40 שנים לוודסטוק. לזה התככונו כשאמרו שהזמן עובר מהר כשנהנים? בגיל 10 קיטרתי שנולדתי מאוחר מדי, פיספסתי את וודסטוק, פיספסתי אפילו את "כריסטי" ו"ג'ו דולן" (היום זהנשמע מגוחך) אחי והחברים שלו שהעבירו את התקליטים שאני ליטפתי באהבה יניהם בידיים גסות, ליטפו לי את הראש וציחקקו כשביקשתי להתלוות אליהם אפילו לסתם הופעה של עוזי והסגנונות. הסרט של וודסטוק הגיע לעפולה לאחר שנתיים או שלוש, הלכתי לראות אותו כל יום, שיכנעתי אפילו את פרידה, הבת של השכנים שכדאי לה לבוא איתי כי יש שיר עליה, 5 פעמים ראינו את הסרט רצוף והיא לא שמה לב שהשיר הוא "פרידם" של ריצ'י הייבנס. עד היום היא משוכנעת שזה "פרידה". ההורים שלי ניסו לשמח אותי, לקחו אותי להופעה של קליף ריצ'ארד, אז הגעתי לתובנה בוגרת יחסית לגיל, לא לשתף את ההורים. לשמוע תקליטים בשקט (או ברעש) ולשתוק... ולשתוק... |