דרך השיטה הכחולה
פוסטים פופולאריים
-
הרהורים קטנים לחנוכה
6/12/08 | 1090 צפיות
-
שנה טובה
17/9/09 | 762 צפיות
-
בין הרווחים
10/8/10 | 1114 צפיות
-
להיות סליחה
8/10/08 | 665 צפיות
-
להתעורר
16/9/08 | 637 צפיות
-
סדנה חדשה
7/6/09 | 851 צפיות
פוסטים אחרונים
- גשם 31/10/11
- לא ידעתי שאני גרה בניו יורק. 22/10/11
- קליידוסקופ 22/8/11
- מפרח לתמונה או: למה המקור לא חשוב. 12/8/11
- בריאה 26/3/11
- שיר טיפשי קטן 21/10/10
הפחד והמורה למוסיקה
בשלב כלשהו במסע הרוחני, חלקים מתחילים להשתחרר (לא דווקא ברגים). אצלי זה התחיל אחרי שלוש שנים. בערב קיבלתי חניכה לרייקי מאסטר, ולמחרת, החום הנמוך שממנו סבלתי במשך יותר מ9 שנים, נעלם כלא היה. זה היה היום הראשון בו הרגשתי בריאה, היה לי מרץ ורציתי לעשות משהו. ביום הזה הבנתי, שככה מרגישים אנשים שאין להם חום. השחרורים האלו נמשכו במהלך השנים, עם כל שיטה חדשה, ימי מדיטציה ותובנות חדשות. לרוב, לא מדובר במחלות פיזיות, אלא דווקא בהרגלים. חלק מהשינויים מתונים ואיטיים, וחלקם פתאומיים, קשורים בחדות לתהליך או לשיטה חדשה. (כמו לקום בבוקר, ולהרגיש שאני חייבת לאכול מלפפונים, ואני בכלל לא נהגתי לאכול ירקות, ולא סבלתי מלפפונים) יום אחד, על מרפסת בבית מלון במיורקה, מתוך המון בכי, נעקר מתוכי חלק ועף ממני כמו ציפור גדולה. אחר כך הרגשתי חופש מופלא. ההסבר שניתן לי לכך, הוא שהשתחרר אצלי המסך שנקרא "מסך הנפרדות המרכזי". המסך הזה הוא בעצם סוג של מראה גדולה, בה משתקף כל רגש, כל פעולה וכל מחשבה, נשבר וחוזר ישר אלי. מלבדו ישנם עוד 7 מסכי נפרדות, המתרכזים כל אחד בנושא אחר. איני יכולה להגיב לגבי המסכים האחרים, לא הרגשתי אותם מעולם, אבל לגבי המסך הזה, ההסבר נשמע לי הגיוני. אז לקחתי איתי את החופש הזה, שהמשמעות של ההעדר שלו היא קצת פחות סבל, ונהניתי מכל שנייה. אבל השחרור לא היה שלם. ידעתי שיש עדיין משהו שנאחז, מכביד וסובל, וכי יגיע יום והדבר הזה יצוף למעלה, כמו מפלצת, ואני אאלץ להתעמת גם איתו. אני אומרת "אאלץ" כי לא ממש בחרתי ללכת בדרכי הרוח. רציתי להיות ציירת, וטרחתי ללמוד ציור בנעורי. העובדה שאין לי לא את הכישרון ולא את הסבלנות למקצוע הזה לא עצרה אותי לרגע. בחרתי להיות ציירת וזהו זה. אחר כך בחרתי להיות משוררת, סופרת ומחזאית. לזה דווקא יש לי כישרון. הוצאתי ספר שירים, השתתפתי בתחרות מחזאים, למדתי מחזאות ואף כתבתי הצגה לפסטיבל עכו. הכול היה טוב ויפה, אבל אני מצאתי את עצמי נזרקת כל פעם מחדש לסיטואציות שקשרו אותי להילינג ולאנרגיות. הדרך הלכה לשם. לא משנה לאן פניתי, כל הדרכים הובילו לאותו המקום. הגשתי לאלוהים מחאה נמרצת, אבל שום דבר לא עזר. מצאתי את עצמי מטפלת באנשים, ודי מהר, מלמדת. למה? ככה. לכל אחד המקום שלו בעולם, וזה המקום שלי. אז למה אני כותבת את כל זה? כי בשנה האחרונה עולה המפלצת האחרונה מהחושך – מפלצת הפחד. התמודדתי עם פחדים בעבר (פעם לא יכולתי לטפס על כיסא או להיכנס למעלית. אז עליתי הרבה מדרגות ולא הסתכלתי למטה), אבל לא עם פחד כל כך שורשי, קשור ועמוק, שאין לו אפילו שם, ואין לו הסבר פסיכולוגי ברור. בחודשים האחרונים אני מרגישה אותו סביבי כמו בועה שחורה שמסתירה אותי מהעולם ומסתירה את העולם ממני. היום, הצעיף השחור הפך אפור שקוף. הוא עדיין שם, אבל אני רואה דרכו עולם שלם שלא ידעתי שנמצא שם. המורה שלי למוסיקה, אילנה מרוז, שלימדה את הכיתה שלי מכיתה א' עד כיתה ו', הסבירה לנו באחד השיעורים הראשונים מדוע לומדים מוסיקה. כל אחד יכול להקשיב למוסיקה, היא אמרה, אבל תארו לכם שאתם יושבים בחדר, ומקשיבים לצלילים נפלאים. אתם רוצים להגיע לצלילים האלו. אתם קמים ומגששים בחדר, ואתם מוצאים תריסים. אתם פותחים אותם לאט, ורואים בחוץ גן נפלא. עכשיו יש אור בחדר, ואתם מחפשים את הדלת.
