לוהטת, בה כולם רחצו את גופם במימי הים הצחים, ופיזמו להם שירים קלילים ברוח
העונה. כל הבנות  עטו על גופן תלבושת
מינימלית, והגברים הסתובבו חשופי חזה, גאים כתרנגול יחיד בלול. באותה התקופה אני
לעומת כולם לא ידעתי את נפשי מרוב צער. ישבתי מכונס בביתי, מדליק מזגן על הקור
המקסימלי, ומתכסה בשמיכת פוך מנוצות אווז. בי לא היתה גאווה, כי אם בושה עמוקה
שהחלה לחלחל אל תוך נפשי, ולמוטט את עצמותיי כמחלת אוסטופירואזיס. בטח אתם שואלים
את עצמכם מה כבר היה יכול לקרות על מנת שבהינף הרגע אחוש תחושות כה נתעבות כלפי
עצמי. קשה לי לשים את האצבע על הסיבה המדוייקת לתחושותיי, או יותר נכון לזמן המדויק
שבו התחלתי לשנוא את עצמי באופן שמעורר בי גועל ושאת נפש. חשבתי שאם אשטח את
תחושותיי ועלילתי בפניכם, אולי מישהו מהצד, אובייקטיבי משהו יוכל להגיד לי מה פשר
כל הבושה הזאת, שמציפה את גופי ונשמתי.

לפני שלוש שנים התחלתי לעבוד כפקיד זוטר ב בנק הזרע – במהלך עבודתי סייעתי לגברים בהליך של תרומת זרע
, ולנשים למלא טפסי בקשה. הייתי אז בן 28, הלום מנעוריי, ושכחתי שכבר הפסקתי מזמן
להיות עלם. כל החשיפה הזאת לעולם של הורות אחרת ולא קונבנציונלית נראה לי בהתחלה כמו מדע בידיוני,
אבל ככל שעבדתי שם זמן רב יותר, התחלתי להתקרב לעולם זה, וה הכרויות שערכתי עם מגוון טיפוסים החל מזוגות עם בעיות פריון וכלה בנשים  לסביות שרצו להקים משפחה חדשה , החלה להתגבש בי התחושה שאיני יודע מי אני ומה
אני רוצה. ייתכן והרבה אנשים מתלבטים ומתחבטים בסוגיות אלו, אבל אני מעולם לא נתתי
דעתי על מקומי בעולם, אלא רק קיבלתיו בהכנעה, ועתה- הכל השתנה עבורי, הבנתי עד כמה
אני לא יודע דבר וחצי דבר על זהותי ומהותי, ואז הבושה החלה לצוץ ממרבצה, כאילו
תמיד היתה שם וארבה לי בסתר.

נבהלתי ממה שקורה לי, ועזבתי את עבודתי
ללא כל הסבר לממוניי. סברתי שאם התחושה החלה לצוף עם החשיפה למוזר ולאקסטרווגנטי,
אם אחזור לתלם של מציאותי, אוכל להתחמק מהחור הגדול שאיים לכלותני. במטרה להתרחק
מהשוליים ככל שאוכל התחלתי לעבוד כעוזר מחסנאי במפעל של מדפסות . העמסתי על גבי
סוגים רבים של מדפסות כגון: מדפסת משולבת , מדפסת צבע ו- מדפסת לייזר , עד שגבי נעשה מרובע תחת המשא ונראה יותר ויותר
כמו ערימה מפורקת של מדפסות לייזר . שנאתי את עבודתי- אך היא תרמה לי למטרות שהצבתי בפני עצמי. מישהו פעם
אמר שאם יש לך פטיש ביד הכל נראה כמו מסמר. לי הכל נראה לי כמו מדפסת . אחרי כמה חודשים
פיטרו אותי ככה סתם. אמרו לי שאין לי מוטבציה. לא היתה לי אפילו מוטיבציה להגיד
שזה לא נכון, אז עזבתי.

ישבתי בבית איזה שנה וחצי, וכשאני אומר
ישבתי בבית אני מתכוון ישבתי. אפילו כשישנתי, עשיתי את זה בישיבה. אני לא יודע
למה. אולי פחדתי לאבד שליטה, ושכיבה היא סוג של כניעה. היו לי בתקופה הזאת חלומות
מוזרים. הם גרמו לי לבוש בעצמי עוד יותר. בעיקר חלמתי שאני בעל חברה ל  ייעוץ תקשורתי , ויש לי
2 עובדים גברים. אחד מהם היה אחראי על  יחסי ציבור באינטרנט
והשני היה אחראי על ניהול משברים. אני זוכר שבחלום הרגשתי בעל כוח ואון, הרגשתי חשוב, כאילו לא משנה מה
יגידו עליי אנשי  יחסי ציבור , אני יודע מי אני ואני בטוח
בעצמי. כל החלום הלכתי עירום, והבטתי בעובדים שלי בלי חשש. לעיתים הם היו מחייכים
אליי, והרגשתי נעימות מפלחת את חלציי. לא היו בכלל נשים בחלומי, רק גברים, גברים
יפים, ואם כי לא ארע משהו מיני בחלום, היתה לי כמיהה מינית עזה לגברים מיד
כשהתעוררתי.

אז אולי אני הומוסקסואל, ואולי אני פשוט
מאויים מנשים? אני לא יודע. זה בטח נשמע מוזר אבל אני לא יודע מי אני.