סופר מספר
מחשבות הרהורים ובכלל. מה שמעניין ומה שמרגיז.
ני האו! כמה זה 2 בסינית? איך מייצרים בסין? חוויות וסיפורים ממסעותי המרובים בסין, בעולם ובחיים עד כה.
פוסטים פופולאריים
-
רק יום חופשה
25/1/10 | 888 צפיות
-
אני, יש לי שעה...
20/10/09 | 1291 צפיות
-
אדם לאדם- עיניים נוצצות
31/3/09 | 1404 צפיות
-
החרמת האולימפיאדה - הזמנה לדיון
7/2/08 | 1413 צפיות
-
לימודי סינית לשבת
1/2/08 | 823 צפיות
-
מי צריך או מה עם החוטיני?
12/6/09 | 1250 צפיות
פוסטים אחרונים
- התעמרות ותו לא. 16/5/10
- מי יחלק את ירושלים? 29/4/10
- לפתוח את הארון ואת הלב 9/3/10
- רק יום חופשה 25/1/10
- רק יום חופשה 25/1/10
- רובוט אחד באמצע החיים 19/1/10
מתי זה מאוחר מדי? האם בכלל?
מדי פעם אני מוזמן להרצות על חייו של הומו גאה. איך זה לחיות מחוץ לארון. איך זה לגדל ילדים במשפחה גאה. אני גידלתי כך שניים לתפארת,. אני מספר על הזכות שנפלה בחלקי להיות חלק ממהפכת זכויות הפרט בארץ. סיפור אישי וציבורי מעורבים זה בזה. אני עורך עשרות מפגשים כאלה בשנה והייתי בודאי במאות כאלה במשך ה-20 שנה שחלפו. מפגש אחד נחרט במיוחד בזכרוני ועלה בי שוב לאור השבוע האחרון. הוזמנתי להרצות בפני באי חוג שדן בהורות אלטרנטיבית. רוב הגברים היו הומואים. הנשים היו לסביות וסטרייטיות. כולם/ן בגיל פריון. חדורי שאיפה לצאצאים בני 30-45. בפינה ישב גבר כבן 65. דהוי. כבוי עיניים. לא ממש שייך. היה לי קשה לראות אותו כמי שמתכנן עכשיו תינוקות. האיש בלט בשונותו לעומת הקבוצה. כשסיימתי והגיע שלב השאלות הורמו הידיים והשאלות שאני מורגל בהן עלו 'איך יושפעו הילדים? הם יהיו הומואים? (שלי,- מה לעשות, לא כולם מושלמים, -יצאו סטרייטים לחלוטין). מה עושים עם בית-ספר? (בבית הספר נתתי לילדים לנווט את העיניינים כרצונם. זה המקום היחיד שלא נתתי לשאלות חודרניות להגיע אלינו). מה עם המשפחה? ( קשרי המשפחה שלנו, אלה שהיו טובים קודם חוזקו ואלה שהיו גרועים מלכתחילה - עכשיו ידענו למה). האם הסתרתם? ( לעולם לא. מראש קבלנו החלטה שאנחנו לא חיים בשקר. מי שיאהב אותנו כמו שאנחנו נקבלו באהבה ומי שלא יאהב אותנו - גם זה בסדר. אי אפשר לצפות שכל העולם יאהב מישהו.) האם הילדים קראו לבן הזוג שלך אבא? (לא. הם הגיעו לתוך הקשר שלי אתו כשהיו בני 9 ו-12. הוא היה מבוגר בעל משמעות רבה אבל היו להם תמיד אבא ואמא) וכך הלאה. לקראת סוף הערב הרים הגבר מן הפינה את ידו 'אני מתנצל. אין לי כל שאלה בענייני הורות אבל ידעתי שאתה כאן אז באתי. אפשר?' 