Business, with pleasure
מידע כלכלי, עצות חינם, מחשבות מקוריות, עדכונים ואתגורים - והכל עם חיוך!
התמונה מימין - יצירה של אורית. רוצו לגלריה שלה!
פוסטים פופולאריים
-
מדד הענווה – מבחן הקוף של קפה דמארקר
25/9/07 | 6658 צפיות
-
כיבוי אורות
24/3/08 | 2440 צפיות
-
איך מודדים הצלחה
18/8/07 | 6832 צפיות
-
אלבום כרטיסי הביקור – בשביל זה המציאו את הקפה...
11/1/08 | 11656 צפיות
-
מה ללבוש, לעזאזל - ואיך זה קשור לביל גייטס?
6/8/07 | 2262 צפיות
-
אם אפשר לקבל את זה חינם, כמה הייתם משלמים?
5/1/08 | 2206 צפיות
פוסטים אחרונים
- בין היורו לאולימפיאדה – הזווית הגברית 17/7/08
- לך תדע למה להאמין (מבוא לקריאה ביקורתית בקפה דמארקר) 11/5/08
- מה אתה חושב על "הסוד"? 25/4/08
- כיבוי אורות 24/3/08
- אימון אישי ללא כיוון 23/2/08
- איכות זו לא מילה גסה – זו מילה שנויה במחלוקת (גם בקפה) 4/2/08
איך מודדים הצלחה
כלכלנים הם עם אובססיבי – הם חייבים למדוד כל הזמן, כל דבר. הכנסות, הוצאות, כמויות, אוכלוסיות, רמת חיים, שוויון – הכל נמדד, מועלה על טבלאות, מוצג בגרפים ומנותח לאורך ולרוחב.
בניגוד למה שמקובל לחשוב, זה לא חייב להיות משעמם (אזהרה: הח"מ כלכלן בעצמו – נא להתחשב בתגובות...) – מי שזקוק להוכחה, מוזמן לקרוא את הספר "פריקונומיקס" של סטיבן לוויט: יצירת מופת משעשעת של כלכלן מקורי, ששואל שאלות מוזרות ומודד דברים שאף אחד לא חשב עליהם.
בעולם המודרני פותחו שיטות מדידה מתוחכמות – חשבו רק על מדדי הצפיה, החל מרייטינג טלוויזיוני וכלה בכמות כניסות לאתר. הכל מדיד. אבל – איך מודדים הצלחה?
בכסף, יגידו בוודאי רבים. האמנם? אפילו הכלכלנים הבינו מזמן שלכסף אין ערך בפני עצמו, ועברו למדוד אותו במונחי התועלת שהוא מביא לאדם. במונחים כאלה לא ברור, למשל, איזה הבדל במונחי תועלת יש בין 50 המיליארד של ביל גייטס ל-48 מיליארד של וורן באפט .
הכסף כאמצעי מדידה בעייתי מסיבות נוספות: הוא זמני, ואינו מבטיח אושר. במאמר של סמית וסמית (באמת כך קוראים להם!) "איך מודדים הצלחה", הם מביאים סיפור של "ועידת פסגה" שערכו תשעה מעשירי תבל במלון בשיקאגו ב-1923. החוקרים בדקו מה קרה להם 25 שנים לאחר מכן: שלושה שמו קץ לחייהם, שלושה אחרים מתו חסרי כל, שניים הושלכו לכלא ואחד יצא מדעתו. זה מה שעלה בגורלם של תשעה "מצליחנים".
הצלחה, אם כך, איננה יכולה להימדד במונחים אבסולוטיים: כסף, רייטינג וכו'. הצלחה היא מונח יחסי, וכך צריך למדוד אותו.
גם זה לא פשוט. למדוד – יחסית למה? יצא לי לשמוע בחודשים האחרונים משני אנשים צעירים – אחד מהם צעיר מאד, ושניהם חברים בקפה – על התסכול שלהם: יש בגילם אנשים שהם כבר מליונרים. יחסית למליונרים, הם מרגישים ככשלונות, למרות שהם מוכשרים, יצירתיים ואנשים מרתקים.