עכשיו יש אור בחדר.
|
תגובות אחרונות
-
ayurveda איורוודה
בתגובה על פקאן
-
המחסן-של-נ"ל-ארגזים-
בתגובה על //
-
ש.ר.ה
בתגובה על חצב
-
יהודית מליק שירן
בתגובה על כמו הירח
-
אורית גפני
בתגובה על חג חירות שמח
-
בת אור הוצאה לאור
בתגובה על חשופים
תגובות (28)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אז לא חשבתי עליה ככה, אבל במשך החיים,
עלו הרבה דברים שהיא לימדה.
תודה!
נשמע מרתק המסע שלך, וגם המורה למוסיקה נשמעת כמו מורה לחיים...
בהצלחה בהמשך המסע
כשאומרים שחרור, הכוונה אינה רק להרגשה.
ישנה כמובן ההרגשה, שאיני יודעת להסביר במונחים רפואיים (אלומית ישי בוודאי תדע)
אך מעבר לזה, קיים בהחלט שינוי בחיים.
לא רק בהרגשה כלפי החיים, אלא גם בהזדמנויות שמגיעות אליך.
כמובן, יתכן שההזדמנויות היו שם כל הזמן, והמסך (זה שהשתחרר)
מנע ממני להפנות כלפיהן תשומת לב ולראות אותן,
אך מנסיוני, זה לא רק עניין כזה, של הרגשה או זווית ראיה שהשתנתה,
ישנו שינוי אמיתי בסביבה, ולא רק בהרגשה כלפי הסביבה.
תודה!
כל מסע יש בו תכונה
משחררת וככל הנראה
זה משהו במנגנון הנפש
שמעניק את התחושה הזו
מצדיעה לך גם, סופרת רומנטית קסומה!
תודה!
המסע שלך מופלא ואני מצדיעה לך ומאחלת לך עוד הרבה עיקולי דרך קסומים!
*
אלומה
תודה רבה!
אני לא חושבת שהצעיף האחרון הוא פחד. הפחד הוא אולי צעיף שמכסה את הצעיף האחרון.
אספר כשאגיע לשם.
תודה!
מרגש ומעור מחשבה .
שתמשיכי בתהליך הצמיחה ,הלאה .
כיף גדול .
שמחה בשבילך שמצאת את הדלת
שתוביל אותך לחופש מהפחדים
לחופש לראות את העולם שלא דרך
צעיפים שמסתירים ומכסים
מאחלת לך שגם הצעיף האחרון יוסר
ולא ילווה אותך שום פחד יותר
מאחלת לכולנו בעצם
ערב נפלא שיהיה לנו*
בבקשה.
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1154891
לא יועיל לא יזיק-;)
שאלה מצויינת :-)
הפחד הוא לא מהחושך, הוא רק מגיע משם.
כשאני כותבת את המילה חושך, אני בעצם מתייחסת לכל הדברים שאני לא רואה.
העובדה שאני לא רואה, לא אומרת שמדובר בהעדר אור (שהוא החושך),
אלא רק במקומות שלא הייתי מודעת אליהם קודם.