'בודאי. שאל. אני אשתדל לענות' אני בן 68. אב ל-3 ילדים בוגרים. יש לי נכדים בוגרים. אני אלמן מזה שנתיים. כל חיי חייתי בשקר. תמיד הייתי הומו בארון. מי ידע משהו אחר לפני 40 שנה כשאני נישאתי?. מרוב שקרים כבר איני יודע מי אני באמת. ילדי מרוחקים ממני. כך גם נכדי. אני חושש שמה האמת על סבא תתגלה להם ואני מרחיק אותם ממני בגלל זה. אין לי חיים.' דממה הושלכה בחדר. מה עונים? מה אתה אומר למי שהחליט שחייו נגמרו מזמן? לקחתי אויר. הרבה אויר ועניתי 'מה יש לך להפסיד? קשרים בריאים עם בניך וילדיהם ממילא אין לך. צא מן הארון. נסה לבנות חיים חדשים. יש למה לשאוף'. סערה פרצה בחדר 'איך אתה מציע לבן אדם בן 68 לזרוק הכל ולהסתכן? מה מחכה לו בחוץ? איך אתה לוקח אחריות על אמירה כזאת? ' ואני בשלי. הארון הוא מוות איטי ומתמשך. כל סכנה מחוצה לו עדיפה על שקרים כ"כ ממושכים עד שהאדם אינו יודע מי הוא באמת. האם לא עדיפה ההתמודדות מול האמת מאשר מול חומת שקר שאינה מאפשרת קשר אמיתי? ובכלל איך מחנכים ילדים על אמת מתוך חיי שקר? ( אבא שלי היה מרביץ בנו חינוך שעישון זה דבר נורא עם סיגריה ביד. כבר בגיל 4 ידעתי שזה מגוחך) הדיון נמשך עוד זמן מה והתפזרנו. אחרי כשנתיים, אני מטייל בשדרות ח"ן בת"א, ניגש אלי גבר נאה וספורטיבי 'שלום. זוכר אותי? ' ' מצטער. לא' 'הייתי בהרצאה שלך' 'אני מצטער. אני עושה כ"כ הרבה כאלה ואין סיכוי שאני אכיר את כל הנוכחים' 'יש לך כמה דקות לשמוע סיפור? ' אני לא אחמיץ אף פעם סיפור טוב 'בודאי'. ישבנו על הספסל. לי אמרת אז לצאת מן הארון בגיל 68. נזכרתי! בחיים לא הייתי מזהה את הגבר שישב מולי. מאיר עיניים. נראה בן 50. מלא חיים עם ההוא מאז. 'כינסתי את כל ילדי וילדיהם ובני ובנות זוגם והודעתי להם שאבא-סבא יוצא מן הארון. ספרתי להם את כלל מסכת חיי. הסברתי להם שביני לאמם הייתה אהבה אבל סבא היה תמיד משהו אחר. אמרתי שאני אוהב אותם ואשמח לקבל את כולם אם יקבלו אותי כמו שאני. ההלם היה גדול. לחלקם היה קל יותר,לאחרים פחות. נכדיי חושבים שזה קול. יש לי נכדה שהפכה ליועצת האופנה שלי מיד. 'סבא, אתה צריך מייקאובר'. תוך חצי שנה הכרתי גבר, ילד בעצם ,בן 46. אנחנו חיים יחד מאז. עברנו לדירה חדשה יחד. הדלת אצלנו אינה מפסיקה להפתח. ילדי ובעיקר הנכדים מצאו סבא חדש. כל סוף שבוע הנכדים מתחרים על חדר האורחים שלנו. סוף סוף אני חי . תודה לך על הערב ההוא שבו הראת לי שיש יציאה מן הארון שסגר עלי מכל עבר'.
וזאת התשובה לשואלים אותי 'למה אתה תרוצץ מקצה הארץ עד קציה. מחוג הבית הזה למפגש ההוא. אולי די?' ואני עונה 'אם יש באיזה מקום אחד או אחת שדברי יתנו להם שביב תקווה, אני אמשיך ל'רוץ'. |
תגובות אחרונות
-
בובה ושסק
בתגובה על מי יחלק את ירושלים?