התשובה: צריך להגדיר את קו הזינוק, את נקודת הייחוס שמולה מודדים. תסכימו איתי, מן הסתם, שמי שמונה לתפקיד מנהל בנק גדול עם משכורת של מליונים, אינו בהכרח מוצלח יותר ממנהל חברה תעשייתית קטנה, שמשכורתו צנועה, והוא הצליח לחלץ את החברה מהפסדים ולהגדיל את מכירותיה.
קל יותר להדגים את הרעיון בעולם האמנות והתרבות (גם מעניין יותר...): אם שלמה ארצי, שמכר בחייו יותר ממליון אלבומים, ימכור 20,000 עותקים מאלבום חדש, הדבר ייחשב לכישלון מהדהד; לעומת זאת, כשאלג'יר חצו את קו 10,000 העותקים, הדבר נחשב להצלחה כבירה – כי הם צעירים, הגיעו מהפריפריה (תלמי אליהו) ולא היו חתומים בחברה גדולה.
ואן גוך בקושי מכר תמונות, וחי בעוני ובסבל. הוא היה כישלון?
לכל אחד מאיתנו נקודת מוצא אחרת; לכל אחד מאיתנו מטרות אחרות. לאמן מתחיל, תערוכה ראשונה היא הצלחה ענקית, גם אם כמעט ואינו מוכר; למי שפותח עסק חדש, או יוצא לדרך עצמאית, הלקוח הראשון הוא הצלחה מסחררת, גם עם מדובר בעיסקה קטנה. הכל יחסי!
בפעם הבאה שאחד המגזינים יפרסם את רשימת "50 המצליחנים הגדולים / האמנים הנחשבים / הלהיטים הגדולים", תשאלו את עצמכם: האם המצליחנים האמיתיים – אלה שהתחילו מאפס – נמצאים ברשימה? |
תגובות אחרונות
-
amnonti
בתגובה על כיבוי אורות
-
נפרטיטי המלכה
בתגובה על אלבום כרטיסי הביקור – בשביל זה המציאו את הקפה...
-
dodido112
בתגובה על קריירה שניה – לא לפחד כלל!
-
raso
בתגובה על הערכת שווי, חלק ב' - או, החיים על פי באפט
-
פתאום
בתגובה על בין היורו לאולימפיאדה – הזווית הגברית
-
נ.י.ל.י
בתגובה על בריחה מהחתול...:))
תגובות (59)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
איל - כפי שנאמר בפוסט (עיין ערך "פריקונומיקס"), החוכמה היא קודם כל לשאול את השאלות הנכונות. חייבים להגדיר את התחום שבו מודדים, לקבוע מה ייחשב הצלחה ואיך מודדים.
יש מדדים סובייקטיביים שונים - אושר, סיפוק ועוד. המדידה של מדדים כאלה היא תמיד בהצגת שאלות לנבדקים.
תודה על הביקור !
סיפור הצלחה או "הצלחה ב..."? מה אנחנו מודדים כאן?
והאם "אושר" הוא התוצר היחידי של הצלחה? זתומרת, מה לגבי סיפוק? איך מודדים את זה?
דרור - ניתוח מבריק, למה שלא תוציא אותו בתור פוסט?
בנוגע למחקרים שהבאת - יש כאן קשר אמיץ לסולם הצרכים של מסלו, שבראשו עומדים כידוע דברים שאינם דווקא כלכליים.
תודה!
לפי דעתי יש כאן אולי הבדל בין הצלחה לבין אושר. אושר הוא הרגשה פנימית. יש שיגידו שמי שהוא מאושר הצליח, ויש שאולי לא, או שהצלחה היא תנאי לאושר וכו'.
אני חושב שיש תשובות טובות לזה בבודיהיזם, ואולי גם בזן (למרות שאני לא מתחבר לאחרונים). לדוגמה האם אושר הוא בכלל מטרה טובה או שכשאתה מאושר אתה גם מביא על עצמך את חוסר האושר?
בדבר אחד אני קצת יותר בטוח וזה שאושר או הממטרה בבודהזים היא דרך ואילו הצלחה היא
הצלחה היא בדרך כלל עניין של להגיע למקום מסויים. (לא חשוב איך ההגדרה שלו). אבל אני חובבן בתור בודהיסט. אבל יודע שהם השקיעו בזה אלפי שנות אדם של הגות ומחשבה (שכיום יש בה הוגים דתיים וגם הוגים חילוניים).
