| שמחה לל. הִיא עוֹמֶדֶת עֵירוֹמָה, מִסְכֵּנָה, שִׁינֵיהָ נוֹקְשׁוֹת מִקוֹר וּמִפַּחַד. יַחַד נִשְׁמָע לָה מַבְהִיל יוֹתֵר מִלְבָד, תְחוּשׁוֹת מִתְבַּלְבְּלוֹת אֶצְלָה עִם זִיכָּרוֹן שֶׁהוּא בִּשְׁבִילָה – אוּלַי – הַתְזוּנָה הַנְכוֹנָה. הִיא לא מְבִינָה – מַה הִיא יוֹתֵר – הוֹרֶסֶת אוֹ בּוֹנָה. אֲבָל מִתְעַקֶשֶׁת. וְכָּל כַּך מִתְבַּייֶשֶׁת.
רַק מַתְחִילָה לִשְׂמוֹחַ וּכְבָר נִפְרֶדֶת בְּלִיבִּי הֲאִם הַנוֹף הַזֶה בְּתוֹךְ הַמוֹחַ חַיָיב לִהְיוֹת תַמִיד שָׁעָה עַרְבִית וָרוֹד עָקוּד בִּתְכֵלֶת עִם תַלְתָלִים שְׁחוֹרִים שֶׁל לַיְלָה מִתְעַרְבֵּב צְלָלִית עוֹרֵב סִמְלִית קַו אוֹפֶק מְסַמֶלֶת – גְבוּל. אוּלַי. כּוֹאֵב.
כַּמָה פַּתוֹס הֶכְרֵחִי - וְכַמָה רַק שָׁאוּל מִנוֹף אַחֵר, קָטוּם, נִצְחִי? וְיֶלֶל הַתַנִים – הֲאִם סָתוּם, רָחוֹק וַאֲגָדִי אוֹ מִייָדִי? וְהַתְשׁוּבוֹת – בַּזִיכָּרוֹן אוֹ בַּחַלוֹם הֵן מִתְנַבְּאוֹת? וְהַשָׁחוֹר הַחַי, הַמִסְתַלְסֵל וְרוֹךְ קוֹלֵךְ וְהָעֵינַיִים הָאוֹמְרוֹת – לְמַה הֵם אוֹת?
הֲאִם צַלֶקֵת מְסַמֶנֶת מָקוֹם שֶׁבּוֹ רוֹחֵש בָּשָׂר וְחַי? הֲאִם הִיא גְבוּל? הֲאִם כּוֹאֵב? הֲאִם אוּלַי?
©כל הזכויות שמורות לשושי שמיר
|
תגובות (42)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
שושי יקרה
כל כך יפה השיר ,מרגש ונוגע......
הישיר כתוב חזק
מעורר סקרנות
מנסה לספר מה קורה במוחה של דוברת
מנסה להבין
את עצמו
את הכאב
את הבחירה
את ההחלטה
צריך יותר מפעם אחת לחזור ולהבין את עומקו ומהותו
כתוב
סמקרן
חשים את הכאב בדימויים
אפרת*
שושי
שיר מקסים על תחושות ורגש
אי אפשר להשאר אדיש אחר
חדירה כה עמוקה אל האני האישי
נפלא+כוכב
בברכה ירמיק
וואו שושי זה עושה הרבה לחשוב...
כתיבה יפה!!!
יופי של שיר
אהבתי.
כתוב מקסים וקצת נוגד שמחה
בכל אופן שיהיה לנו שבוע שמחחח
כתיבה משובחת
שיהיה תמיד בשמחה ..
*
מעניין לגלות שדווקא בשיר של שמחה יש כל כך הרבה סימני שאלה, לא ?
נהדרת ש-את.
נשיקות
תמרה.
שיר התחבטויות
האם הוא הרצפט שלי?
האם חזות הכל?
ההחמצתי?
ומי אני
בין ערבית לתלתלי הליל טילטולי שאלה עד גבול הכאב
החלפה השעה
אהבתי את השאלה
לאה
שיהיה לך שבוע מבורך,
עם המון
ש מ ח ה . . .
הכותרת שמחה היא בהפוך לכל התחושות שהשיר משאיר בלב הקורא.
אהבתי במיוחד את הבית השלישי ששופע דימויים ותהיות:
כַּמָה פַּתוֹס הֶכְרֵחִי -
וְכַמָה רַק שָׁאוּל מִנוֹף אַחֵר, קָטוּם, נִצְחִי?
וְיֶלֶל הַתַנִים – הֲאִם סָתוּם, רָחוֹק וַאֲגָדִי
אוֹ מִייָדִי?
וְהַתְשׁוּבוֹת – בַּזִיכָּרוֹן אוֹ בַּחַלוֹם הֵן מִתְנַבְּאוֹת?
וְהַשָׁחוֹר הַחַי, הַמִסְתַלְסֵל
וְרוֹךְ קוֹלֵךְ וְהָעֵינַיִים הָאוֹמְרוֹת –
לְמַה הֵם אוֹת?
זו יכולה להיות שיחה בין שתי נשים ובאותה מידה דיאלוג עצמי, התחבטות קשה.
שבוע נהדר,
לולה
למדתי כבר שאצלך המילים
חזקות כסלע!
פוזית*
ניפעמת ,, מעוצמת השיר
כתיבה חודרת לעומק נשמה,,,,*
שיר ממש יפה ומרגש*
יַחַד נִשְׁמָע לָה מַבְהִיל יוֹתֵר מִלְבָד,
תְחוּשׁוֹת מִתְבַּלְבְּלוֹת אֶצְלָה עִם זִיכָּרוֹן
מכאן מתחילים כל סימני השאלה
האם תהיה תשובה?
