כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    על הקושי להחליט ושלא להחליט

    2 תגובות   יום שבת, 8/8/09, 17:53


    לא זו בלבד שאני משנה את דעותיי, אלא מאז שעמדתי על דעתי , או נכון יותר, מאז שמעולם לא עמדתי עליה, אני מתחבטת ומתלבטת, פוסחת על שני הסעיפים ועל שלושה ועל ארבעה – עד אין סוף. 

     

    כי איך  אפשר לנקוט עמדה בלי להיות כל יודע, לפחות אלוהים. 

     

     

    כילדה, בת  שלוש, מול ענקים מבוגרים,  מול  אמא ואבא אהובים, שרבים בנוכחותי, במי לבחור באמא או באבא. אמא יודעת לצעוק . וורידי גרונה מכחילים ומתנפחים, עוד רגע יתפקעו, סילון אדום יפרוץ מגרונה, הדם יכסה את העולם.

    לרוץ אליה מיד, לחבק, להתכנף, לנחם, שלא יתפוצצו הוורידים,  שלא אהיה לבדי בעולם. אני מנסה להרים רגל,  לפסוע לעברה, שלא תמות לי אמא, אבל מבטי נופל על עיניו  של אבא, רכות, מושפלות, מאשימות.

     

    "לא לפחד! זה לא על באמת, אבא! תהיה גיבור!"  אני רוצה לצעוק. לשוא. אינני מביטה שמאלה או ימינה, וגם להסתלק משם אני לא מעזת. הלוואי שאהיה כבר מתחת לשמיכה, טובלת בים הדמעות, מציפה את הכרית, דואגת שהפוּך יחניק את יבבותיי. 

     

    או בחצר, בשעת משחק, כשהייתי צריכה לבחור האם להיות רופאה ,  או פלורנס נייטינגל,  או דוקטור יונה סאלק  ואולי סתם שחפנית אומללה, תלויה בחסדי  הרופא או אלוהים או המושיע, להבדיל, ומה?

     

    טוב, רופאה לא יכולתי להיות אף פעם, מקסימום אחות. בן דודי , שהיה בן, וגדול ממני בשנה והחצר היתה  ממלכתו, השתלט  על תפקיד הרופא. אחות יכולתי להיות וגם חולה. ולא  ידעתי לבחור. וכשהבנות נחלקו לשתי קבוצות, וצרחו, ומשחו זו לזו בצמות, ואני הזדהיתי עם קבוצה אחת,  אבל כשחשבתי באמת על מה שאמרה הֶלָה השמנה, מיד נטיתי לה חיבה ועברתי לקבוצתה, לקבוצה היריבה. כך נותרתי בחוץ, לא פה ולא שם, מאזינה וצופה, ומתלבטת. פעם מזדהה עם אלו ופעם עם אחרים. 

    זליג , זיקית שממציאה  תסריטים , נהנית מכל העולמות - וחוטפת מכולם. 

     

     מה עם שאר הבחירות, אלו החשובות באמת.

    מה ללמוד, איך לחיות.

    ובבן זוג או בת זוג – איך בוחרים, כשהדשא של השכן, והשכנה, מכתחילה  ירוק יותר. 

     

    לאן נוסעים.

    תמיד, תמיד לפריס, לצפות בשלכת בגני הטואלרי .

    למה לא לאתיופיה, לענג ת'עיניים במקורות הנילוס, להאזין לחלומות של אנשי הסנואי, שמתחילים, כך שמעתי, את יומם  בספור חלום הלילה, הלוואי עלינו.  

     

    בעצם, למה בכלל לבזבז זמן על נסיעות, כשאפשר להתבטל, לדמיין,  לחלום, לברוא  עולם כמו המהר"ל,  ולהתענג עליו. (ברונו שולץ אף פעם לא הרחיק נסוע מהעיירה דרוהוביץ') 

     

    הנה, אלוהים, מי אני ומה אני, אדם, טיפה סרוחה, ואיזה עולם בראתי, תביט ותקנא, אלוהים. איזו אופוריה, איזו טפיחה  על כתף האגו. 

     

    ולמה  לטרוח ולכתוב, בשביל מי.

    בשביל מה לבחור מלים, לוותר על מלים שלא נבחרו, לשכוח אותן, ואולי דווקא להתאבל עליהן ועל קבורתן.

     

    מוטב לצלם. לתפוס את הרף-העין, להקפיא, למסגר,  ואז לחזור ולהביט וללעוס שוב ושוב ולזכור.

     

    טפו, איזה מין עיסוק, חיקוי עלוב של החיים! 

     

     תגידו, לפעמים מוכרחים לבחור, להחליט, אי אפשר אחרת, החיים דוחקים בנו,  והופס החלטנו, למרות הידיעה,  שתמיד, אבל תמיד, מה שלא בחרנו, יראה  לנו טוב יותר מהבחירה.   

     

     ועוד משהו,  כל בחירה היא ויתור, ויתור על אין סוף  של אפשרויות , ויתור אמרתי, סגירות אמרתי, התקבעות אמרתי, צמצום אמרתי,  כל מה שאני שונאת, אמרתי, מוות אמרתי

     

     אני רוצה לצעוק: ובחרתְ בחיים - אז אני לא בוחרת! אבל בחרתי, בעצם האמירה,  בחרתי במוות.

     

    אז כולנו, המחליטים והפסקניים, המתלבטים והמגמגמים -  כך או אחרת, כולנו שותפים בסעודת הויתור הגדולה. משלים עצמינו, מתדמים  למשיגנים גדולים,  בולעים ביס ועוד ביס, מנסים להשביע את הבטן ואת העיניים, שלא ישבעו לעולם, אבל כל ביס כזה, אינו אלא  צעד קטן בצעדת החיים, צעדת הצמצום הגדולה, צעדת הויתור – עד הנשימה האחרונה, ועד  הויתור האחרון גם עליה.  

    אולי המוות, הויתור הגדול אינו אלא הפתח הגואל, החיים האמיתיים?   

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/8/09 22:15:

      תודה, דוד , שאתה מבין, שלא בניו אייג' עסקינן. בכלל תודה על תשומת הלב
        9/8/09 21:30:


      אמת ויציב,אבל את יודעת תכף מגיעים אלה :איזה מוות ?"כי עפר אתה...",או החבר'ה עם הגלגולים,

      עם תחית המתים או בלעדיה 

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין