החופש מסתיים ואיתו גם כוחותיי.

החודשיים האחרונים לימדו אותי קצת צניעות בהתנהלות שלי מול הורי תלמידי.

התקשתי בעבר להבין הורים הרוטנים על חופשה ממושכת רוויית בטלה של ילדיהם. ימי החופש נחוו כאסון הבא לכלותם.

תמיד ניסיתי, מול חוסר האונים והבהלה של ההורים נוכח מתקפת ימי החופש להציע להם הפעלות, פעילויות להסיח את דעת הילדים מהפורענויות המתוכננות שלהם.

ובכן, השנה ידידי, מתקפת ציקלון, בדמות ימים ארוכים,חסרי מעש,חסרי תכלית רוויים במאבקי אחים וחמסין לעידוד המצב רוח.

אז לכל ההורים, תפילה משותפת של כולנו שימי בית הספר המבורכים (עכשיו) יבואו עלינו במהרה, ואנו נחזור לנשום במהרה