אוסף את עצמי
כאשר כול מה שאני רוצה לומר אינו נשמע נכון,
כשכול מה שאני מנסה להביע נדון לכישלון
אני אוסף את עצמי אל דף לבן נקי
ונותן לשורות לדבר במקומי.
פוסטים אחרונים
- האם אנחנו יודעים ? 4/10/09
- רק רציתי שתדע 16/9/09
- האור בחדרים כבה 11/9/09
- SLOW LORIS 13/8/09
- האם כולנו מוכנים לשלם ? 7/8/09
- פיסת היסטוריה 31/7/09
ארכיון
האם כולנו מוכנים לשלם ?
המסע עודו רחוק מן הסיום ובתוך חשבון הנפש שלי אני מתבונן סביבי ורואה דמויות רבות אשר השפיעו על חיינו. אין טעם לחפש ביניהם את תמונתי מפני שלא אהיה כנראה חבר במועדון המכובד של מעצבי היסטוריה. אני אסתפק בכך שאהיה חבר במועדון של מעצבי חיי. . ישב לו אדם חכם, טרח וגילה את החשמל, האטום, הגלגל, את התת-מודע, את הרנטגן, המחשב - אפילו את המהדק הקטן שפותר לנו המון בעיות. המצאות אשר הבטיחו לנו יותר ידע ומכאן יותר כוח, קיצרו זמנים ומרחקים וקרבו אותנו האחד אל השני. האדם הזה הוכיח את יכולתו לשלוט בתהליכים שבטבע, מצא תרופות למחלות קשות וטרח הרבה כדי להקל על חיינו. . והנה אותו אדם ממש, אשר המציא לנו הרבה כל כך, מתקשה להמציא תחליף לתופעה שמלווה אותנו מזמן ועוד תמשיך ותלווה אותנו בעתיד: מוסד הנישואין. תהליך אשר לידתו באהבה גדולה וסופו סערות גדולות בים של סימני שאלה. ואני, ביני לבין עצמי, מנסה כבר מזמן להעלות רעיון גאוני אחד אשר יכניס אותי לפנתיאון של מעצבי ההיסטוריה ויסיר מעלינו את הצורך בנישואין, אבל מוצא עצמי תמיד בנקודת ההתחלה. ברור לי שגם אם לא נקיים את החתונה נהיה במערכת זהה של זוגיות אשר מחייבת כזוג נשוי לכל דבר. . אשר על כן דבר לא נותר עוד לעשותו אלא, לנסות ולשמר את האהבה ואת החוקים המאפשרים קיומו של מוסד הנישואים. ללמוד ולזרום עם המציאות. לזכור ולא לשכוח כי תמיד מגיע הזמן לשלם על טעויות.  . והמציאות אינה תמיד פשוטה. לעיתים, בנישואים אנו מקבלים שלום תמורת שטחים. נתחים מן החירות שלך, מן האישיות שלך - מן הנשמה שלך, תמורת בן / בת זוג מרוצה במיטתך בבוקר. . האם כולנו מוכנים לשלם את המחיר הזה בכל עת ? האם נוכל אי פעם לוותר על שמחת חיים משכרת או תחושה של לבלוב? אני מתקשה בכך מאוד. |
תגובות (55)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הסבתא החכמה שלי אמרה
שבשביל כוס חלב
לא צריך לקנות פרה
גם לא בשביל 2 כוסות.
לא מוכנה לשלם שום מחיר.
לא מוכנה להיאחז במשהו שלא עושה לי טוב.
לכן,
משחררת...
כמו שכתבתי בפוסט האחרון שלי...
שלום רב ושבוע טוב ,אריה
(וגם למגיבים האחרים).
הרבה תגובות קבלת אריה יקירי,
מה שמצביע על כך, נראה, שנגעת בנושא
חשוב המעסיק את כולנו.
ראשית, לדעתי, האדם נברא כיצור חברתי.
כדי להסדיר הצרכים החברתיים נבראו ארגונים
וסדרים שונים. זאת על מנת שיהיו חוקים,נוהלים והסדרים
שיפחיתו את הכאוס,ויתנו משמעות לחיים וליחסים.
אם לא טוב היות האדם לבדו...הסדר של חיים משותפים
בכל דרך וצורה אמור לסייע בבטחון, במובנות ובהמשכיות
של השותפות הזוגית, המשפחתית.
