לימור

צר לי אך הטעו אותך.

אני לא טועה בגדול. בכל זאת זה נושא שאני קצת מכיר. גם הייתי מספר שנים יועץ משפטי בהתנדבות של אגודת הלהט"ב, זה גם תחום מחקר שלי, ועוד.

אז ככה:

לשאלת הנישואין שערכתן דרך משפחה חדשה -אם הבנתי נכון - אין שום קשר ומעמד. גם לא לגבי החלטה רפואית.

צריך להבחין בין כמה סוגיות.

ברוב הסוגיות כמו למשל הגירה - נגיד שבת זוגתך לא היתה ישראלית ולא יהודיה, או בסוגיה של זכויות במקום העבודה (הטבות וכו') בכל הסוגיות האלו הן המדינה והן גופים פרטיים מכירים בידועים בציבור מאותו מין באופן דומה למין שונה. מעבידים למשל חייבים לעשות זאת מכוח חוק ופסיקה מפורשת. המדינה עושה זאת מכוח נהלים ומכוח פסיקות והחלטות של היועץ המשפטי. למשל אם חו"ח בני זוג מתים ולא השאירו צוואה אך היו ידועים בציבור מאותו מין - יש פסיקה שבן הזוג הנותר יורש גם בלי צוואה.

צר לי לימור שהטעו אותך ועוד את אומרת שאני טועה.

אני יכול להמשיך יש כל כך הרבה הקשרים ולמעשה רוב ההקשרים בהם בני זוג לא נשואים מקבלים בישראל זכויות, ובני זוג ידועים מאותו מין מקבלים כמו בני זוג נשואים.

אני מדגיש שכל הדברים האלו הם זכויות שתקבלי מכוח היותך בת זוג כמו ידועה בציבור בלי קשר לשום רישום.

טקסי נישואין פרטיים של ארגונים שונים חסרי כל משמעות מהבחינה הזו ולא ישנו לכאן או לכאן.

אשר לנישואין בחול:

אם נשאים בחול אז לפי פסיקת בגצ, הן בני זוג ממין שונה והן מאותו מין, זה נרשם במרשם האוכולוסין ובתעודת זהות שלך. אני לא ידוע אם אמרו לך אחרת ואם כך אז חבל.  נכון שפורמלית זה נקרא רישום ולא הכרה, אך בפועל ביום יום ברוב ההקשרים אם לא כולם אז הרישום הזה עושה את העבודה ומקנה לך זכויות כמו כל זוג נשוי.

אני הייתי שמח לו לא היית צריכה לאמץ את הילד שילדה בת זוגך, אבל אימוצים כאלו נעשים כיום בישראל ונעשו כבר די רבים ובדרך כלל כך הבנתי לא מוערמים קשיים מיוחדים.

אני מכיר בהפליה שקיימת ובהומופוביה שקיימת, אבל אי אפשר להתכחש לדברים האלו. לצערי יש אולי אנשים שמסרו לך מידע מוטעה.

צטט: איילג 2009-08-11 02:25:26

לימור אני מזדהה עם הרבה מהדברים וכמובן שיש עוד הפליה והרבה הומופוביה. אך כאב לי שאת כותבת שלך ולבת-זוגך יש רק חובות ולא זכויות. במאבק ארוך שנים עם הרבה חלוצים, תובעים ועורכי-דינם, הגענו למצב בו הזכויות של בני זוג מאותו מין הן רבות, והן קרובות מאוד בהרבה תחומים לכאלו של בני זוג ממין שונה. בין אם על ידי הכרה בפועל כידועים בציבור ובדרך כלל די בתצהיר פשוט בפני עורך דין להוכיח זאת (שלא יותר מסובך לעשות אותו מאשר להתחתן) או על ידי נישואין בחול למשל בקנדה שירשמו בישראל אם זה חשוב לכן. אז בואי לא נמחוק גם את כל ההישגים האלו שהושגו בעמל רב, שהודות להן כיום במקום העבודה חייבים לתת לזוגתך אותן זכויות והטבות שהיו נותנים לזוג סטרייטי נשוי, שהודות להן אם היתה לך בת זוג לא ישראלית היא היתה יכולה לשהות בארץ ולקבל אישור עבודה ובהמשך תושבות, שבהן שתיכן יכולות להיות אמהות של ילד שאחת מכן תלד, ועוד. אז כאמור יש עוד אי שוויון, יש עוד הפליה, ויש עוד הומופוביה, אבל אנו לא רק קורבנות שלא השיגו שום זכויות....