לגבי המקום היותר מערבי - הצלחה בעיני החברה או בקהילת הייחוס שלנו היא חשובה לנו, אני מאמין, בגלל שבמחינה אבולציונית זה דבר מאוד חשוב. באופן כללי בעולם החי המיני, כשבני זוג בוחרים זה בזה (או כשהיא בוחרת בו , ברוב המקרים, בגלל שהשקעה בילדים היא לא סימטרית, והנקבה "מביאה" יותר השקעה ראשונית כבר בהתחלה), אז החשיבות היא להשוואה עם שאר הפרטים מהזיווג במין, ולא איזשהו מדד אבסולוטי.
לכן לדעתי יש חשיבות בעיני רבים להחשב כמוצלחים או מכובדים או רצויים בקהילתם. והשאלה היא מה זה קהילתם. קהילות שונות כיום הן בעלות תרבות שונה, ובכל קהילה כזו יש ממד אחר להצלחה - לדוגמה ספורטאי מוצלח או שחמטאי מוצלח - כל אחד יקבל הערכה בקהילה אחרת. תרבות עולמית חד גונית שבה הכסף הוא המדד המשווה מאיימת על הקהילות האלה במידה מסויימת כאשר יש חשש שהכל ימדד רק בכסף - או לפחות יש יותר ויותר אנשים שבעינהים הדבר הזה הוא הדבר היחיד החשוב לגבי הצלחה.
לכן הצלחה היא לא רק באיזה מדדים אני מצליח לעמוד לפי איזה פרמטרים , אלא גם מה חברת הייחוס שאליה התחייבתי, אליה אני מרגיש שייכות (אפשר לשנות חברת ייחוס, אבל זה כרוך בהשקעה - לדוגמה ניתוק של קשרים חברתיים עם חברת הייחוס האחרת, והשקעת אנרגיה בחברה החליפית). לחלופין, מישהו שהוא אינדיבדואליסט קיצוני או סוציופט יכול להגיד שבעיניו אין שום חשיבות לדרך שבה מישהו כלשהו פרט לעצמו (או אפילו זה לא?) מסתכל עליו.
לנושא כלכלה ופסיכולוגיה - זה נושא רחב שנחקר במסגרת הכלכלה התהנגותית, ולאו דווקא קשור לתורת המשחקים שדווקא יוצאת מהנחות אקסיומטיות כמו סופר ראציונליות, מידע מלא, יכולת חישוב אינסופית, ידיעית הסתברויות, קיום של חוקי משחק ברורים וידועים שאינם ניתנים לשינוי (מה קורה אם בדילמת האסיר האסיר חוטף את אחד השומרים ובורח?).
וזה באמת נושא שהוא אחד המרכזים של הכלכלה (או לפחות היה ו"נשכח") - כי אם המטרה היא רק לייצר עוד מכוניות אבל בעצם זה מייצר אומללות - אז הכלכלה הצומחת היא לא תרופה למחלה אלא פשוט מחלה אחרת. (רמז - לא טוב למות ברעב, אבל מכאן המסקנה שלאכול כמה שיותר זה תמיד יותר טוב זה פשוט קפיצה למסקנה - מערכות מורכבות מאופיינות בתפקוד "עובד" בתוך טווח של פרמרטים ולא בגידול מתמיד של פרמטר כלשהו לכיוון כלשהו).
לעניין זה אני ממליץ גם על טיבור סקיטובסקי שכתב על כלכלה ואושר, ועל ההבדל בין הנאה לבין אושר (ניתוח מעניין מאוד).
וכמובן שיש את מנפרד מקס ניף, והתאוריה המעניית שלו בעקבות המחקרים שלו על עוני.
לגבי מדידת אושר - פשוט הולכים להרבה אנשים ושואלים אותם "אתה מאושר". התוצאות די מעניינות. (יש אגב קשר בין התשובות של אנשים לשאלה הזו למדדים יותר אובייקטיבים של השאלה כמה אדם מאושר - לדוגמה כמה הוא מחייך, כמה אנשים אחרים מגדירים אותו כמאושר וכו'). ויש מסקנות של איסטרלין ושל אחרים.
כסף, השפעה, הכרה ופרסום אלו הם גורמים חיצוניים. רוב האנשים שניתן לומר כי הם מצליחים לא העמידו את הדברים האלו כיעד וחלקם גם לא השיגו את הדברים האלה. הגורמים החיצוניים האלה הם לעיתים התוצאה הנלווית להצלחה.