האם תמורת "חוזה יחסים" צריך "לוותר" על עצמך, אישיותך
או חירותך??? ממש ממש לא.
"הפטנט",יקירי, אינו נמצא במוחו הקודח של גאון כלשהו, הוא אינו
בחוץ מסתובב וממש לא מפתח הפלא. אדרבא, ה"פתרון" נמצא בכל אחד מאיתנו
בפנים- בדרך שהוא מסתכל על הדברים ונותן להם משמעות.
ביחסים אין כלל ויתור אלא זכיה- כי החירות האמיתית, אינה החלפה
של "אובייקט" מסעיר, מגרה ומעורר, בל פעם- כמו הבגד החדש, אשר מגרה אותנו
כל עוד הוא בחנות, וברגע שרכשנו אותו, הוא אבד מקסמו..
החירות, האושר הוא בלמידה כיצד לתת ולקבל ולהנות משני העולמות.
כל זאת בתנאים של: אמון, בטחון, אהדה וכבוד ואהבה.
רק בנתינה כזו יש קבלה אינסופית מסעירה ומעוררת בכל פעם מחדש.
אולם, די לזכות בכך, יש לעמול קשה, בכל פעם כאילו זו ההתחלה-
ראו הוזהרתם !!!! אך מי שזה -יראה את האור!!!!
נסה זאת, אריה ידידי, אני מונה לחשוב איתך על הדרך.
אהבה זה התבלין העיקרי שבלעדיו אין טעם לתבשיל!!!!
כל אחד אוכל את התבשיל...השאלה אם נהנה ממנו.......ומוכן לאכול אותו תפל .....
אני לא מוותרת על ה"תבלין"..ואם צריך לבשל כל פעם מחדש.....נבשל שוב ושוב..
אני רוצה "טעים"לי!!תמיד!
אין כמו אהבה וריגושים ותשוקה ! עם בעל,מאהב,חבר,כל אחד מוצא את התשובה ועושה בחירות לעצמו ובעצמו אם הוא קיים ורוצה להרגיש.
ידידי, כוחו של הפוסט הזה הוא בכך שהוא נוגע לכל אחד, מעורר מחשבות ותגובות. אי אפשר להשאר אדיש, וזה נהדר. לא אנסה לתת עצות, למרות כ-30 שנות נישואין מאושרות. מה שבטוח הוא שכמו כל דבר צריך לעבוד על זה ולתחזק ולבדוק את עצמך כל הזמן. אני לפחות חושבת שאפשר, ושזה כדאי. תודה על הפוסט, רונית.
פוסט חמוד ויפה ...אולי פעם ימצא הפתרון .. נראה לי שכל אחד מוצא פתרון לעצמו והאפשרויות הן כמספר האנשים עלי אדמות ..
משחר ההיסטוריה "נרשם לנו" בגנים האנושיים הצורך ליצור זוגיות..
אפשר לומר למטרת פרו ורבו.. לפתח ולהגדיל את האנושות.
אך האם חשבנו פעם שלו הבורא היה רוצה שנחייה בזוגיות רק למטרת הפריה וצמיחה, היה בוודאי מוצא דרך אחרת טובה יותר להרבות את זרע האנושות..??
כך שלקיום זוגיות יש מטרה גבוהה יותר יקירי,
מן הסתם הקשיים שאנו חווים במערכת יחסים זו (ובכל מערכת יחסים לא זוגית) אמורים ללמד אותנו שיעור. והשיעור לא שבן הזוג חונק או שהחיים איתו בלתי נסבלים, או שהוא לא בסדר..
אלא עיקר השיעור הוא לבחון את עצמנו - מה בן הזוג מציף מתוכנו.. האם הוא מראה לי את החוסר פשרנות שבי? האם בן הזוג מראה את הפחדים שלי - איבוד החופש והפרטיות, האם בן הזוג מראה שאני כבר לא מבטא את מי שהינני באמת? , הם יש לי יכולות חמלה, אהבה ?
ועוד ועוד ועוד שיעורים ושאלות..
אז זוגיות היא קארמה אחרי הכל!!
צריך להבין שאם בזוגיות הנוכחית לא פתרתי את השיעורים האלה עם עצמי אאלץ לחוות את הקשיים האלה בזוגיות הבאה כנראה..
