זהו!!! נגמלתי והפעם זה סופי, איזה כייף.
לפני כחצי שנה, נכנסתי לקפה בעצת חברה שהמליצה לי על מנת לקדם את החברה שהקמתי. נרשמתי, נכנסתי ומהר מאוד הבנתי כי הנושא המקצועי פה הוא שולי והוקסמתי מכתיבת החברים פה.
בתקופה הזו, הייתי בסוף מערכת אהבה מיוחדת ומטריפה שהסעירה את חושי וטלטלה אותי כסירת מפרש בלב סערה ענקית. אהבתי, התאהבתי ובעיקר איבדתי את האני העצמי שלי בעקבות אהבה מיוחדת זו. שלא אובן לא נכון, מאוד נהניתי ומאוד אהבתי לחיות בתקופה זו, חיי השתנו ללא הכר וגיליתי מהם הנאות החיים האמיתיים בעקבות אישה מיוחדת ומקסימה שהאירה את חיי.
מאוד משך אותי לקרוא את מה שכתבו החברים ומהר מאוד מצאתי את עצמי כותב, נכון התחלתי לכתוב את סיפור חיי. כתבתי פרק אחד שבו תיארתי כיצד הכרתי אותה, את אותה אישה מיוחדת והתגובות שקיבלתי לפרק היו מדהימות. גם אותה אהבה קראה והגיבה בתדהמה. עד לכתיבת פרק זה, לא כתבתי מעולם פרט לעבודות שהצטרכתי להגיש בתארים שעשיתי באוניברסיטה ולמעשה זו הייתה לי הפעם הראשונה בחיי שכתבתי משהו בכלל.
סיפור אהבה, מציאות או דמיון קראתי לסיפור ואט אט המשכתי לכתוב פרק אחר פרק,כל פרק שנכתב, זכה לתגובות מדהימות ומיוחדות והזדהה עם אהבתי הרבה לאותה אישה מיוחדת. כתבתי ופרסמתי כחמשה פרקים ואז החל הקלקול הראשון. האישה שחוויתי אתיה את הסיפור, חשה קצת שלא בנוח עם התגובות וחששה שמא זהותה תתגלה ולכן ביקשה שלא אפרסם את המשך הסיפור וכך עשיתי. כתבתי על כך שאפסיק לפרסם את הסיפור והתגובות היו בהתאם.
כמה ימים חלפו ואותה אישה ביקשה שאמשיך לכתוב ולפרסם את הסיפור על מנת שיהיה לה באמתחתה את סיפור אהבתו בכתוב אך התנתה את המשך הכתיבה בכך שאשלח לה כל פרק לקריאה טרם פרסומו בבלוג וזאת על מנת שתוכל להתריע במידה ויהיו פרטים מזהים עליה. הסכמתי וכך המשיך סיפור אהבתי להתפרסם פה בקפה.
פרסמתי עוד כעשרה פרקים ובסה"כ חמשה עשר פרקים ואז שוב שבר אלא שהפעם שבר גדול שהגיע בעקבות חשיפתה של אהבת חיי וכניסת אדם נוסף לתוך מערכת אהבתי. בשל כבודה של אותה אישה שהעניקה לי את האושר בחיי ואת זה שזכיתי לחוות אהבה אמיתי בחיי, לא אפרט את מה שהתחולל באותם שלושה ימים מטורפים אך בסיכומו של דבר כול הסיפור התנפץ לחלוטין ומצאתי את עצמי בנתק עם אותה אישה וממש לא נתק סימפתי.
הבנתי כמה דברים נוספים מעבר למה שהכרתי בסיפור אהבת חיי והשבר הגדול שנוצר בניינו, גרם לי להמשיך ולכתוב עוד שבעה פרקים אלא שאותם לא פרסמתי ואף מחקתי מהבלוג שלי את יתר הפרקים שכבר פורסמו. אהבת חיי והחוויה המיוחדת שחשתי בשנתיים אלו, התנפצה לחלוטין ובן רגע חשתי כיצד האהבה נמחקת ונעלמת מחיי ואיתו גם סיפורי.
אהבת חיי לצד אכזבת חיי, כך אמרתי לעצמי וחשתי תסכול וצער על כך שלא השכלתי להביא לכדיי מימוש אהבה מיוחדת זו.
בעקבות סיפור מיוחד זה, החלטתי לכתוב ספר שבו אכתוב את סיפור אהבתי לצד סיפור אכזבתי ופירוט החוויות המדהימות שחוויתי איתה. המשכתי לכתוב וכיום יש באמתחתי כשבעים עמודים כתובים.