לכן אנחנו מנסים למצוא הגדרה אלטרנטיבית...
מעניין ביותר!
אזהרה קטנה - ההגדרה הרווחת להצלחה היא מרשם שעלול להרעיל את חיינו ועבודתנו.
לא תמיד ולא בהכרח.
הצלחה המדד שלה נאמד בכסף?
אכן, החלטתי לחזור,
פרטים מלאים:
"שובו של האיש האפור"
ומעניין מה ד"ר ספוק או קירקפטריק היו אומרים על זה :-)
היי, חזרת!
ידעתי שגם לך קשים הגעגועים...
ארבע הרמות: שביעות רצון, למידה, יישום, תוצאות.
משתמשים בזה בדרך כלל למדידת פרוייקטים או הדרכות, אבל אפשר לעשות וריאציות לנושאים אחרים.
לא זכור לי אם קפטן קירק עשה בזה שימוש - נבדוק' עם מיסטר ספוק...
דרוש הסבר להדיוטות-
מה הם 4 הרמות של קריקפטריק?
זה קשור לקפטיין קירק?אביב, אתה מתעקש על מדדים לא רק בגלל שאתה כלכלן, אלא בגלל שיש לך תפיסה ניהולית נכונה - מה שלא נמדד, לא מנוהל.
אצל לקוחות,, אני מופתע כל פעם מחדש מאי קיומם של מדדים ומדידה, למעט המדידה החשבונאית המסורתית.
מדידת הצלחה בחיים אישיים, מחוץ לארגונים, היא לפעמים יותר מורכבת. צריך פעם להקדיש מחשבה איך מיישמים את ארבע הרמות של קירקפטריק לאדם הבודד.
תודה על התגובה - ושנה טובה!
אני נוהג לומר שאין ניהול בלי מדידה ובתחילת פרוייקט אני מתעקש על הגדרת מדדים (אין פלא, בהשכלתי גם אני כלכלן ואוהב מספרים).
עם זאת אני מודה שלפעמים ההצלחה היא עניין כ"כ סובייקטיבי עד שהמתאם חלש.
בניהול פרוייקטים למדנו שהעסק צריך להסתיים בהצלחה קרי - לעמוד ביעדים, בזמן ובתקציב, אבל החיים לימדו אותי שלפעמים הפרוייקט מקבל תפנית באמצע הדרך וכל ההצלחה נובעת דווקא מערך מוסף שלא צפינו מראש.
לכן הניתוחים המועדפים עלי משלבים מדידה כמותית ואיכותית (כמו מודל ההערכה של קירקפטריק למשל). ולא נסתרת מעיני חשיבותו של השיווק כגורם מרכזי (אולי הכי מרכזי) בהגדרת ההצלחה, כי ההצלחה היא סובייקטיבית, ובפרוייקטים, כמו בצדק, ההצלחה צריכה גם להראות ולא רק להעשות.
טלי, כל הרעיון הוא שאין צורך בידע בכלכלה כדי להבין את העיקרון - יש הרבה דרכים למדוד הצלחה, אסור להיצמד רק לכסף.
מי כמוכם, האמנים, מכיר את זה. פעמים רבות אמנות מדהימה אינה זוכה לתגמול כספי ראוי. זה נכון במיוחד כשנקודת הזינוק אינה סטנדרטית (למשל, מישהו שאינו בוגר בצלאל).
תודה!
אבנר שלום,
הפעם החלטתי שנפגש כקוראת שלך,
ובהחלט היה מרתק לקרוא, למרות שאיני מבינה דבר וחצי דבר בכלכלה,
ואבל אפשר להגיד שמשתדלת, היום חשוב לאמן להתנהל כיזם והמציאות מכריחה אותו לטפל בענייני כספים, קידום, שיווק ומכירה. כי איך אומרים התוצר=התוצאה=הצלחה, לא תדפוק על הדלת. אלא במקרים נדירים, וגם אם קיים מזל, צריך לעזור לו.
ובאשר לפוסט המעניין שלך, טוב שאיני צריכה הבנה גדולה בכלכלה, אלא רק הגיון בריא,
כדי לאמר לך, שבהחלט הכל יחסי, ותלוי נקודת זינוק ומבט... ושיפוע ה'משתנים' רצים והמדד בהתאם.