אך כל מקרה הוא לגופו..
העלית נושא יפה מאוד איש יקר.
תודה לך על כך
אכן שאלה לא קלה הצבת בפנינו
קראתי את התגובות
ונראה שאכן רובנו מאמינים
"לא לוותר על האהבה ולחיות בזוגיות"
גם אם לזוגיות פנים רבות
מאחלת שכל אחד ימצא את שחפץ
שבת שלום לכולם
אילו ידעתי אז
לא הייתי נשארת
מעל 11 שנים בלבד...............
מערכות יחסים לא עומדות במבחן המציאות יותר מ-7-8 שנים
פעם אורך החיים היה קצר ולכן התחתנו וחיו כל החיים יחד.
היום זה לא עובד יותר.
ולגבי אם להיות שם או להיות חופשי? יש לזה הרבה תשובות
אבל, אל תהיה איפה שלא טוב לך...אחרי שבדקת את כל האפשרויות.
כשנשואים, החבל על הצוואר חונק, ולא נותן לך לקום וללכת, מה שבחברות קיים ופתוח כל הזמן
ואולי מהמקום הזה משקיעים בו.
שבת שלום..
בדיוק כך....(-:
שבת שלום לך ולמשפחתך.
סורי אזלו כוכבי...)-:
זו שאלה שתשובה אחת לה, לכל אחד ואחת,
אבל שונה. זוגיות ללא חוזה שווה אלף מונים
זוגיות מוסדרת בחוזה. כשמגיע קיצה היא מסתיימת על אחריות הצדדים.
*
לעיתים, בנישואים אנו מקבלים שלום תמורת שטחים.
נתחים מן החירות שלך, מן האישיות שלך - מן הנשמה שלך, תמורת בן / בת זוג מרוצה במיטתך בבוקר.
אתה צודק , ברב המקרים המצב זהה, עצוב אבל ככה זה,
וזה מה יש.....
פ ו ז י ת*
פוסט בהחלט מעניין ונוגע בחלק גדול מאיתנו
אהבתי את הפוסט אהבתי את התגובות
שנכתבו כל אחת ממקום נכון ואמיתי
אין תשובה נכונה אחת או לא נכונה
אין כללים להצלחה או לשמירה
יש בהחלט כללים לכישלון
כל דבר לגופו של עיניין ואדם..
גם אם אני לא בעד מוסד נישואין זה לא אומר שאני לא בעד מסגרת זוגית מחייבת
היום כשהבת שלי בקשר רציני האם אומר לה לא להינשא כי אני כבר לא שם ??
ממש לא !!
כנראה שכל העיניין הוא חלק מתהליך תרבותי כולל ויקח עוד הרבה זמן שזה ישתנה אם בכלל.
שבת טובה לכולם שבת של שיתוף ואהבה
כי ללא אהבה ......
כנראה כןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן
אין תמורה לתחושה
והאנדרופינים
אפרת
ותודה לך, אין ספק, אתה ג'נטלמן.
שבת שלום,
אריה יקר
שאלה קשה
ותשובה קשה עוד יותר
כולנו כמהים לקשר
לאהבה
אבל לחלק מאיתנו
החופש האישי
חשוב גם הוא
ואולי לא פחות..
אין לי תשובה...
שבת שלום
ציפי
יש משהו מאוד מרגיע בעובדה שלאדם ישנה אהבה אחת
קרובה וזמינה. אדם, שנקרא לחפש אחר "באר המים" שלו
והיא אינה זמינה לו - מבין וכואב את חסרונה של האהבה הזמינה.
יחד עם זאת, עושה הרושם שמאוד קשה (עד בלתי אפשרי) להחזיק
זוגיות טובה, מפרה ומפרגנת לאורך זמן.
אני בדעתך בעניין הליבלוב - כמי שרק כעת נחשפת לתופעה המרנינה
לא יודעת כמה מהר אהיה מוכנה לוותר עליה לטובת איפשור של זוגיות
בייחוד לאחר הפגיעה.
יופי של פוסט.
הרי יודע שלא כולם דומים,
ישנם שהמעדון מתאים להם ואיפלו מאושרים
ישנם אנשים בתוך המעדון ומצצים למקומות אחרים
ישם אנשים בתוך המעדון והם ממש סובלים.
