מאז אותו לילה ובהתווסף לאותו הלילה מקרים דומים בעתיד לבוא של חיי , בתקופה שעוד היה בי תום מלא ויותר מתום שלטה בי הנאיביות שהביאה אותי למקומות הנמוכים יותר שאדם יכול להיות בהם

מאז ועד היום אני מנסה רק לסדר את עצמי בחזרה.

כבר שנים שאני עובדת על עצמי לא להיות מעוותת מדי , לא לתת לזה להשתלט על החיים שלי.

עם השנים המצב השתפר בצורה משמעותית

ועכשיו פתאום דברים צפים בלי שליטה.

החודשים האחרונים עוברים עלי בעודי בחיים כי אני חוסמת בפעם הראשונה בחיי . בפעם הראשונה בחיי אני מצליחה להדחיק.

לא ידעתי לעשות את זה עד היום וחייתי עם הכל בתוכי.

כל טריגר טיפשי היה מציף אותי והכל היה חי כל כך .

עם השנים גדלתי , התחזקתי , למדתי לשים גבולות , בעיקר למדתי לשמור על עצמי ( יותר מדי אבל זה עדיף מאשר לחוות שוב משהו שאפילו רק מתקרב לזה או יציף אצלי את אותם הזכרונות והתחושות )

עכשיו כשפתחתי כאן את הבלוג הזה כדי להקיא מעצמי חלקים מהמחשבות ולהקל על עצמי בדרך שאני הכי אוהבת

פשוט לא צפיתי את זה

לא דמיינתי בכלל שזה יכול לחזור ככה

אני מוצפת במחשבות , בזכרונות מהעבר הרחוק. זה כבר לא רק להתמודד עם מה שקורה עכשיו שקורע אותי שגומר לי את האישיות  ואת הנפש שלי ואת האמונה שלי ובעצם הורג בי כמעט כל מה שיותיר ממני אותי

העבר שלי עולה למעלה

כמו מפלצת אנושית מכוסת זפת שחורה , שלא רואים ממנה דבר פרט למתאר גוף אנוש ולזוג עיניים חודרות , המפלצת הזו מטפסת עלי בכדי לעלות למעלה אל פני השטח והיא דוחקת אותי אל עומק האדמה ,

מה שיהפוך תיכף להיות הקבר שלי בעודי בחיים ועוד רגע בעודי ללא רוח חיים.

המפלצת האנושית הזו משתמשת בגוף שלי כסולם אנושי , מפלסת דרכה עלי גבי ורגליי וידיי ופרצופי , מותירה עקבות שחורים בלתי מחיקים וקוברת אותי פנימה בתוך ים של זכרונות , ים של זכרונות שקוברים אותי

ואני כל כך מפחדת מהזכרונות האלו והתחושות האלו.

כדי לא לחוש אותם ולא להיזכר בהם ולא לחוות אותם לבד אני מוכנה לעשות כל כך הרבה.

תמיד עשיתי כל כך הרבה כדי לא לחוות אותם לבד.

כדי לא להישאר עם הפחד האדיר הזה שאני לא יכולה לו.

בעסקאות חליפין מסרתי את הגוף שלי שוב ושוב כדי לא להישאר לבד במקומות האלו.

איכשהו כמעט תמיד רומתי בעסקאות השטניות האלו , עיסקה אחרי עיסקה נופלת

היום אני כבר לא עושה את הפשרה הזו.

לא נותנת את הגוף שלי שגורר בסבל רב נפש מרוטה בעקבותיו

זה רק מותיר לי עוד זכרון אכזרי לאוסף ואני לא מצליחה להכיל עוד זכרונות כאלו.  ,

ועדיין יש בי את הצורך והתחושה לברוח מהזכרונות והתחושות כשהכל או אפילו רק חלק עולה.

לברוח אל מישהו

שרק יציל אותי מעצמי. שלא יניח לי להיות לבד עם מפלצת הזכרונות , עם מפלצת התחושות באותו יקום

עכשיו , בפעם הראשונה בחיי , אני מקווה שכאן אני אהיה אלמונית לחלוטין ומכאן אני מקווה שאני אוכל באמת לכתוב את כל שעל ליבי , את כל הזכרונות והחוויות שלי , את כל המחשבות והתחושות

רק לא לקחתי בחשבון שעם זקיק הדרור הראשוני הזה יצופו שדים שאת חלקם הדחקתי , חלקם שכחתי ומחלקם הרפתי עם השנים.

אני מוצאת את עצמי עומדת לישון , אור מלא בחוץ ורוב האנשים כבר ערים ממזמן בדרכם לעבודה

ורק אני מנסה להירדם בפעם הראשונה ללילה הזה.

והעייפות מלאה כבר ואני יכולה להרשות לעצמי לעצום את העיניים.

והגוף מבקש את המנוחה שלו והעיניים רק רוצות להיעצם

ומגיע גל של זכרונות

ששנים לא עלה בי , לא חלקיק ממנו ולא כולו

ואני מרגישה איך הכל עולה ואני מתחילה לנסות להיזכר

ואותו הלילה היה אחד המשמעותיים בחיי אבל שנים רבות כבר לא חשבתי עליו , זה פשוט לא עלה לתודעה

ועכשיו עם הבלוג החדש הזה והאלמוניות והרצון שלי להקיא כל כך הרבה רעל וכאב

המון דברים עולים אל פני השטח בימים האחרונים

ובמקום להירדם לעולם שקט הלב שלי מתחיל לדפוק במהירות שיא והמחשבות עולות אחת אחרי השנייה , תמונות תמונות

ואני מנסה להשלים את החסרים ומעמיקה עוד בזכרונות

והלב שלי דופק כל כך מהר עד שאני מוצאת את עצמי מתעוררת וכותבת במקום פשוט להרפות

אני מקווה שאני אצליח להירדם ממש בקרוב

אני לא מסוגלת להישאר לבד באותה המציאות יחד עם המחשבות והתחושות האלו זה תמיד היה גדול עלי וזה גדול עלי גם היום