| שמחה לל. הִיא עוֹמֶדֶת עֵירוֹמָה, מִסְכֵּנָה, שִׁינֵיהָ נוֹקְשׁוֹת מִקוֹר וּמִפַּחַד. יַחַד נִשְׁמָע לָה מַבְהִיל יוֹתֵר מִלְבָד, תְחוּשׁוֹת מִתְבַּלְבְּלוֹת אֶצְלָה עִם זִיכָּרוֹן שֶׁהוּא בִּשְׁבִילָה – אוּלַי – הַתְזוּנָה הַנְכוֹנָה. הִיא לא מְבִינָה – מַה הִיא יוֹתֵר – הוֹרֶסֶת אוֹ בּוֹנָה. אֲבָל מִתְעַקֶשֶׁת. וְכָּל כַּך מִתְבַּייֶשֶׁת.
רַק מַתְחִילָה לִשְׂמוֹחַ וּכְבָר נִפְרֶדֶת בְּלִיבִּי הֲאִם הַנוֹף הַזֶה בְּתוֹךְ הַמוֹחַ חַיָיב לִהְיוֹת תַמִיד שָׁעָה עַרְבִית וָרוֹד עָקוּד בִּתְכֵלֶת עִם תַלְתָלִים שְׁחוֹרִים שֶׁל לַיְלָה מִתְעַרְבֵּב צְלָלִית עוֹרֵב סִמְלִית קַו אוֹפֶק מְסַמֶלֶת – גְבוּל. אוּלַי. כּוֹאֵב.
כַּמָה פַּתוֹס הֶכְרֵחִי - וְכַמָה רַק שָׁאוּל מִנוֹף אַחֵר, קָטוּם, נִצְחִי? וְיֶלֶל הַתַנִים – הֲאִם סָתוּם, רָחוֹק וַאֲגָדִי אוֹ מִייָדִי? וְהַתְשׁוּבוֹת – בַּזִיכָּרוֹן אוֹ בַּחַלוֹם הֵן מִתְנַבְּאוֹת? וְהַשָׁחוֹר הַחַי, הַמִסְתַלְסֵל וְרוֹךְ קוֹלֵךְ וְהָעֵינַיִים הָאוֹמְרוֹת – לְמַה הֵם אוֹת?
הֲאִם צַלֶקֵת מְסַמֶנֶת מָקוֹם שֶׁבּוֹ רוֹחֵש בָּשָׂר וְחַי? הֲאִם הִיא גְבוּל? הֲאִם כּוֹאֵב? הֲאִם אוּלַי?
©כל הזכויות שמורות לשושי שמיר
|