חן, חן, על מאמרך, ונהניתי לקרוא, כוכב על העניין ועל הדיומא-שיח.
טלי
אבנר,
תמיד נחמד לשחק איתך "התקלות"...
אני אתייחס לשני הדברים האחרונים שציינת:
"אין לדעת אם ה"שביתה" של מיעוט הבלוגרים לא תעכב תהליך זה. "
לדעתי זה כבר לא מיעוט..אלא זרם הולך ומתגבר.. (כמעיין? ;-) )
אני מכבד את דעתו של כל אדם, גם אם היא שונה משלי, וגם את זכות השביתה. קשה לי יותר לכבד תרגילים ביחסי ציבור. קשה לי גם לכבד את מי שאינם נותנים כבוד לאנשים אחרים, ולאתר המעניק להם פלטפורמה (חינם).
דעתו ורצונו של אדם - כבודו.
וכמוני כמוך, יפי נפש :-),
מכבד דעות שונות, אף אם אין אלו דעותי.
אני יכול לראות את הצד של היחסי ציבור שעניין הזה,
וכולי תקווה שמי שרואה, רואה אותם גם.
כבוד לגבי האתר,
אני חושב,
שהוא זוכה לכבוד הנאות,
במסגרת הכבוד שהוא מכבד את משתמשיו,
שהם היוצרים את התכנים בו.
(דוגמא לכבוד, ראה את תגובת המערכת הראשונה לגבי זכויות היוצרים).
דבר אחרון חביב,
ניראה לי שאם יש לתת למישהו את הכבוד,
המפוקפק, אולי,
להצלחה ו/או הכשלון,
של ה"מאבק" הזה
("... חבר'ה תביאו את הרובים ואת הקאסמים...")
זה דווקא לדבי,
מנהלת הקהילה.
שהיא התעקשה על דברים מסויימים,
שאין הציבור הקטן אך העקשן דלאז יכל לעמוד בהם.
אחרי שקיפדה את ראשם הקטן,
עושה במקום ככל העולה על רוחה..
על זה אחתום ואומר:
אבי אומר
"בבעיות יש לטפל שהם קטנות לפני שהם יהפכו להיות בעיות גדולות".
פולי, אתה אוהב להתקיל אותי - וכהרגלך, אתה עושה את זה בסטייל!
ראשית, לפני שנגדיר מהי הצלחת המאבק - ההצלחה צריכה להירשם על שמך, ועל שם הטבחית (ובהמשך - על שמה של אילונה): אנשים שהעלו בעיה שבעיניהם היא חשובה, לא כדי לקטוף רייטינג זול, או לקטוף תהילה לא להם.
אישית, אני לא מוטרד מסעיפי התקנון. אין לי שמץ של חשש ש"הארץ" הולכים לגנוב מאמרים שלי, כדי למכור אותם. תכלית הסעיף היא לאפשר הפניה לתוכן מאתרים אחרים של הקבוצה - כך הפנו כבר פעמיים לפוסטים שלי.
אפשר היה לנסח את הסעיפים בדרך קצת יותר עדינה ומתחשבת - וככל הידוע לי, בעקבות העלאת הנושא על ידכם, הוחלט לפני שבועיים שלושה לבקש מעורכי הדין למצוא ניסוח חלופי. כשישונה התקנון, זו הצלחה - לכולם, כי אפשר יהיה לחזור לעסוק במה שמעניין וחשוב.
אין לדעת אם ה"שביתה" של מיעוט הבלוגרים לא תעכב תהליך זה.
אני מכבד את דעתו של כל אדם, גם אם היא שונה משלי, וגם את זכות השביתה. קשה לי יותר לכבד תרגילים ביחסי ציבור. קשה לי גם לכבד את מי שאינם נותנים כבוד לאנשים אחרים, ולאתר המעניק להם פלטפורמה (חינם).
תודה, אבנר
מיכל, אינני מזלזל בכסף או בחשיפה. במצבים מסויימים אלה דברים חשובים.
אבל - אי אפשר לראות בהם את חזות הכל. יש דברים חשובים יותר.
תודה - על הביקור, על הכוכב, על הפירגון.
להתראות בבלוג שלך...
אבנר,
שאלה :
איך תמודד אם ה"שביתה" בקפה פה הצליחה?