וישנם שהם מחוץ למעדון וחיים חיי אהבה נהדרים.
אז לבד לא מומלץ
על "מוסד נישואין" ניתן לוותר (הייתי שם 33 שנה).
הכי טוב בן זוג שאוהבים להיות איתו
ומרגשים שזה עושה לנו טוב בחיים
שבת מבורכת עם הרבה אהבה
אין עתיד בלי להכיר את תפארת העבר. מסתבר שהדור החדש מעדיף להתעלם משורשיו, זהו דור מתייוון וחדש אשר לא ידע את יוסף,
מה עושים? ממתינים לנס שיבוא כי חובה עליו לבוא אחרת ניעלם מהבית השלישי שלנוו.
זו שאלה שקשה מאד לענות עליה
כל מקרה לגופו ואין תשובה ברורה וחד משמעית
אם למישהו גאון הייתה נוסחת פלא לשימור נישואין
הוא היה העשיר באדם
מצב אכן עגום וחבל מאד
****
שבת שלום
שאלת השאלות.
מסתבר שקל להתמודד עם בעיות שבבסיסן הן מהחומר, בעוד שקשה עם אלו שבסיסן הוא הרוח, הנפש.
ובאשר לסוגית הנישואין - לדעתי,ז ו דרך שתוכל להביא לביחד שיהיה יותר מאשר כל אחד לחוד, בתנאי שכל אחד מבני הזוג בא ממקום פנימי חזק, בטוח. זה התנאי ההכרחי למערכת נישואין טובה, מערכבת שבה יהיה מקום גם למעגלים של הלחוד, של הביטוי העצמי.
מירה
ידידי זו שאלה?
זה סיבה לכתוב כמה ספרים ועדיין לא להגיע
למשהו ברור,
למה לחפש דבר שכניראה אנינו
ולמה לוותר על האושר הזה בבוקר?
אם הוא אושר אז הוא טוב
אם לא, אז עושים מה שכבר 40% מהאוכלוסיה
עושים, מפרקים !
נכון שעוד כ70% מתוך 60% הנשארים , לא מרוצים
ומי שבוחר בכל זאת להשאר
אז שום דבר כבר לא יעזור לו
לא מוסד סגור ולא מוסד פתוח לא שיתוף ולא קומונה,
בקיצור אין תשובה ברורה
שבת טובה
חבר מטלבת
תתחיל לחשוב על משהו אחר שיכניס אותך לאחד ממעצבי ההיסטוריה
בחברות
עמי*
כבר כתבו על אלפי מילים
ותמיד בסופו של הדיון
הרוב מגיעים למסקנה
קר שם בחוץ ......
והכי חשוב...להיות נאמן לתחושות והאינטואיציות
שלך ! כי רק אתה יודע בדיוק איזה מסגרת
מאפשרת לך צמיחה אישית בכל תחומי החיים ...
איך כתבת ? על טעויות בסופו של דבר תמיד משלמים.... *
אריה היקר,
כן שאלה כבדה נשאלה ואין לה תשובה אחת...
פעם מזמן תוחלת החיים של האדם היתה קצרה יותר
היום בעידן ההשכלה והשיוויון בין המינים והרצון למימוש עצמי
נוצר פתח לשבירת כלים...שפעם לא העיזו לעשות
ועירבוב בין הרצון בנשואים מוגנים- לבין החופש האישי...
עצתי היא שכל אחד ילך אחרי צו ליבו...
ותמיד תמיד להיות בזוגיות רק מתוך שמחה ורצון
ולא מיתוך כורח ומציאות כפויה...
המתכון הנכון הוא :"שלום תמורת שטחים"
אז אם אתה רוצה לשרוד, לך נמוך מהשולחן, תאמר אמן על כל דבר
וכך תזכה בשקט הס..:) אשוב...
אולי אמצא מתכון אחר ובטוח אדליק כוכב לכל השורדים...
לביא יקר
תודה על הפוסט המענין
אהבתי לקרוא וכן את התגובות
של החברים -
שבת טובה
עדיין נטולת כוכביא
עזוב אותי כמודל לחיקוי, עכשיו אני ב"קנטים"...*
אני מסכימה עם דבריו של פרץ ורוצה רק להוסיף
שריגושים והפרפרים בבטן זה נחמד, אבל זה מחזיק לזמן קצר בלבד.