בעיקרון, כל דבר קיים מתקיים במרכזו מאנרגיה אלוהית, כך שבעצם אין דבר כזה העדר מוחלט של אור.
לכן חושך, הוא רק כל מה שמחוץ לספקרטרום שלנו.
אני מניחה שפחד מחושך, שייך לפחד מאיבוד שליטה - כשהראיה לא יכולה לעזור לנו, אנחנו במקום של חוסר שליטה.
לא היינו מקימים את כמויות תאורת הרחוב שלנו, אילו לא הפריעה לנו העובדה שאין אור :-)
גיליתי בעבודה שיש המון סוגי פחדים. חלקם קלים מאוד לשחרור, חלקם קשים. חלקם גלויים וחלקם מסתתרים מאחורי משהו אחר.
פחדים הם דבר מבורך, כי הם מראים לנו בדיוק איפה הפסקנו לחיות, איפה עצרנו את הזרימה ובמה אנחנו נאחזים.
העבודה עם הפחד מדוייקת מאוד. לא קלה, אבל מדוייקת ומשמעותית.
תודה לך!לא נורא, רוב האנשים לא הבינו את אילנה :-)
הכוונה היא, שככל שאנחנו לומדים יותר משהו, כך אנחנו יותר מסוגלים לראות אותו.
הפחד הוא רק מסך שמסתיר את האמת ואת החיים מאיתנו.
לפעמים הוא יושב כל כך עמוק, במקום כל כך בסיסי, שאנחנו לא מודעים אליו.
חיים מתוכו, מחליטים החלטות כאילו יש שם קיר, רק שאין קיר, יש רק פחד.
מבחינת העבודה על הדבר, ההרגשה, כשאין מודעות לכך שמדובר בפחד, היא כמו לעבוד על עשן שהוא ג'לי אבל משנה צורה כשאת מנסה לגעת בו.
חמקני מאוד וקשה לראות אותו. אבל לא ממש מפחיד אותי.
לא הכל בחיים נעים, ולפעמים מתמודדים גם עם הדברים הקשים יותר.
לא יודעת מה זה EFT, אשמח אם תספרי לי.
תודה רבה :-)
תודה.מה שממש מוזר לי זה
איך אפשר שלא לאהוב מלפפונים?
ולגבי פחד מחושך, הופתעתי לגלות שהפחד הזה רווח מאד.
אך אני שמחה לבשר לאומה כי מאז שהתחלתי לעבוד באופן מסודר בריפוי באמצעות שחזור גלגולים - כבר יש כבר פחות ופחות שנושאים את הפחד הזה. וואלה.
ענבל,
מרגש לקרוא אותך.
* ותודה!
רותי.
קודם כול שמחה שמצאת את מקומך. לוואי על כולנו.
את דברי המורה למוסיקה לא הבנתי..
והפחד. זה לא נעים. ניסית eft ?
ענבלרית חביבתי היקרה:)))
תודה ששיתפת
והכי חשוב שעכשיו יש אור בחדר
שימחת וריגשת
אילנה כנראה לימדה בכל האזור...:))
וכן... היא זכורה לי לטובה...:))
וואו, אילנה הייתה גם המורה שלך? זה פשוט מקסים!
גדלתי בקבוצה אחת (בקיבוץ) עם הבן הצעיר שלה, למדתי ממנה מוסיקה ושרתי במקהלה.
הדימוי הזה, אותו היא לימדה אותנו, מלווה אותי כבר המון שנים.
היא אחת מהמורות שהשפיעו עלי באופן מאוד משמעותי.
השחרורים באמת טובים, ותמיד מביאים למקום טוב יותר.
המון תודה!
תודה!תודה!
ענבל - מהצילומים ומהמילים שלך משתקפת דמות רכה - יצירתית - מיוחדת - ומלאה באנרגיות !
מצדיעה לך לתהליך שאת עוברת - הדרך לא קלה - אבל היא מובילה לאור גדול - לחיים של אושר...
הייתי במקומות האלה או אחרים - והשחרור מהם מביא לעולם עשיר ומאושר !
מאמינה בדרך שלך לעזור גם לאחרים - יש לך את זה ! :-)
(וכן... אילנה מרוז היתה גם מורה למוזיקה שלי... והדימוי שכתבת נפלא )
בהצלחה לך ענבל - בדרך שבחרת !
תודה על השיתוף !
אני אוהבת את הכתיבה שלך
שרי
אשרך ...מצאת את הדלת.