קיים מן פחד

שאם ייאמרו מילים

הן ימוטטו בי חומות

שנעים לי בפנים

מזמן לא היה לי כל כך נעים

כל כך אמיתי

כל כך שייך

אני עוד לא נמצאת שם

במקום של לסכם דברים שקרו

מוזר, אני הרי אישה של סיכומים

מסכמת כל דבר

וגם אישה של רשימות

עושה רשימות כל הזמן

הרבה דברים שחשבתי שהם אני

הם כבר לא כל כך אני

ואולי לא היו אף פעם

אולי מיהרתי לאמץ חוכמות של טיפשים

ועצות

לכולם תמיד יש עצות.

אפילו לי.

אבל עכשיו אני נושכת את הלשון ולא מייעצת לאף אחד יותר.

מה הטעם?

מי שרוצה את העצה שלך שואל בטרם הוא פועל, ולא אחרי מעשה.

אחרי מעשה הוא רק רוצה לשמוע שפעל נהדר! נפלא!

אז למה לא לספק את זה בעצם?

גם אני הרבה פעמים רק רוצה לשמוע שאני נהדרת.

זה כואב לראות אותה ממורמרת וקשה

כואב להבין פתאום שלא תמיד אני מספיק רגישה

אפילו שהדרך שלה להראות שהיא זקוקה לעזרה, היא פטטית ומעצבנת

אז מה! בשורה התחתונה - היא מבקשת עזרה!

וביני לביני אני סוגרת איתה חשבונות ולא טורחת לידע אותה בכלל

כל כך מרוכזת בי שלא שמתי לב למה שהיא עוברת.

מוזר.

אני הרי אישה מאוד רגישה אמרו לי.

איפה הרגישות שלי הייתה הפעם?

אומרים תפסיק לנסות לתקן את העולם

תקן את עצמך והעולם יסתדר מעצמו

זה לא קל לשנות הרגלים של שנים

זה לא קל להפנות את המבט לבפנים

אבל כשאני עושה את זה. כשזה מצליח.

העולם באמת מתחיל להתארגן בצורה קצת יותר מסודרת.

לפחות העולם הקטן שלי.

התכוונתי לכתוב פה ולסכם דברים שקרו

אני אישה של סיכומים

אישה של רשימות

או שלא

או שאני עוד לא במקום ההוא, המסכם.

סיכמתי לעצמי וזה שלם לי בנתיים

ונוח לי פה. ככה.