שושי,
תודה על שיר שחודר ומעורר הרהורים ושאלותכתבת נפלא יקירה.
במילה אחת.
את פשוט:
מ ק ס י מ ה!
*
שיר יפה וחודר !
האם כואב ?
האם אולי ? ..................
חברותים יקרותים,
חזרתי עכשיו הביתה ולמחשב, ומצאתי את התגובות המרגשות שלכםן.
תודה תודה על החיבוקים
שושי
מילים
שהם המעבר לשירים בדידים
היכולת הזו
כך
בהתמדה
לייצר
אותיות
לכתוב
מילים
לבנות
משפטים
שנאגרים לחומרים
איכותיים
כאלו
שהסובבים
המבינים
קוראים לזאת
שירים
מביעים ...
זה חלק אחד
של העניינים
הראויים להיות מוערכים
אבל אני מתייחס למהות
שהיא הרבה מעבר
לזהות
כבר תקופה ארוכה
עוקב אחר התופעה
איך את
בשקדנות ובצניעות
מייצרת מילים
כתהליך
של הבעת ריגושים
פנימיים
מילה ועוד מילה
שורה מתחברת לחברתה
משפט כלבנה על לבנה
ומרוב בתים
הנה יש פה כבר שכונה של הבעים
שמייצגת בגאווה
את שושי וההבעה המיוחדה
הרגישה
אז רק רציתי לאמר תודה
מעבר לשיר הנוכחי,
זוהי הזדמנות
להוקיר
את המצאותך
ועשייתך
תרומתך הייחודית
לסביבה התרבותית
שכאן אט אט
נוצרת
אנושית
עם הרבה כבוד
ותקווה להמשך
יואב
מרגש ומשאיר צלקת.
שוקי
גרמת לי אושר בכתיבתך
תודה
נהדר,
לדעתי כל אדם יכול להזדהות
עם השיר הנפלא הזה.
הֲאִם הַנוֹף הַזֶה בְּתוֹךְ הַמוֹחַ
חַיָיב לִהְיוֹת תַמִיד שָׁעָה עַרְבִית
וָרוֹד עָקוּד בִּתְכֵלֶת
עִם תַלְתָלִים שְׁחוֹרִים שֶׁל לַיְלָה מִתְעַרְבֵּב
צְלָלִית עוֹרֵב סִמְלִית קַו אוֹפֶק מְסַמֶלֶת –
גְבוּל. אוּלַי. כּוֹאֵב.
הכתיבה שלך שושי כה עמוקה וחכמה. כאילו יש פה שיח של אם ובת. אם המנסה לראות מעבר לאב הפיזי של הבת.*הדימויים הלשוניים חגיגה לעיניים שרואות.
שושי יקרה,
את כותבת פשוט נפלא
מצליחה להעביר את מילותיך
בצורה מרגשת וחזקה
אסתי
דרך הצבע
עירבל בי רגשות השיר הזה שלך.
תודה שושי,
רונית
שיר כתוב נפלא
משאיר רגשות מעורבים לפחות כך אני חוויתי .
בכלל שירייך אינם מובנים מאליו
משהט בכפל לשון או כפל משמעות..
כל כך מרגש כתבת
ישנם מקרים שגם בצלקת הנותרת , נשאר זיכרון מתוק...ובוודאי שאלות אין סוף
נפלאה שירתך
אני כל - כך מסכימה איתה
אי אפשר לתאר זאת טוב יותר
תודה שושי על שיר מופלא
ואוסיף את הבית שצבט אותי
הֲאִם צַלֶקֵת מְסַמֶנֶת
מָקוֹם שֶׁבּוֹ רוֹחֵש בָּשָׂר וְחַי?
הֲאִם הִיא גְבוּל?
הֲאִם כּוֹאֵב?
הֲאִם אוּלַי?
חשתי עצב..
כתוב נפלא!
כובש!
לא יודעת אם הייתי מגדירה שיר זה כשמח...
אך מילים רבות עצמה
ובאמת נשאלת השאלה?
האם ה"צלקת" ליופי ולמטרה?
או שבאמת כואב?
האם לא ניתן לרפא את הצלקת והכאב?
מאמינה שבמקום בו יש רצון - ישנה דרך.
תודה שהבאת,
שירייך = תענוג צרוף:)
דומני שבכל אחד מהקוראים והקרואים
עוברת תחושה של רטט ושל חיבור
לטלטלה שבין מצב חיים של ריגוש
לבין התובנה*
שושי, שיר מקסים, מערבל קרביים בדימויים כל כך חיים, יפים ואמיתיים. תודה על שיר מקסים זה
אשוב
לאה
מקריאות ראשונות - השיר יפה מאוד מאוד, חודר וצובט עד הבשר.
בשל אורכו-עומקו-עושרו מחייב קריאות נוספות.
אשוב לקרא.
שבת של שמחה מדבורה
כתבת יפה.
שאלה טובה. יש לי תחושה שישנה בחירה איך לסמן משהו שעבר עלינו אם השאיר צלקת ואם לא.
:)
אשוב*
הֲאִם צַלֶקֵת מְסַמֶנֶת
מָקוֹם שֶׁבּוֹ רוֹחֵש בָּשָׂר וְחַי?
הֲאִם הִיא גְבוּל?
הֲאִם כּוֹאֵב?
הֲאִם אוּלַי
נוגע,חודר.
תודה,גרטה*
שושי אני הרוסה מזה שאין לי כוכבים עתה
כתבת פשוט גאוני! אשוב.