אנחנו כבני אדם שואפים לרוב ליציבות ולכן נשארים במסגרת.
אריה היקר..
נגעת בנושא אשר מטריד את מנוחתינו ושלוותינו...
אם כל הרצון הטוב לשמר ולקיים את החוקים
זה בפרוש כמעט בלתי אפשר.
ולמה אנו בעודינו צעירים מאוהבים החולמים
למסד את הקשר ולחיות באושר ועושר עד עצם היום
יכולים להתחייב לעוד 50 שנה
לדעתי חייבים להמציא בחוק מספר תחנות .לעצור לחשוב לשקול
מצב יחסים אינטרסים ומשם להמשיך הלאה.
אני לא דוגמא כמובן בקרוב חוגגת 35 שנות נישואין.
אך עדיין הדילמות ההתחבטויות הפשרות ותחושת ההחמצה
מקננת בי . וכנראה בכולם .אם כל הרצון לשמור על הקיים.
כנראה שזה טבעו של האדם..לרצות ולשאוף ליותר..
אז לא כל כך עזרתי לך בפתרון.
שבת נפלאה לך חברי היקר...
תמי
איש יקר ומיוחד,
זה בדיוק מה שאני אוהבת אצלך!
את הכנות,הנחישות וגם ההססנות...כמה אנושי אתה.
ולגופו של ענין,
גם אם אין פתרון אחר -כולנו כמהים בצורה כזו או אחרת
לקשר כשלהו, גם חיים משותפים זו מחויבות לשמה,
החשוב מכל הוא החברות,
אני מאמינה אדוקה -"חייה ותן לחיות" שגם בתוך השיתוף
והמחויבות יהיו לכל אחד מבני הזוג חיים משלהם- תחביבים משלהם,
והגשמת רצונם.
שבת שלום יקר לי,
תודה על מי שאתה.
יש הרבה שיאמרו את המילים אבל באנגלית אומרים
Don't talk the talk
unless you are willing
to walk the walk
הפרוש לדעתי ברור...
רבים מדברים על נפלאות המועדון ושימורו
אך ברגעים המאתגרים קצת יותר כל שתראה זה את גבם המתרחק במהירות שיא...
מסכימה עם מי שאמר שמוסד הנישואין מיותר אך הזוגיות לא...
וזוגיות היא אכן מלאכת מחשבת של פשרות, הסכמות ואפילו הכרות עם צורת מחשבה שונה משלי
מי שלא מסוגל לקבל את העובדה שזוגיות היא "שלם הגדול מסך כל חלקיו"
ומתוך כך מורכבת משני שלמים יחידניים שבסינתזה שבינהם מרכיבים שלם חדש שהוא גדול יותר, טוב יותר ופשוט יותר...
לדעתי לא ידע זוגיות ארוכת טווח לעולם...
וואו כתבתי המון, כנראה שנגעת בנקודה רגישה...
סורי.
כמו בכל דבר בחיים,
יש כאלה ויש אחרים.....
כמו שאנחנו אנשים שונים,
הרי הנישואים, אינו בגד תפור,
המתאים לכולנו באותה מידה...
וכמו בבדיחה הידועה.....
מוסד הנישואים ככל מוסד,,,
מי שבחוץ רוצה להכנס,
מי שבפנים רוצה כבר לצאת...
נא לא להפגע , רק בדיחה..
אבל כידוע,
היוצא מן הכלל רק בא ומעיד
על הכלל....
אגב לא כל הנישארים נשואים,
עושים זאת מתוך אהבה טהורה...
יש שיקולים של נוחות, פחד לצאת החוצה...
הרגל, חלוקת ממון, ילדים...
ולא תאמין אפילו....
מה יגידו השכנים:))))))
ציטוט מבועז.....
ויהיו גם אלו שיהיו מוכנים לשמר ולא לוותר,
לאהוב ולהמשיך להיות מאוהבים, לחדש הלבלוב
מדי יום, לתת ולהעניק את כול ליבם !
זהו התשלום האמיתי בעיניי, בחברות במוסד
הנ"ל.
והתמורה?
את כל האמור לעייל
גם אני...
