ורדי כהנא מתעדת את המשפחה המורחבת שלה: בשטחים, בחו"ל, בקיבוץ ובמושב, ובודקת האם יש חוט מקשר. הפתעה ראשונה: ליד התמונה השנייה נתקלנו במישהו שנשמע ונראה כמו טומי לפיד. לידו עמדה מישהי שנראתה כמו גברת לפיד, ומישוהם שנראו כמו יאיר וליהיא. מסקנה: אם זה נשמע כמו טומי ונראה כמו טומי - זה כנראה טומי! הפתעה שניה: ורדי כהנא עצמה ובשרה ניצבה מול שבט לפיד והציגה תמונות מחיי שבט כהנא. זה היה מסקרן להאזין למקור אבל החלטנו להמשיך בכוחות עצמנו.
כמו שכתוב בפתיח לתערוכה, שבט כהנא, שמקורותיו החלקיים מוצגים בתצלום הראשי: אמה ושתי אחיותה, ניצולות שואה עם מספרים עוקבים על הידיים, התפרש לכל גוני הקשת הפוליטית, גיאוגרפית והרעיונית: דוסים בירושלים ובבני ברק, מתנחלים בחברון ובביתר עילית, דודים בקיבוץ ובמושב, ובורגנות ישראלית בסביון ובתל אביב. יש גם ענף בלונדיני בדנמרק.
כולם מצולמים בשחור לבן, במיטב המסורת הורדי-כהנית: בצילום חד, נקי, ישיר, בקומפוזיה מעולה, עימוד נפלא ונרטיב שמתאים לסימבול האישי: זוג מתנחלים בפוזת החלוצים של שנות הארבעים (עם כיפה במקום בלורית ושביס במקום סרפן), הבן-דוד האומן בסטודיו בקופנהגן, הבת על הרולרבליידס ברמה"ש, בני הדודים הקיבוצניקים בשדה חרציות והדודה העל האופניים בכפר מסריק עם שדות עמק זבולון ברקע (מדויק ומוכר מקרוב).
בסיום התערוכה נחרט לנו בזכרון תצלום אחד של ילדה בחוף עזה ויד מושטת אליה מאימה. חזק, יפה, ומסמל, אולי, את כל התערוכה. מעבר לסיפור האישי, לתמונות יש חיים בזכות עצמן, כולן מיצגות מציאות מוכרת ואין בהכרח קשר ביניהן.
ולגבי שבט לפיד: טומי נשמע במציאות מעצבן בדיוק במו ברדיו ואת "בני יאיר" לעומת זאת, אנחנו ממליצים להמשיך ולצרוך רק בטלוייזיה |
