
אני מדוכדכת ותקועה ורוצה כבר להיות שם פשוט לא נותר לי כח לסוף המירוץ הזה. היום יש בי כעס ושנאה ותסכול עצמי ואני מרגישה בעיקר מאד לבד , מאד לבד. אין שום דבר שבא לי לעשות , שום דבר שמושך אותי. הכאב האדיר שיש בי ממשיך לאכול אותי ואני בעיקר תוהה כמה עוד נותר לאכול כי אני מרגישה כבר כמעט מרוקנת לגמרי. זפזפתי בערוצים. חיפשתי מקודם ערוץ שלא ידעתי באיזה מספר מדוייק הוא ופתאום ראיתי שיש את "רן וסטימפי" אז המוסיקה עשתה לי אוטומטית נעים ומיד קפצתי לתיכון ולכמה שהתוכנית הזו שעשעה אותי נזכרתי ב ב שאת שם משפחתו אני לא מצליחה לדלות מראשי כבר תקופה. הייתי מאוהבת בו. עבדנו יחד באותו המקום. הוא עבר תקופה לפני כן לאיזור שאני גרה בו. הוא היה על כדורים פסיכיאטריים אבל אז זה לא משהו שהבנתי לעומק או שהטריד אותי במיוחד . הוא אמר שיש לו חברה אבל שזה רחוק וכבר לא מסתדר והוא עומד להיפרד ממנה ואני הייתי כל כך מאוהבת בו וכל כך רציתי שיהיה בנינו משהו. בסוף היה . את האורגזמה הראשונה בחיי שלא יצרתי בעצמי חוויתי איתו. אני זוכרת איך באותו הלילה בחדר שלו בבית הריק שהיה שכבתי והתבוננתי בתיקרה שהיתה מלאת כוכבים זוהרים בחושך ונראתה כמו שמיים קסומים. אני זוכרת את המוסיקה ואני זוכרת שהיה קטע בו הוא נרדם ואני התבוננתי בו מקרוב וכל כך רציתי רק לתת לו נשיקה עדינה וקטנה ותמימה , מלאת אהבה והתרגשות על השפתיים אבל לא היה לי את האומץ ולא עשיתי את זה. אני זוכרת את הקטע בו הוא שם אותי בפינה והכריח אותי להחליט על חיי וולדות של עכברים אם הוא יהרוג אותם בדרך אכזרית או נחש שהיה לו. אני זוכרת איך נשרף בגד מהמנורה ואני זוכרת איך הוא הפחיד אותי מספיק שלא כדאי לי להתאשפז בבית חולים פסיכיאטרי. הרגשתי באותה תקופה שאני לא יכולה להכיל את כל מה שעובר עלי ושאני חייבת משהו , מישהו הוא אמר לי ששם אף אחד לא יקשיב לי ושאם יקרה לי משהו לא יהיה לי כח ושאם רק מישהו ירצה הוא יוכל לאנוס אותי במוסד פסיכיאטרי. אונס זה אחד הדברים שהכי מפחידים אותי בעולם. אז ויתרתי מאז ועד היום על הרעיון הזה של אישפוז. למעשה מעולם לא חשבתי על זה עוד פעם בצורה רצינית כלשהי. רן וסטימפי מזכירים לי אותו ואיתו המחשבות מציפות למקומות קשים וכואבים והוא עוד יחסית היה נקודה סבירה באותה התקופה
מעניין מה היה קורה אם שני הגברים לא היו מוציאים אותי מהאוטו באותו הלילה. אני לא מאמינה שהוא היה הורג אותי אבל אני מצטערת שיצאתי משם בחיים. |
תגובות (0)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אין רשומות לתצוגה