תודה אבנר על פוסט מצויין
שאלות שאני עוסקת בהן רבות
כן, העולם המערבי למד לכמת הצלחה, בכסף, בכוכבים, במספר הופעות בגוגל, מעבר למספר מסויים זו הצלחה, והמספרים נקבעים גם מתוך תחרותיות והשוואה למה שהאחרים השיגו.
וזה יוצר בעיקר מרדף אין סופי, שאין בו תחושת הצלחה, רק צורך להשיג עוד, להיות יותר מכל האחרים, מה שלעולם לא יקרה, ולעולם יותיר תסכול
אוהבת את איך שאתה מנתח מצבים מתוך השילוב המופלא שאתה, דיוק ומרחב
תודה
תודה, תומר.
נראה לי שלקית בפסימיות יתר. כפי שכבר כתבתי בפוסט אחר, אנחנו נמצאים דווקא בעידן של שחיקת הרייטינג. ריבוי הערוצים והאינטרנט מאפשר במה, ביטוי ואף מכירה להרבה יצירות, שבתקופות קודמות פשוט היו נותרו עלומות.
ונאמן למה שנטען בפוסט ובתגובות, הרייטינג ודאי שאינו חזות הכל. לא סתם הבאתי בדוגמא את להקת אלג'יר זצ"ל - אין סיכוי שהאלבומים שלהם יגיעו לפלטינה או משהו כזה, אבל מי שהצליח לרגש אלפי אנשים כל כך, ולהיות נאמן לעצמו, בעיני הוא הצלחה.
וחייב לומר בהזדמנות זו ש"דבר אחר" היה בעיני הצלחה אדירה!
תודה על המאמר המרתק
כפי שכתבת הדבר לא נכון רק לכלכלנים, אלא לכולם. בעצם לכל התרבות שלנו.
למרבה הצער, המדידות באות על חשבון התוכן.
אם לתוכנית מסוימת יש הרבה רייטינג, לא משנה איזה תוכן יש לה או אין לה, היא תמשיך.
אם מישהו כתב ספר זבל אבל הוא נמכר בעשרות אלפי עותקים, אז הכותב ייחשב יותר ממישהו אחר שמכר פחות אבל הספר שלו מעניין.
בעצם התוכן נעלם. הציפוי הפך לתוכן. האמצעי הפך למטרה. כמובן שזו הכללה, אבל זה כבר עמוק בתרבות.
רובנו קונפורמיסטים ומקבלים את הדין, אפילו בשמחה.
האם זה באמת פחות טוב? זה רק עניין של טעם. בעיני זה הופך את האנושות ליותר אגרסיבית ופחות מעניינת.
האם יש סיכוי שזה ישתנה? לא נראה לי, אלא אם כן האגרסיביות תגיע לרמה כזו שזה יהיה בלתי נסבל. לדעתי זה כבר קרוב, ואולי אפילו מאוחר מדי.
תודה, ועוד אחת...
נהנתי לקרוא
תודה!
אני הולך לבקש אחוזים מהוצאת כתר...
ספר מעולה, ומצטרף להמלצה כמובן.
מאמר מרתק וחשוב
מאוד חשוב
אשיג לי את הספר שהזכרת
תודה
שתי נקודות... אבל -
תאמיני או לא, בדקתי ומצאתי שפרופסור בריטי בשם ג'קסון פיתח מדד הנקרא "מדד האושר"!
מסתבר שכלכלנים (שוב כלכלנים...) החלו לחקור את הנושא, והסתבר שאין מיתאם בין שפע כלכלי לאושר.
מישהי כבר כתבה את זה קודם, לא?
אושר לא מודדים, אושר מרגישים.
כלכלן שכמותך
התגובה של הדר עוררה בי מחשבה נוספת:
איך מודדים אושר? האם ניתן להגדיר "מדד אושר"?
בסוף הפוסט הזה יהפוך לספר, יצירה קולקטיבית...
עם זה כמובן אני מסכים איתך. לאו דוקא בכסף, אבל גם בעזרתו.
אפרים - איזו תגובה מרתקת! ממש הוספת מאמר למאמר שלי... מלמד ומחכים.
ההגדרה שלך בעצם ממצה את תהליכי הייעוץ שאני מבצע בחברות ובארגונים. השלב הראשון הוא תמיד - הגדרת המטרות. כל מה שנעשה לאחר מכן, נגזר מן המטרות, ומשרת את השגתן.
