זה התחיל כקלאסיקה מודרנית. צ'יפס, חומוס וקלמארי מטוגן מהמטבח האחורי המצוין של אחת המסעדות היותר טובות ולא פחות חשוב הקרובות לבלומפילד. "הפרסקו הזאת היא הלהיט העכשווי בתל אביב. אסור למכור את זה בכוסות כי הקטע הוא הפחית המוזהבת הקטנה של הכוסיות עם הקש הצהוב, יענו פריס הילטון". אמר לנו אח של האדום ואני דמיינתי את הפרחות שלנו במועדוני ה"חכך אותי" בעיר, עוזבות את הקאווה בעוד כמה חודשים ולא מבינות שמראה "הפוטאנה" זה הכי רחוק שהן תגענה אליו. מילא, אני הזמנתי גולדסטאר. שתיים.

פתאום ראיתי את דנה ספקטור והבת שלה מאיה המדהימה מ"מחוברות". כן, זה נורא טרנדי לפרגן לסדרה הזאת עכשיו, אבל מה לעשות שהתמכרתי גם כן? דווקא אני הוא זה שהכנסתי את טליה לעולמן של חמשת הבנות. פתאום היא רוצה להיות ב"מחוברות 2", אני עוד מתלבט. בכל זאת, חשיפה כזאת היא משהו הרבה יותר רציני מבלוג או פייסבוק. אז אמרתי לספקטורית ש"יש לך את הבת הכי חמודה בעולם", דנה קיבלה את ההערה בדיוק כפי שרציתי שתתקבל אצלה, היא אמרה ש"זה הכי כיף בעולם לשמוע כאלו דברים". ושאלה את מאיה האם הבינה מה אמרתי, "את הילדה הכי חמודה בעולם", חזרתי בפני הקטנה שבהתחלה לא הבינה מה רוצה ממנה המזוקן הזר אבל כשהבינה את תוכן הדברים חייכה את החיוך שלה שעכשיו נהיה מפורסם, "אני צופה בך כל ערב, כלומר כשאת מופיעה", אמרתי למאיה. דנה הסבירה לי ש"אנחנו לא מראים לה את התוכנית". הנהנתי בנימוס והן ירדו עם ארטיק לחוף הים. שנייה אחרי זה הגיע אלכס. אחד הגברים שיותר קל לי לפרגן להם בתור גבר כי הוא פשוט תותח בכל המובנים. קיצור היה נחמד פלוספלוס.

יצאנו אני והחבר האדום על האופנוע. נסיעה קצרה ליפו. עדיין עובדים על "הרכבתהקלה". כל התנועה פקקטה. הגענו. ישבנו. עיתונאים. מזיעים. ארטיק אחד שקיבלתי מתנה. אחד נסטי שהברחתי בתיק. אח של האדום אדום עוד יותר. גם באהדה וגם מבחינת הזעה. קשה.

משחק גומלין של הפועל תל אביב מול גטבורג השבדית. רובכם בטח רק זוכרים ששניים משחקני הפועל תל אביב (שניצחה 3-1 בצורה משכנעת), בילו לאחר המשחק עם כמה שבדיות (עלאק שבדיות מהאכסניה...), מה שהפך אחר כך למיני פרשייה בשבדיה לאחר שאחת אלכסנדרה השבדית האשימה את דה סילבה הברזילאי בניסיון אונס ותקיפה. כמה שעות קודם לכן הודיעה משטרת גטבורג שהסיפור גמור, לפחות מבחינת שכטר. כעת דה סילבה ממתין להודעה דומה. "יש עוד בדיקות לעשות", אמרו בשבדיה. ממתינים. יצא 1-1,זנדברג (הבן של אסתי כתבת אדריכלות ב"הארץ" הינדס שער יפה). אח"כ טעות קשה של אחד הצעירים היותר טובים פה, הביאה לשער השוויון של השבדים. הפועל עלתה שלב ואני לא הבנתי מדוע שכטר מקבל מחיאות כפיים ולא זורקים עליו קונדומים בטעם תות. 

על האופנוע ביציאה מיפו קשה שלא להריח את ריח הפחמים המתחממות להן בכל פינה בגינה הדרומית על הטיילת עם המדשאות. יש כמה שמביאים אוהלים. חינגות עולם. הבוקר הבנתי שאחד מעמיתיי חווה את היום קצת אחרת. הוא קיבל כמה אגרופים מאוהדי הפועל תל אביב. מצבו טוב מאוד אין מה לדאוג. יש הרבה קבוצות באוכלוסיה שמאוימות כיום בישראל. אם זה על רקע דתי, מיני או עיסוקי מצבינו לא טוב. נדיר האמת למצוא מישהו שלא מאוים פה, אין במישרין או בעקיפין בשל קבוצות אליהן או משוייך או שמשייכים אותו אליהן. זו רק הערת אגב לרצח המטורף ב"בר-נוער". מחר יש עצרת בכיכר ועדיין לא תפסו את הרוצח. גם המניע עוד מסתורי והכל ייתכן. אך אם אכן הבלתי ייאמן יתממש ויהיה זה הומוסקסואל קנאי שרצח בדם קר, חלק מהקמפיין שמנהלים עכשיו ראשי האגודה נגד האפליה הצודקת נגדם, ייפגע. חייבים למצוא את הרוצח!

שבת שלום וקלאסית. ישראל- אוגוסט 2009.