 

 

אילג יקר,

לפני כשנתיים התחתנתי עם זוגתי. עשינו זאת עם הסכם זוגיות בחסות עמותה בשם "משפחה חדשה" - עמותה המטפלת בכמליון תאים משפחתיים בארץ אשר לא מקבלים זכויות כזוג בישראל. חלק גדול מתאים אלו הם של זוגות חד מיניים. תאמין לי ששאלנו את כל השאלות בכל תחום הקשור לחיים משותפים של זוג.

בדוק שוב את דבריך כי אתה טועה בגדול:

לאישתי ולי אין שום הכרה מצד מוסדות המדינה. גם לא כידועה בציבור. הדבר היחיד שההסכם יעיל בו הוא במקרה ואחת מאיתנו מאושפזת בלא יכולת להחליט על המשך טיפול רפואי לעצמה. במקרה כזה, בזוגיות הטרוסקסואליות, הזכות להחליט על טיבו של הטיפול עובר לידי הבעל/אישה. אם אין בע/אישה , ההחלטה עוברת להורי המאושפז או אחיו. הזכות היחידה שעולה מחוזה זה, היא שכאשר אחת מאיתנו תהיה במצב כזה חלילה, היא שהשנייה תקבל לידיה את הזכות להחליט עבור השנייה כמו בעל/אישה.

 

לגבי הורות, אל תתן לכמה תקדימים להוליך אותך שולל. שתינו כיום בתהליכי הבאת ילד לעולם. המוזרעת היא אישתי. על מנת לזכות במעמד של הורה מאמץ, עלינו לפנות לערכאות משפטיות. האימוץ לא ניתן בקלות. המדינה לא מכירה בזוגיות חד מינית ומנגנון האימוץ כפוף למדינה. הסיכוי היחיד שלי לקבל מעמד של הורה היא רק כעבור שנים רבות בהן אני מוכיחה שהילד רואה בי הורה. האימוץ לא מתרחש אוטומאטית למרות שאני חלק בלתי נפרד מחייו טרם נולד. אנחנו בתהליך הזה יחד, מצפות לכך יחד, מתכננות יחד, מממנות יחד, נערכות יחד ומקריבות יחד.
וגם אם נתחתן בחו"ל, אין לנו הכרה בארץ וזה נכון גם לסטרייטים שמתחתנים אזרחית בחו"ל.

 

אין לנו זכויות. נקודה.

צטט: anonymus1234 2009-08-11 01:09:34

מסכים איתך לחלוטין.... חוץ מדבר אחד לגבי מצעד הגאווה... כל אדם רוצה לחיות את החיים שלו בצורה פשוטה ובלי יותר מדי מהומות... לדעתי, הקהילה הומו לסבית יכולה לחיות את חייה יפה מאוד, גם בלי לעשות את כל הרעש הזה, המצעד יותר מודעות, אך הוא לא משנה דעות, ורק יכול אפילו להגביר שנאה. אני חושב שגם בלי כל הרעש הזה, את יכולה לחיות את חייך בלי להתבייש, ולא לתת לשנאה לצוף על פני הקרקע בעקבות ההפגנה הזאת.

 

 

לומר שהמצעד מגביר שנאה מזכיר לי תירוץ של גבר שלא יכול להתאפק מלכפות את עצמו על אישה מסויימת כי היא לבושה נורא סקסי...או פדופיל שלא יכול להתאפק מלאנוס את ילדת השכן או את הבת שלו. רוצה לומר, האנטגוניזם כלפי הומואים ולסביות הוא שמוליד את הסלידה מהמצעד. כפי שציינתי בצינית קלה בבלוג, מדוע אין שינאה לישבנים של ברזילאיות בקרנבל?  במה התחת שלהן שונה מתחת חמוד ומוצק של גבר?

 

תן לי דוגמה למיעוט שהשיג משהו עמוק בלי רעש וצילצולים.

רוב המיעוטים הנלחמים על זכויותיהם עושים זאת במאבק מזויין. הקהילה ההומו לסבית משתמשת בנשק שלה - אהבה , קרנבל ומיניות. אך טבעי שנפעל כך משום שזה המכנה המשותף שלנו כקהילה. האם העולם יעדיף שניקח נשק חם לידיים? זה יותר מסתדר עם תמונת העולם של מאבקי מיעוטים? כנראה שכן, אבל זו לא דרכינו.