זו בעצם משמעות הקביעה שהצלחה היא מושג סובייקטיבי: כל אחד מגדיר את מטרותיו - וההצלחה נמדדת בהתאם.
תודה!
ארנון, תיאוריה מעניינת, אפילו קצת פרובוקטיבית - מזל שאשתי לא הכירה אותה, לא היה לי גרוש כשהתחתנו...
אלון - כן, יש לי הערכה אדירה לאנשים כאלה. נשיא המדינה שלנו הוא כזה - ואני מאד מעריך אותו.
הדר - את ממש צודקת! אושר זו ההצלחה הגדולה ביותר - ואני מקווה שאת מצליחה...
יש סוגים שונים של הצלחה, אבל ללא אושר אישי, להצלחות האחרות יש טעם קצת קלוקל.
תודה!
Transcendence needs - helping others to achieve self-actualization.
כל אחד יכול להגדיר לעצמו מטרה וכמובן עקב זה גם את ההצלחה הקשורה במטרה הספציפית הזו. כל מה שרצוי הוא שנצא מתוך הגדרה טובה, נחליט על צורת המדידה שלה, ונגדיל את סיכויי ההצלחה.
בהצלחה לכולנו!
ואני חושב שהכסף הוא כלי חדש לאומדן השווי הגנטי בעידן המודרני,
בחברה האנושית, הדימורפית -מכילה שני מופעים,כלומר זכרים ונקבות,
מאחר והנקבות נושאות בנטל הביולוגי של ההריון ,הן יעדיפו לא לבזבז את משאביהן לריק,
ולהרות לזכרים עם גנים טובים, ובתקופתנו כסף הוא אחד האינדיקטורים לכך..
הכי מוצלחים בעיני הם אלה שחטפו מספר כשלונות והתמידו עד ש"עשו" את זה. צריך כח אדיר לקום מכשלונות ולא אחד או שניים.
מנסיון
מבחינתי, ההצלחה האמיתית של אדם היא להיות מאושר.
כלומר - לעסוק במה שהוא אוהב (בלי קשר להכנסה), לממש את אורח החיים שהוא אוהב, לחיות עם מי שהוא אוהב ואיפה שהוא אוהב.
בקיצור - אדם מסופק, בלי קשר לתחום עיסוקו ולהכנסתו - זה אדם מצליח מבחינתי.
תודה, קרן.
במחשבה שניה, כלכלה ופסיכולוגיה תמיד הולכות ביחד. מה היא הכלכלה, אם לא ניסיון להסביר התנהגות אנושית, ואף לנבא אותה? תורת המשחקים לקחה נושא זה עד הקצה: היא מראה כיצד אנשים מתנהגים באופן לא כלכלי, בכל מניעים פסיכולוגיים.
תודה.
תודה, מוחמד - כל תגובה כאן לוקחת את הדיון לכיוון חדש ומעניין.
אני לא משוכנע שמדובר ב"משחק שסכומו אפס": אם אחד מצליח, השני נכשל. אני מאמין שכולם יכולים להצליח, כל אחד בדרכו.
ואולי אני סתם אופטימי...
אבנר,
תודה על פוסט מעניין ומעורר מחשבה...
האם הפוסט הזה יישאר בתחומי הכלכלה - או שנגלוש לפסיכולוגיה?.. אמממ.. הוא לא היה פרופר כלכלה מלכתחילה... :-)
תודה ושבוע נפלא,
קרן
תודה על פוסט (כמיטב המסורת) מעניין מאוד,
אני חושב שהצלחה הינה דבר יחסי,תמיד ההצלחה היא ביחס למישהו שנכשל כך שיש צד נוסף להצלחה וזה כישלון האחר..הצלחה איפה שנכשלו או לכל הפחות איפה שלא הצליחו אחרים.
שוב תודה
מחשבה נוספת, בעקבות ההערות המחכימות של ארז ונאוה: האם ניתן בכלל לקבוע מדד אובייקטיבי להצלחה - או שזהו עניין סובייקטיבי לחלוטין?
אני מבין (בלי להזדהות...) את מה שנאוה מכנה "אובססיה" - אבל מאיפה נובע הצורך ה"אובססיבי" למדוד? מדוע אנחנו קוראים בשקיקה שכזו נתוני רייטינג, רשימות רבי מכר ושאר ירקות?