כמה חודשים של נתק מוחלט בניינו ולפני כמה שבועות, קיבלתי מייל ממנה שבו היא הזכירה לי על סגירת מעגל בעקבות אירוע שהייתה בו וכתבה לי כי מבחינתה עכשיו הכול סגור וכי אני לא קיים בעולמה. שמחתי על כך כי גם אני די שכחתי אותה ומייל זה דגדג במעט את התחושות שהייתי רגיל לחוש במהלך מערכת האהבה בניינו, השבתי לה כי גם מבחינתי חש כך וזה הסתיים.
חלפו חודשים לא רבים כשמידי פעם אני חושב על אותה אישה אהובה ועל החוויות שחווינו יחד אך לא מעבר לכך. תמיד אמרתי לעצמי שאת מבחן הגמילה, כך קראתי לו, אעבור רק ביום שאראה אותה ושאחוש כי היא רחוקה ממני וכי אני לא מאוהב בה. השבוע זה קרה, אחרי חודשים של ציפייה למבחן הגמילה האמיתי, זה קרה סוף סוף. יצאתי לבילוי בעיר הגדולה וכבר ולפתע ראיתי בחניה את רכבה, רכב שלא מפספסים, ידעתי שהיא נמצאת במקום שבו אני תיכף אכנס אילו. מחשבות החלו להתרוצץ בראשי והתלבטתי האם להיכנס או ללכת למקום אחר. דקות מעטות חשבתי על כך והחלטתי שאני נכנס ומתמודד על הבלתי נודע.
נכנסתי למועדון בחששות גדולים ובציפייה להתמודדות עם מבטה המיוחד והמושך. הסתובבתי כמה דקות כשאני בחצי זווית מציץ ומחפש אותה. לא ראיתיה ואט אט נכנסתי לשגרת הבילוי שלי תוך כידיי שאני שותה, צוחק ומדבר בכיף. לאחר כחצי שעה במקום, פתאום ראיתי אותה מרחוק, ישבה עם הגב אלי ובגלל החשכה לא ראתה אותי. פרפרים תקפו אותי, ממש כמו בעבר באהבה המיוחדת שלנו, עצרתי את נשמתי, הוצאתי אוויר חזק והחזרתי לעצמי את השליטה. סה"כ זו אותה אישה שאהבת אך גם אותה אישה שהתאכזבת ממנה כך אמרתי לעצמי, תתאפס אתה כבר אחרי אמרתי שוב לעצמי.
כך עשיתי ומהר מאוד חלפו לי תופעות הלוואי שהורגלתי אליהם בכול פעם שפגשתי אותה. המשכתי לבלות בכיף תוך כידיי שאני פוזל מידיי פעם אל אותה אישה וזאת על מנת להעניק לעצמי את הביטחון כי האהבה והיא כבר מאחורי. אחרי כשעה, אזרתי אומץ ובחנתי את עצמי שוב. החלטתי להתקרב ולראותה ממש מקרוב ובציפייה שהיא תזהה אותי על מנת שאוכל לומר בוודאות שהיא כבר מאחורי. עוד שנפרדנו אמרתי לה כי כשאראה אותה, לא אקרא לה ולא אתייחס אליה כלל וזה היה הדדי. רציתי שהיא תראה ושלא נגיב האחד כלפי השני, זה היה מבחן אמיתי מבחינתי. התקרבתי וחלפתי על פניה תוך כידיי שאני מציץ ורואה אותה ממש מקרוב.
לא יודע אם היא הבחינה בי או לא אך לי זה ממש לא הזיז. חשתי שעברתי את המבחן שהצבתי לעצמי וכי נגמלתי....... כן, נגמלתי מהאהבה המיוחדת שעדיין אומר שחוויתי וגם כשהיא לוותה באכזבת חיי . השבוע חשתי כי אני כבר עומד מלא בזכות עצמי וכי אישה מיוחדת זו כבר לא משפיעה על מהלך חיי...... המשכתי לבלות בכיף ובנאה מרובה תוך כידיי שאני מתעלם לחלוטין מנוכחותה במקום, זהו אני כבר לא שם...........
כמו בכול הפרקים שכתבתי בעבר, כך גם את הפרק הזה שסוגר מבחינתי מעגל ואת סוף הסיפור והספר אקדיש .
הפרק הזה מוקדש לשניים, ראשית לשכחה שברא לנו אלוהינו שבמרומים ולחג האהבה היום שבו נסגר המעגל על אהבת חיי. |