ברור שלא כל הומו לובש נוצות ולא כל לסבית מטפחת שפם. אבל כולנו צריכים להבין שיש מקום גם לכאלה. בדיוק כפי שיש מקום לבלונדיניות, לגברים בחליפות, לנשים שמניקות באמצע הרחוב, לבחורים עם קעקועים, לנוער פנקיסטי, לחובשי כיפות, לכו-לם.

תכלס, המצעד עבור רבים מאיתנו הוא יום חג. למה לא לפרגן? למה להתעקש לאתר שם את השלילי (שזה תמיד הישבנים של 3 גברים מתוך אלפי חוגגים) ואז בשיא הצביעות ללכת להשקיף על כוסיות וחתיכים בביקיני בים, או לעוף לקרנבל בברזיל....

לימור אני מזדהה עם הרבה מהדברים וכמובן שיש עוד הפליה והרבה הומופוביה. אך כאב לי שאת כותבת שלך ולבת-זוגך יש רק חובות ולא זכויות. במאבק ארוך שנים עם הרבה חלוצים, תובעים ועורכי-דינם, הגענו למצב בו הזכויות של בני זוג מאותו מין הן רבות, והן קרובות מאוד בהרבה תחומים לכאלו של בני זוג ממין שונה. בין אם על ידי הכרה בפועל כידועים בציבור ובדרך כלל די בתצהיר פשוט בפני עורך דין להוכיח זאת (שלא יותר מסובך לעשות אותו מאשר להתחתן) או על ידי נישואין בחול למשל בקנדה שירשמו בישראל אם זה חשוב לכן. אז בואי לא נמחוק גם את כל ההישגים האלו שהושגו בעמל רב, שהודות להן כיום במקום העבודה חייבים לתת לזוגתך אותן זכויות והטבות שהיו נותנים לזוג סטרייטי נשוי, שהודות להן אם היתה לך בת זוג לא ישראלית היא היתה יכולה לשהות בארץ ולקבל אישור עבודה ובהמשך תושבות, שבהן שתיכן יכולות להיות אמהות של ילד שאחת מכן תלד, ועוד. אז כאמור יש עוד אי שוויון, יש עוד הפליה, ויש עוד הומופוביה, אבל אנו לא רק קורבנות שלא השיגו שום זכויות....

מסכים איתך לחלוטין.... חוץ מדבר אחד לגבי מצעד הגאווה... כל אדם רוצה לחיות את החיים שלו בצורה פשוטה ובלי יותר מדי מהומות... לדעתי, הקהילה הומו לסבית יכולה לחיות את חייה יפה מאוד, גם בלי לעשות את כל הרעש הזה, המצעד יותר מודעות, אך הוא לא משנה דעות, ורק יכול אפילו להגביר שנאה. אני חושב שגם בלי כל הרעש הזה, את יכולה לחיות את חייך בלי להתבייש, ולא לתת לשנאה לצוף על פני הקרקע בעקבות ההפגנה הזאת.

אוי אחותי היפה, יש לי המון להוסיף על האמירות שלך
ראשית, גם אני לא מצאתי לנכון להתקשר לחברי ההומולסביים ולהביע היזדהות, למה? כי זה גם הכאב שלי!!, הסטרייט, לא פחות משלכם, הציפייה הזו שלך לתגובה, אולי גם היא יוצרת עוד קצת מהפער שעליו את מדברת?

 

שבוע עבר מאז, ובשבוע הזה הספקתי להיות נוכח בכמה וכמה פגישות בנושאים שאופפים את עיסוקי, אנשים בכל הרמות, משכילים, מלומדים וגם כאלה שאולי טיפה פחות,קשת התגובות על מה שקרה עורר בי בדיוק את אותה התחושה עליה את מספרת, פחד! הפחד שלי הוא על החברה שלנו , לאן היא הולכת? לאיזה עולם אני מגדל את בני בן השנתיים?

 

בתוך כלל התגובות לא פסחו גם על ה"עובדה" שרובם של ההומו לסביים בכלל אשכנזים וזה מסביר הכל, אז כלום ממש לא השתנה לנו אחות יקרה, גם השד העדתי לא נעלם מסתבר , הוא פשוט בארון!