ונזכרתי שחברה טובה של אחותי היא מההם וגם אח של חברה ממש חי עם מישו אז אני בכל זאת ארשה לעצמי להצהיר שמרגישה מזועזעת מהרצח, כמעט פגועה באופן אישי.
תראות בכיכר.
רחוב הולנדי אולי כי דה פריס גר שם .אני צריכה לבדוק אם הוא עבר לגור שם לפני שהפכו את הכביש למדרכה :)
אומר כאן משהו שנשבעתי לעצמי לא להגיד בחיים ובכל זאת, פוסט נוגע . אשכרה הרגשתי פיזית.
הפוסט הכי טוב שקראתי בענין הארוע המזעזע הזה, בעצם הכי טוב שקראתי בכלל.
שבת שלום.
אז אתה אחד העם
וכותב יפה,,,
כמה מטובי ידידיי הם בני אדם.
כפי הנראה את החלק הזה - הפשוט, הבהיר, הכל כך נבון - של המשוואה , יש עדיין מי שלצערנו מתקשים לעכל. ושום שעורי בית ושום שעורי עזר ושום מורה פרטית - לא יעזרו. רק כדורי האקדח.
ההצעה לחברות הסלולאר מעולה.
רק חבל שהם חרשים.
יש להם צלצולים של כסף באוזניים.
שבת שלום ומבורך להב.