*
אתה שואל שאלה מהותית רצינית שמאד קשה לענות עליה בטון קליל, וזה טוב, כי ממילא גם כך זה קשה.
אין לי מענה.
כל אחד יודע מה הוא יכול ומסוגל ומה לא, מה עבורו חשוב יותר, ואיך הוא רואה את הדברים.
יכול להיות שלאחרים קל יותר מפני שאינם רואים את הדברים כפי שאתה רואה אותם.
אריה ידידי,
יש כאן לפיתחנו שתי שאלות:
1. נישואין פורמליים,
2.נישואין ריגשיים-מחויבות הדדית ריגשית ומוסרית.
דעתי על 1. מיותר לחלוטין!!! אבל חלקנו נולדנו אם לא רובנו עם "צריבה" במוח. יש לנו כידוע 4 צאצאים(אוטוטו 3 נשואים) ואחת מהם ביזמתה ולפי דרישתה המפורשת "התחתנה " בחודש האחרון ב-"חתונה אחרת" דהיינו חוזה ! בגלל הצריבה שממש לא עמוקה אצלי- ולאישתי בכלל אין אפילו "שריטה" קטנטונת בנושא- למדתי שזה הרבה יותר טוב , ולא אפרט כאן!
בן אחד שלי מתחתן גם החודש ב"פק"ל מלא" להבדיל מאחותו....
דעתי על 2. אני מקווה מאוד שלא רמזת כאן על סיגנון "פתוח" . אני בעד הגישה הספרטנית משהוא!
לא צריך לסבול אך צריך לנסות לפתור בעיות , החיים זה לא בלגן אחד גדול.
ובכלל - סלח לי ,אבל רוב הבעיות בנישואין שתמיד החלו באהבה גדולה, הם חוסר בגרות שלא לאמר ילדותיות של בני הזוג.
אולי זו פסיכולוגיה בגרוש אך זו דעתי המאוד מתומצתת.(ויש לי קבלות-החודש נהיה נשואים 37 שנים)
כל טוב וסופשבוע נעים .
פרץ.
זה נראה לי הרבה יותר מורכב מהנישואים עצמם. אנחנו כחברה עוד לא מסוגלים, כנראה, לחיות חיים חופשיים יותר. וחופש אין הכוונה שכל אחד חי רק למען עצמו ולהנאותיו, אלא בדיוק להפך: היכולת להיות נאמן גם לעצמך וגם לסביבה שלך.
המסגרת המשפחתית היא זו שקיימת היום. הבעיה היא בבני האדם, לא במסגרת עצמה. יחד עם זה, ישנן אפשרויות נוספות, אבל זה כבר עניין חברתי, כי זו תפיסה מערכתית של בני אדם וילדים וחינוך וכסף, ולא רק רומנטיות ומין.
ולא נשכח שאנחנו כבולים בכבלי הקנאה וחוסר הביטחון והצורך ההישרדותי. אם וכאשר נהיה משוחררים מזה, נוכל ליצור חיים אחרים. שינוי הצורה יבוא מעצמו.
ובינתיים, שכל אחד יעשה כמיטב יכולתו ויותר לשמר את מערכת היחסים שלו, או לחיות בדרך שמתאימה לו.
שובל
בכל מערכת זוגית אשר תהיה אנחנו מוותרים,
מתפשרים על חלק מהעצמאות, מהמרחב, מהאני שלנו.....
בין אם זה ממוסד או לא.
העובדה הזו לגיטימית לחלוטין....
כל קשר בין שניים הוא מערכת של פשרות וויתורים....
שני אנשים מעולמות שונים, הבדלי חינוך, תרבות,התנהגות...
מנסים לחבור יחד מתוך אהבה ורצון בשניים.
אם יש שם טבעת על האצבע ואם היה שם רב....
לא ישנה את העובדה הזו.
על כל מקרה......
כולנו לפעמים טועים ....כולנו משלמים...
וזה מחיר חוכמת חיינו.
תודה על תשומת ה♥
..חג אהבה משמייח..
שווה גם שווה !!!!!!
לאהוב תמיד ולחדש את הליבלוב
אני בעד ונהנה מאוד מן התחושות
אלא שהמציאות טיפה שונה ולא תמיד זה עובד
הלוואי, בועז חבר יקר שלי
אני מעמיד אותך בהרבה מקרים למולי
כמודל לחיקוי
בטוח גם במקרה הזה.
