הפוסט הזה אמיתי לגמרי - נאמן למציאות ... בחמש בבוקר, לאחר שעת שינה אחת בלבד אני מתעורר.. קם מהמיטה.
לוחץ על החשמלי ומוציא כוס מהמדיח.. כפית גדושה מגורען ועוד אחת סוכר..
אוסף דף אחד מהמדפסת, ומושך מהמדף גם עט שחורה שמונחת בסמוך. ניגש לשולחן.
בדקה אחת, בכתב מהיר, אני רושם את כל הסעיפים שהיו שם. את כל ארבעה עשר הסעיפים.
כשאני קורא אותם ברגע שלאחר מכן אני לא מאמין שזה אני שכתב אותם. אין לי שמץ. זה לא אני.
אני חולם. כולם חולמים.
אני לא זוכר את החלומות שלי. כמעט אף פעם לא.
יש עיתוי מסויים בו אפשר להתעורר ולזכור, בפרטים.
אם אני ממשיך לישון לאחר מכן - אני שוכח.
יש רק אפשרות אחת בשבילי לזכור - לקום ולרשום. יום חמישי היה יום סוער בעבודה - אחד המנהלים שכפוף אלי, בעל תפקיד מרכזי בחברה
נלחץ מרצף האירועים והחל להדוף את כולם בגסות. התפקוד שלו תחת מצבי לחץ אף פעם לא היה מזהיר. הפעם זה היה השיא. את כל יום חמישי הקדשתי לפעילויות הרגעה, ישיבות שיזמתי כדי לתת תשובות, במקומו. זה הגיע למצב של צעקות רמות ואפילו בכי של אחת הנשים שעובדת מולו.
לא העסקתי את עצמי יותר מדי אחר כך בעניין הזה. למרות שידעתי שאני חייב להביא פיתרון כלשהו.
החברה כולה היתה בטלטלה בגלל התפקוד הלקוי שלו. "ביום ראשון אחשוב על הדרך" חשבתי לעצמי ביום חמישי בשעה המאוחרת שבה יצאתי משם. זה לא יהיה פשוט בכלל - עובדים בכירים, ותיקים, התנהגות של ילדים נעלבים בכיתה ב' - רוקנתי את הראש. לילה של התהפכויות.. אני מסתובב בלי הפוגה. לא מצליח להרדם.
אני שוכב על הגב.. עיניים עצומות., מנסה לא לחשוב. לפעמים זה אפילו עדיף.
מתהפך על הבטן, יד ימין על הכרית, ראש על היד. היד נרדמת לי.
חוזר לשכב על הגב.
שלוש בלילה. אני נגנב. אין שום סימני עייפות. קם. נס. סיגריה. למרבה הפלא, קפה מרדים
אותי. בדרך כלל.
חוזר למיטה. ארבע. עוצם עיניים. סוף סוף נרדם. חלום 1 - חדר הישיבות במפעל שלי. ישיבת בוקר. אני מתחיל את הישיבה. לידי מתיישב
אחד המנהלים הקודמים שהיה לי ממפעל אחר. לא מציאה גדולה.
אני מסתכל עליו בעיניים גדולות, תמהות - "מה אתה עושה פה ?"
ובכל זאת מתעלם וממשיך לנהל את הישיבה. מולי יושבים שני מנהלים שניהלתי בעבר. זה לא מפריע לי להמשיך. שעה עוברת. סיימנו.
כולם מתפזרים. אני אוסף אותם חזרה. "תחזרו לחדר. יש לי עוד משהו להגיד ..." מתעורר לדקה. לא מבין. נרדם שוב.
חלום 2 הלא יאומן - יום חמישי ? הבעייה המסובכת ההיא ? זו שלא חשבתי עליה דקה מאז ?
בחלום הזה מוצג פתרון כולל ומשולם, מפורט, מוסבר ומנומק היטב.
ואני חולם אותם מתוך שינה, ארבעה עשר סעיפים, שכוללים רמת פירוט של מספרי מכונות, הזמנות, מבנה דו"ח חדש שצריך לבקש, ישיבות שצריך לערוך כולל משתתפים שחלקם לא שייכים באופן טבעי, נוהלי עבודה חדשים -
פריצת דרך, תפורה מכל הכיוונים, בלי חורים, בלי שאלות.
התעוררתי. אני מסתכל על השעון - חמש. ושוב - לא ממש מבין. חוזר בראש על כל הסעיפים שהופיעו בחלום. מופתע מהפשטות של השיטה, מהקלות שבה היא עוקפת כל מכשול אפשרי. לא מאמין בעצמי כמה צעדים מראש גלומים בה. אני קם מהמיטה. וכותב מהר. כותב בקצב של הקלדה. וקורא. ולא מאמין.
כל הפתרון המורכב הזה כאילו הוכתב לי מילה במילה. כאילו הוכתב.. לכתב שלי יש תכונה שהוא הופך להיות בלתי קריא אחרי עשר דקות בערך, שזה הזמן שבו אני עוד מצליח לשחזר מהזכרון מה כתבתי. אז אני מדליק מחשב, מעתיק ושולח מייל לעצמי. ארבעה עשר action items מתוזמנים היטב.
וממשיך במשלוח תיאור השיטה למי שצריך לדעת ובזימוני פגישות על פי הסדר: "ביום ראשון על הבוקר להוציא את הנתון הזה, אחרי זה לבקש את הדו"ח מההוא, ולהוציא מייל מסביר אל ההם, ולזמן פגישה בפורום הזה.. ולמרות שאחד מהם לא שייך, חשוב שהוא יבוא כי.. וכן הלאה וכן הלאה" שעת שינה אחת, אני אמור להיות מעורפל. אבל אני הכי לא. מכין עוד קפה אחד, עוד סיגריה. שבע וחצי בבוקר. עובר על שאר המיילים.
פתרונות קלים לכל הבעיות שנתקעתי בהם בשבועות האחרונים מועלים על הכתב ונשלחים כבמטה קסם. דברים מוזרים שקורים בחיים, דברים לא מוסברים, בגדר על טבעיים תמיד עניינו אותי. לא יכולתי להתאפק מלכתוב. |