אחרי 34 שנות עבודה במערכת החינוך החלטתי "הגיע זמן לפרוש". לא שאני שחוקה ולא שאני עייפה, פשוט עבודת הניירת המתלווה לעבודה עם ילדים מתישה אותי, והופכת אותנו העוסקות בחינוך למזכירות, מנהלות, פסיכולוגיות, פקידות, גזבריות ומה לא... אז כמה זמן נשאר כבר לחנך ממש. נשבר לי. אבל לא קבלתי אישור לפרישה... הם טוענים שיש בי עוד כוח.... אבל אני בינתיים כבר הכנתי לי מקום עבודה אחר, החלטתי לפתוח מרכז למידה לילדים בגיל הרך, שכרתי מבנה והתחלתי בשיפוצים למדתי קורס במט"י של נשים עושות עסקים, ועוד קורס , ואני מרגישה שאני בשלה ומוכנה לקחת את כל הסיכונים הכרוכים, יתכן שלא ארויח בהתחלה, אבל זה כל כך בשל אצלי שאני לא מוותרת. נותרו עוד 20 ימים לסוף החופשה הגדולה ואני עדיין נאבקת ונלחמת "ללכת הביתה" יפה, ולהפרד מהמערכת. המחשבה על חזרה לעבודה עושה לי לא טוב, ומאידך אני כל כך רוצה כבר לראות את עצמי מנהלת מרכז למידה קטן של ילדים שבו העבודה תהיה נטו למידה וחינוך. החזיקו לי אצבעות.. ואחלו לי הצלחה...שהמערכת תשחרר אותי ותתן לי אפשרות "לגדול ולצמוח" אחרי שנים של עבודה כשכירה.
שלכם, חן חן.
הח
|