האם הפוסט הזה יישאר בתחומי הכלכלה - או שנגלוש לפסיכולוגיה?
חס וחלילה ביקורת
בתוך עמי אני יושבת..
רק הרחבתי את גבולות הפוסט (ה-מ-צ-י-ו-ן)
שלך
צ'או
נאוה, אנשים לא יורדים מספיק על כלכלנים, שעכשיו נתחיל אנחנו לרדת על עצמנו?...
האנשים אובססיביים ביותר לגבי הצלחה שקשורה בכסף או בכוח. אין כמעט מקרים של עבירות על החוק בניסיון להגיע להצלחה אמנותית או חינוכית, למשל; כשזה מגיע לעסקים או לפוליטיקה, יש ויש.
ועוד משהו: מי שאובססיבי להצלחה בדרך כלל לא יידע להנות ממנה.
תודה על הביקור/ת!
התשובה בגוף השאלה ,או הפוסט ,
או בתוך ה"פודינג"..
זה עיניין אינדבידואלי.
השאלה שלי היא למה אנשים כל כך אובססיביים לגבי "הצלחה"
ואולי זה אנשים שהם כלכלנים ?
צ'או
ודאי שצריך למדוד, ארז, השאלה היא - איך.
כדי למדוד את ההצלחה צריך לדעת קודם כל למה שואפים. הגדרת ההצלחה היא מאד סובייקטיבית, ולא בהכרח קשורה לכסף.
יותר מזה: אין הצלחה אחת. החיים בנויים מרצף של הצלחות (ופה ושם גם כשלונות), וצריך לשמוח גם בהצלחות קטנות.
ולי אין ספק שהאופי והיכולות שלך יביאו אותך לאן שתרצה - אם רק תדע מה אתה רוצה.
ועל זה תמיד אשמח לשוחח איתך...
מסכים עם רוב דבריך. אבל עדיין - אנחנו צריכים למדוד הצלחה.
אתה צריך להביא את האופי, את היכולות שלך לידי מימוש, וכל עוד הן לא כאלה, אי אפשר להגיד "אני בן אדם מצליח" כי זה פשוט לא עובד.
חלילה לא אמרתי שלדעתך אלא ציינתי עובדתי שבימנו הצלחה בעיקר נמדדת במונחים של כסף ולא משנה מאיפה התחלת ועד כמה השגת מכלום.
בסופו של דבר המאזנים הכספיים מדברים.
נועית, זה נושא למאמר בפני עצמו... נדמה לי שהמורה שלך קצת פישטה את הדברים.
גם בעולם הכלכלה והחברות ישנם מדדי הצלחה נוספים. למשל, שרידות: היכולת של הפירמה להתקיים לאורך זמן. היום מודדים חברות גם בתחומים כמו תרומה לקהילה, התנהגות "ירוקה" ועוד.
ובוודאי הבנת שלדעתי לא הכל נמדד בכסף.
תודה - ושיהיה בצלחה בלימודים.
גם בעיני. תראי את "כנסיית השכל" - באו משדרות, נאבקו שנים, והיום הם ממלאים את קיסריה.
לכל אחד מגיעה הזדמנות!
תודה לך, אורית.
ביום שישי האחרון בקורס קניינות למדה אותנו כלכלנית שהצלחה נמדדת בתשואות שמניבים בעלי המניות ובסופו של דבר הכל נמדד בכסף.
עומר, תן קודם לבן שלי לגמור את התואר...
ולפי תיאוריית כוחות השוק, לא צריך לעשות כלום - עודף ההיצע יצמצם את הביקוש ללימודים האלה.
וברצינות: גם אני חושב שכדאי לרענן את תוכנית הלימודים בתחומים האלה. יש שם יותר מדי תיאוריות, ופחות מדי פרקטיקה.
תודה, אבנר
תודה, עופר - האמת שהשכלתי בעצמי תוך כדי הכנה...
בעיני מצליחנים אמיתיים הם אלה שהתחילו מאפס ,
אותם סיפורי הצלחה מעיירות פיתוח , משפחות ברוכות ילדים .
בתחומים רבים כמו מוסיקה , אומנות ועוד .
תודה שהשכלתה אותי,
מאמר מרתק,
תודה