ניסיתי ליצור משהו קצת שונה מהטקסט. מקווה שתהנו. מקווה שיוקה תסלח לי על הגנבה...

הם הסתגרו בחדר, אותו החדר אשר בילו בו שעות ארוכות לפני. למעשה חדרון, חדרון קטן וחנוק. כריות מפוזרות סביב, אור כתמתם וחלוש. היא נשענה על כמה מהן, מנסה לסדר את נשימתה. מביטה בו לובש את מגפיו, מתכונן לצאת. עיניהם נפגשו במקום בטוח וידוע, החליפו חיוך. King Crimson התנגן ברקע, אלבום שהוא אהב. מה היא אוהבת? מחשבה התגנבה למוחה, הרגישה שמשהו השתנה. ידעה שהוא מביט בה אחרת. שתקו. חשה נחשפת.

לפתע הוא קם, התהלך בין פינות החדר, חסר מנוחה - התיישב לרגע. לקח קלסר עסקי, אסף נשימה, והחל לכתוב. מה הוא כותב שם? היא הביטה בו ותהתה. התאמצה לקרוא את פניו, להקשיב למחשבותיו, מפנטזת, מתרחקת, שוב נוהה אליו. הוא סיים לכתוב ועצם לרגע את עיניו. התרומם באיטיות. הביט בה בעדינות לא מוכרת, מפתיעה. הצית שני נרות, כיבה את האור ושוב פנה לעברה.

היא חשבה שהבינה, פחדה לקוות. שיערה שידע, לא ידעה לכסות. הוא הושיט לה יד, סייע לה להתרומם, רגליה כשלו, כל גופה פעימות. הוא ליטף את פניה ונשק על שפתיה קלות. פחד גדול החל לדגדג את קצות כפותיה, מטפס ועולה ומציף את כולה. הרגישה איך גופה רועד, ידעה שהוא ראה. היא ערגה למגע שלו. משותקת מאימה. הוא המשיך ללטף, מתקרב וכובש. והיא, שאף יד גברית מעולם לא טיילה על גופה, ידעה שלא תהיה מסוגלת - לא הפעם – להיכנע למגע. התמלאה בבושה על תמימותה, על גופה המגודל. לא מצליחה לנצור מחשבה, רוצה אותו כל כך ולא רוצה בזאת בכלל.

דמעה קטנה החלה לרדת במורד אחת מלחייה. חורטת מסלול של בושה על פניה. היא רצתה להישאר כל כך רצתה לא להיות. גופה עורג אליו, מוחה ער לסכנות. נר אחד כבה. הסיט את מבטם. היא התעשתה. נסוגה. פנתה לקרוא את מילותיו.

הביטה שוב ושוב במילים, מוקסמת. קוראת וקוראת מרגישה את החולשה משתלטת. רגליה כושלות, מאבדת אחיזה. הוא כתב לה שיק, מעבר לכל חלומותיה.

צטט: יוקה 2007-08-18 19:06:35

בתולה

---

הם הסתגרו בחדר, אותו חדר שבילו בו שעות ארוכות לפני. ריח עשן סיגריות באוויר, חדרון קטן וחנוק. כריות מפוזרות סביב, אור כתמתם וחלוש. היא נשענה על כמה מהן, באותה זווית אליה הייתה מורגלת. מביטה בו חולץ את מגפיו מתרווח ממרחק מולה, באותה תנוחה מוכרת. עיניהם נפגשו במקום בטוח וידוע, החליפו חיוך. King Crimson התנגן ברקע, אלבום ששניהם אהבו. מחשבה התגנבה למוחה. הרגישה שמשהו השתנה. ידעה שהוא מביט בה אחרת. הדליקו סיגריה בסיגריה. שתקו. חשה נחשפת.

לפתע הוא קם, התהלך בין פינות החדר, חסר מנוחה - התיישב לרגע. לקח עט ודף בידיו, אסף נשימה, והחל לכתוב – כך קיוותה - את רגשותיו אליה. היא הביטה בו מתאמץ להגיד לה מילים שמעולם לא אמר. ראתה את פיו מתנועע, שיניו ננעלות עם כל מילה שרשם. התאמצה לקרוא את פניו, להקשיב למחשבותיו, מפנטזת, מתרחקת, שוב נוהה אליו. הוא סיים לכתוב ועצם לרגע את עיניו. התרומם באיטיות. הביט בה בעדינות לא מוכרת, מפתיעה. הצית שני נרות, כיבה את האור ושוב פנה לעברה.

היא חשבה שהבינה, פחדה לקוות. שיערה שידע, לא ידעה לכסות. רק מילים היו ביניהם עד היום, ולה המון רגשות. הוא הושיט לה יד, סייע לה להתרומם, רגליה כשלו, כל גופה פעימות. הוא ליטף את פניה ונשק על שפתיה קלות. פחד גדול החל לדגדג את קצות כפותיה, מטפס ועולה ומציף את כולה. הרגישה איך גופה רועד, ידעה שהוא ראה. היא ערגה למגע שלו. משותקת מאימה. הוא המשיך ללטף, מתקרב וכובש. והיא, שאף יד גברית מעולם לא טיילה על גופה, ידעה שלא תהיה מסוגלת - לא הפעם – להיכנע למגע. התמלאה בבושה על תמימותה, על גופה המגודל. מלאה באהבה, לא מצליחה לנצור מחשבה, רוצה אותו כל כך ולא רוצה בזאת בכלל.

דמעה קטנה החלה לרדת במורד אחת מלחייה. חורטת מסלול של בושה על פניה. היא רצתה להישאר כל כך רצתה לא להיות. גופה עורג אליו, מוחה ער לסכנות. נר אחד כבה. הסיט את מבטם. היא התעשתה. נסוגה. פנתה לקרוא את מילותיו.

הביטה שוב ושוב במילים, מבועתת. קוראת וקוראת מרגישה את החולשה משתלטת. רגליה כושלות, מאבדת אחיזה. הוא ביקש לתת לה מתנת פרידה.

---