קן הירגזי
In the province of the mind, what is believed to be true is true or becomes true, within limits to be found experientially and experimentally. These limits are further beliefs to be transcended. In the province of the mind, there are no limits.
John Lilly
פוסטים פופולאריים
-
גונק והדוקטור המחורר
29/4/09 | 564 צפיות
-
אפיטף
15/2/09 | 1160 צפיות
-
גונק וסבתא שלה
19/6/08 | 525 צפיות
-
חימום
27/5/08 | 472 צפיות
-
הלוגיקה של גונק
28/10/08 | 508 צפיות
-
מה שיש לי על הסינים
22/11/07 | 1316 צפיות
פוסטים אחרונים
- אם מישהו מחפש אותי.... 23/6/15
- "אני רוצה שהיא תתחתן!" 1/2/15
- נעליים מספרות על יפה 18/4/14
- חבילת ניירות עטופה בנייר עיתון 13/1/11
- משפטים 10/1/11
- עכבישה זקנה 26/12/10
איך נותנים שם לחיית מחמד
אפשר שהכל נעוץ במבט אלכסוני מרוכז שנותנים בחיה, ממרחק שמאפשר פרספקטיבה ובהטיית ראש. ברור שחייבים דמיון מפותח וגם תחושות בטן כמו אינטואיציה וספונטניות. יש יתרון להיכרות עם איקונים תרבותיים, דמויות היסטוריות, מיתוסים מרחבי העולם, כתבי הקודש, ארכיטיפים, ביטויים ושמות תואר בשפות שונות. אבל הדבר החשוב מכל הוא הבנה חודרת לפנימיותו של בעל החיים חסר השם ויכולת להכיר במהירות את אופיו הייחודי. לרוב היצורים הפרוותיים מתווספים במשך הזמן גם כינויי חיבה שמשתנים ומתגלגלים. ההשראה שהם מהווים ליצירתיות של בעליהם היא אינסופית. אשוב כדי לספר את סיפורם של: קסנטיפה (קסנטוש) שורוק סרוסי א' וסרוסי ב' ארוס
|
תגובות אחרונות
-
חירות-נפש
בתגובה על הכל בסדר בדיוק כפי שהוא
-
גילהסטחי
בתגובה על "אני רוצה שהיא תתחתן!"
-
saskia
בתגובה על חבילת ניירות עטופה בנייר עיתון
-
nilibek
בתגובה על ליצן רפואי
-
(עי)דנהנחושת
בתגובה על משפטים
-
jGo
בתגובה על בני סן דומינגו אדונים לגורלם
תגובות (15)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
זאת הפילוסופיה שלי כשמדובר בילדים. לרוע המזל, שִיום ילדים נוטה כיום לכיוון הגרוטסקי: רגב, טוהר, גשם, לוטוס, אזדרכת...
אם כך ,כנראה שנכשלתי בתפקידי זה.
אני בכלל הגעתי למסקנה שכל המרבה גורע וצריך לתת שם פשוט ולא להתעלל בחיה האומללה
לא יודע, אולי זה אוזניים בחופהשנהבית
זה לא "שיניים" ברוסית?כשהייתי ילד, היתה ילדה ברחוב שקראה לחתול השחור שלה ׂשָחִי.
אנחנו קראנו לו, כשם חיבה, אשכים.
לחתול הבא שלה היא כבר קראה בעצמה זוּבִּי.
מאז הבנתי שזה יכול לבוא רק מהשראה.
אני לא בדיוק מבין את השאלה
קוראים להם ראג'!
רדבול -> רגבול -> נפצ'וק -> צ'פ צ'פ
ולאחרונה מצאתי בולדוגית מעורבת שקיבלה את השם
עוגה שם פרטי בוגה משפחתה.
ולדעתי יש גם גרסה יותר פשוטה: חיית המחמד גדלה, לרוב, אל תוך שמה, יהיה אשר יהיה, ומתאימה את "אישיותה" (מושג מואנש לחלוטין) לתוכו. וכך גם עם רוב האנשים. למעט מקרים מאוד נדירים, של אי התאמה בוטה, שמתגלה רק בדיעבד.
ובחירת השם? משרתת את צרכי האגו, הדימוי העצמי והיחצנות של הבוחר בלבד. מידת התחכום שהוא מעוניין לשדר, ההשתייכות החברתית, המקוריות, הטרנדיות.
לחיה שעוברת לחיות איתי, אני מצמידה שם רק אחרי תקופת היכרות.
הן מזמינות את השם.
פעם חתולה שהיתה אצלי המליטה שלישיה.
לאחת קראתי מיצי, כי היא היתה סתמית, לשני קראתי באך כי הוא בכה הרבה, ולשלישית קראתי שולה כי היה ברור מיד שהיא תהיה עסיסית.
והיא נשארה אצלי עד יומה האחרון. שולה מופתית.
המבט הפנימי החודר
עשוי בהחלט להעניק
את המשמעות
המוסיפה טעם
לעצם ההרהור
והחיבה הנמשכת
מכך
כפי שכתבתי בפוסט האחרון שלי, אחותי אימצה בשבוע שעבר כלבה העונה לשם חסר ההשראה, לארה.
כשהיא התלבטה האם לשנות לה את שמה והעלתה כמה אופציות, ניסיתי להסביר לה, בכשרון לא רב, את מה שכתבת כל-כך בדיוק.
ממש בדיוק.
אינטואיציה.
ככה אצלי זה עבד.