בינתיים גם הנשים הכי אינטיליגנטים ומפותחים ריגשית..לא יוותרו על נישואים....
ייקח שנים עד שיוכח שזה לא עובד בכלל...כי כרגע זה עובד קצת לשנים ספורות.
ואלו שהחליטו שהפשרה היא מאהב/ת זו החלטה לגמרי ברורה וממש בסדר, כי החברה נורא מלחיצה, כואב עד כמה הם מרגישים אשמים על כך שכלאו את עצמם במשהו שלא היה להם מושג...
אז היום כשיש לי ילדה ואני אחרי...אני יכולה לאמר שאני מאמינה רק באהבה ושגם שהיא זמנית. וזה ממש מעולה ומרענן שאין לך בית שלם לפרק וזה וזה...פשוט לחיות עם מה שבאמת מרגישים לטוב ולרע.
זה יקרה עוד 500 שנים בערך...לא לפני מקסימום אחרי.
מאחלת לך הצלחה במציאת נוסחה חדשה.
:)
שאלת שאלה שנשאלת שוב ושוב בין הנשואים ובין אלו שלא.
מחויבות ,מכל סוג שהוא, מכניסה אותנו למסגרת, מסגרת ללא יציאה.
אם נסתכל על מוסד הזוגיות ,(ללא נישואין), כדרך להיות מאושר, מסופק ,להנות מהביחד ולתת מרחב מחייה לנו ולבן זוג....
הרי עלינו על דרך המלך.
לא ניתן להנות "לנצח" מקשר שלא ניתן להתיר.
הידיעה , לטעמי, בסוג של קשר שבנוי על אמון אמיתי, עם כל המשתמע מכך, הדדיות וכוונות זהות, נותן שקט נפשי ולא מכניס צורך לצאת ממנו, גם לא בחשאי.
בכל מקרה, עודי מהרהרת באשר לכתוב ולאפשרות, (אם קיימת) ,לממש זאת בחיים, בזוגיות ולהשריש זאת בקרב הציבור.
בינתיים זוהי דרכי ומשאלתי ......
שבת שלום.
האם כולנו מוכנים לשלם את המחיר
הזה בכל עת ?
האם נוכל אי פעם לוותר על שמחת
חיים משכרת או תחושה של לבלוב?
.
אני, שעברי המוכח עומד לי לרועץ, ראיתי
גם ראיתי - אחרים...
יש מי שיאמר שאבד על מוסד זה הקלח,
וימצאו אותות ומופתים לכך.
ויש מי שייתלה בנורמות חדשות: "ליברליות",
"מודרניות", "מעודכנות", "עכשויות"...
ויהיו גם אלו שיהיו מוכנים לשמר ולא לוותר,
לאהוב ולהמשיך להיות מאוהבים, לחדש הלבלוב
מדי יום, לתת ולהעניק את כול ליבם !
זהו התשלום האמיתי בעיניי, בחברות במוסד
הנ"ל.
והתמורה?
את כל האמור לעייל, לקבל בחזרה !!!
עכשיו, אמור נא לי: לא שווה?, האין זאת שמחת-חיים?...
אריה יקר,
אתה שואל שאלה חשובה ומעניינת, שרבים מתקשים לענות עליה.
קל לנו להגיד ש"ככה זה" , "ככה עושים כולם", "זה קושר", "זה מחייב", "החוק מעניק עדיפות"...
אבל במציאות לא פעם עונדי טבעת מתפרפרים על ימין ועל שמאל,
ודווקא אלו שאינם עונדים אותה נאמנים מכל ליבם לזה או לזאת שאהבה נפשם.
אני נשואה ומאושרת - מילה מילה בסלע - אבל אם היום הייתי עומדת בפני החלטה -
מי יודע אם הייתי הולכת לעבור את כל הקטע שוב ברבנות וכל המסורת,
יכול להיות שהייתי סומכת רק על מה שבלב, בלי צורך בתעודות מחייבות כאלו,
או מקסימום עושה הסכם ממון מרצון כדי למנוע ויכוחים בינינו.
תודה על החשיבה שהענקת ושבת מבורכת.