אנחנו הגברים שקולים לסוללת פטריוט. יש לנו מכ"ם שפועל כל הזמן במצב חיפוש. כשהוא ננעל אנחנו מחפשים את הרגע הנכון לשגר את הטיל שיפיל את המטרה. 

אממה. כשאנחנו במצב נעילה המעבד המרכזי שלנו מפסיק להתייחס לכל החיישנים המיותרים, שזה בערך כל החיישנים הקיימים. 

ויש עוד בעיה אחת קטנטה. כשאין מטרה בסביבה, או אולי יותר נכון, בדרך להשגת המטרה, אנחנו ננעלים על מטרות שונות (במקרה שלי זו הגלישה...) וגם אז, המעבד המרכזי שלנו מרוכז במטרת הסרק שלו, ומאבד כל קשר עם כל החיישנים... אנחנו מאבדים כל רגישות, גם עצמית וגם לזולת. מה שנקרא.. אין עם מי לדבר. 

בעצם, יש עוד בעיה קטנה. אנחנו לא מסוגלים להינעל על יותר ממטרה אחת בו זמנית. כן כן, אני יודע, יש שמועה כזו על מקבולים וכאלה... אז לא. במצב של מקבולים זה אומר שאף אחת מהמטרות לא מצדיקה נעילה.... עצוב אבל אמיתי.... 

אז הנה דוגמה להמחשה.... נוסעים לחופשת גלישה.... פעם אחת, את עושה את הטעות הזו ומצטרפת לחופשת גלישה ואז את מגלה את כל הדברים שאף פעם לא שמתי לב אליהם...

במכונית, אמצע הלילה, טסים נמוך על כביש שש, את ישנה לידי... אני עובר בקמ"ש אחד את המהירות המותרת שלך (אחד, בחיי, אפילו לא הרגשתי).. פתאום אני שומע אותך.. "זה לא מסוכן?"..  אני מרים את הגבות, לא ישנת? יש לי בבוקר יציקה על הראש, להשלים תרגילים, לסגור פינות... בכלל למה הדרך לשם כל כך ארוכה? 

סוף סוף אנחנו במסוף, "למה לפעמים אתה הולך מאוד מהר?" תראי איזה קטע, לא רק שאת חושבת שהתיק (של הציוד גלישה) הוא מיותר, הוא גם כל כך כבד שלפעמים זה גורם לי לרוץ... 

והנה אנחנו במונית בדרך לאל מחש. את מנסה לומר משהו... אף אחד לא מקשיב לך, במונית דיון שלם על מצב הרוח. כל המבטים על המים, מדברים מאדימית שוטפת, את חושבת לעצמך מה את עושה כאן, שנגיע כבר.. שנחזור כבר. מותק, כשאני מסתכל על מים ואני מנסה לחשוב אם תהיה רוח, שזו מחשבה מאוד מאוד עמוקה בשבילי, אני לא מסוגל גם להקשיב באותו הזמן (מה גם שזו שפה אחרת שזה בכלל מסובך לי). 

ואז יש לך את הקטע הזה עם האמפתיה לכל המסכנים שמפריעים לכל המסוכנים... "למה אתה יורד עליו? הוא בן אדם טוב..." טוב טוב, הוא כמעט הרג אותי במים, מי בכלל הביא אותו לכאן? חוץ מזה שהוא קיבל הוראה להתנהג כאילו הוא לא קיים... "תתנהג כמו צנצנת" אלו לא היו המלים שלי אבל בפרוש אמרו לו את זה כך. 

"אמרת שהמגבות כאן נורמליות... גם החדר לא משהו" (בטון שאומר לי בוודאות שעשיתי טעות גדולה..) אני מסתכל, שוב החמצתי משהו, רגע, רגע, אני רואה את זה, את מתכוונת למים והחול במה שנראה כמו מקלחת? גם את הג'וק ראיתי..  מעניין מה לא ראיתי.  

ואז את אומרת "החדר הזה פשוט מריח לא טוב" . . ואני בכלל הייתי בטוח שזה הריח של הדבק מגע שמחבר לי את הידיים למקום.  

וכשאת אומרת "האוכל פשוט לא טעים פה" אני חושב, זה מוזר, באמת כשאת פה האוכל לא טעים וכשאני פה לבד הוא כן. מה את אומרת? אולי הם עושים את זה בכוונה כשאת כאן? 

שבת, אין טיפת רוח.. את מרימה את הראש מהספר שלך .. "תגיד, למה לא הבאת ספר?" ... תראי, לחשוב קדימה שלא תהיה רוח וכדאי להביא ספר זו מחשבה מורכבת מדי בשבילי. יותר נכון, אם הייתי מסוגל לחשוב שלא תהיה רוח פשוט לא הייתי בא לכאן. 

ואת סוגרת את הספר. "כל כך נעים לי היום.. כשאין רוח" ועשר עיניים זועמות מפנות אלייך את מבטן.. יש דברים שעדיף לא לומר בסביבה מאדימית עויינת. 

וכרגיל... "אמרתי לך?" את אומרת בטון הצודק שלך.. לא למדת שאת המשפט הידוע "בכביש אל תהיה צודק תהיה חכם" המציאו על זוגיות? 

ובחזרה למציאות... של הלבד....

אך, איזה כיף להיות בבית, זורק את התיק באמצע הסלון... הוא יחכה שם עד הנסיעה הבאה לכינרת.... עוד כמה ימים... זה לא יפריע לאף אחד...