לא יודעת מה יוצר את מה אבל הכל חשוף אצלי כרגע בדרגה שמקשה עלי להתקיים בעולם הזה.

עכשיו יש לי בחילה שאני מנסה לכבוש. בחילה ולחץ פנימי שהגיע משום מקום. בא , כבש ומנטרל את השקט שאני מנסה להקנות לעצמי. אני בארץ של כלום . זו הארץ בה אני חיה כבר תקופה. יציאה מארץ המבטחים הזו מבטיחה עימה זעזוע שברור לי שאני לא מסוגלת כרגע להכיל.

עצם קיומי הפיזי בעולם תלוי כרגע בארץ הכלום שלי. ארץ ריקה מתוכן , ממהות , מכמעט כל העולם שלי. אני מכונסת בתוך עצמי , מסוגרת בבית שלי מול תוכניות טלויזיה זולות , מול תכני אינטרנט מטופשים , מול סרטים על סרטים על סרטים שהורדתי ואני צופה בהם.

דווקא היתה לי תקופה לא מזמן שהצלחתי לתפקד בה והכל קרס ואני מרגישה שאני בעוד ירידה ואני תוהה רק מאיפה יש לרדת ? אני אמורה להיות גם ככה די קרובה לתחתית וההימנעות שלי מכל חי כמעט מצילה אותי מלהגיע לתחתית לגמרי ואני כל כך מתאמצת בכדי לא להיות בעצבות , בדכאון ובאמת רוב הזמן אני בסדר עם עצמי ועם מי שקרוב אלי ( עד כמה שאני מצליחה לשלוט בהר הגעש אשר מתקיים בי מתחת לפני השטח )

אני לא יודעת מאיפה זה הגיע כרגע אבל אני פשוט מלאה בעצב רב מנשוא . משום מקום

What the fuck ???

מאיפה לעזאזל זה הגיע ?

הכנתי לי קפה בטעמים מיוחד שיש לי. אי אפשר להשיג אותו יותר כי הבית קפה הזה לא מוכר יותר קפה בטעמים בטחינה במקום  ( וחבל ) , שמתי את Primus ברקע ואולי אני פשוט אנסה לעשות את כל אותם דברים ריקים מתוכן שמנטרלים את החשיבה והרגשות שלי .

לפחות בעודי כותבת הבחילה ירדה עד לכמעט כלום

אולי עדיף ללכת לישון. אני מרגישה שאני עוד לא מוכנה לשינה.

או קי אז כנראה שזה יהיה למצוא לעצמי תעסוקת זומבי זולה ועלובה