-
anandass
בתגובה על הרמוניה-סם החיים של העסקים בסין
-
Jes_ie
בתגובה על התעמרות ותו לא.
-
Neora
בתגובה על לפתוח את הארון ואת הלב
-
האני שבי
בתגובה על רק יום חופשה
-
דורית-ט
בתגובה על רק יום חופשה
תגובות (66)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה רבה ששיתפת
סיפור מקסים ומרגש
אני חושבת שאתה עושה עבודה חשובה ביותר
יישר כוח ומי ייתן ויגיע היום שכל אחד יוכל לחיות את חייו מחוץ לארון האישי שלו
מזמן לא ריגשו אותי כך,
תודה.
הלואי שכל הסודות והשקרים יעופו מהארונות של כולנו.
תודה על המילים החמות. יציאה מן הארון היא תמיד משהו קשה, פרטי ונמשך לעולם.
אשמח לעזור בכל דרך. אם קל יותר אפשר במייל פרטי.
בברכה
אבי סופר
הלוואי ואוכל להתחקות,
להעתיק קצת מהמילים שלך, למעני ולמען הרבה שמתביישים.
אה, מבחינתי זה לא עניין של קהילה או לא קהילה. הקהילה לא חשובה לי פה אלא זה שיש מי שכמוך רוצה לעודד אנשים להפסיק לשקר ויש את אלה שמנהלים קמפיין שלם לסובלנות תוך זה שהם ממשיכים עם השקרים. אני לא שם אותך או אותו בקהילה כלשהי. אני פשוט חושב שמרוב שהוא מנסה להצדיק את עצמו, הוא מבקר אותך, ואין שום צורך בכך. אתה לא אמרת אפילו לא פעם אחת בפוסט שלך שאתה חושב שצריך לעשות אאוטינג. זה בראש שלו, הוא הופך אותך למישהו שעושה משהו לא בסדר. מה זה השטויות האלה? אני גם לא רואה אותך כנציג של קהילה שמנסה "לעורר" אנשים, "להחזיר אותם בתשובה הומואית". גם אם אתה רואה עצמך שליח של קהילה, אני רואה במה שאתה עושה משהו חשוב שאתה עושה כבן אדם פרטי שחווה חוויה מסויימת ורוצה להעביר הלאה את מה שהוא למד כדי שלאחרים יהיה יוטתר טוב בחיים. ועל זה מגיע לך לחיצת יד ולא הטפת מוסר יש מאין. :)
וואו!!!!
פוסט מרגש וממלא תקווה.
אין גיל ליציאה אל האמת וחשיפתה.
מדהים איזו השפעה אדירה וחיובית יש לזה על האדם.
מחמם לי את הלב סיפור שכזה.
כן ירבו.
תודה, אבי:)
*
בהקשר זה מפנה לפוסט הדן בנושא
http://cafe.themarker.com/view.php?t=283491
nicolasux יקר
אינני מנהל מסעות צלב למען יציאה מן הארון ואני מכבד כל אחד על פי דרכו. אני כמובן נגד אאוטינג באופן מוחלט ( למעט אם הומו בארון, למשל פוליטיקאי, יגרום במכוון נזק לקהילה, או אמן בארון יתקוף את הקהילה בפומבי .אבל זה נושא לפוסט נפרד)
מה שאינו מעורר אצלי כבוד הוא הבחירה לרמות ולשקר למישהו אחר. אשתך.
אני מתייחס לאנשים כמו dati-g כשבויים. מכיר את הצילומים ששובים מכריחים את האסירים לקחת בהם חלק ולהלל ולשבח את השובים? מי מתייחס לזה באמת ברצינות? מי חושב שאלה באמת דבריו של השבוי המסכן? כך גם dati-g החייב למצוא הסבר טוב לצורת החיים הזו.
ניחא את היה אומר 'אני בארון. זה מה יש' אלא שהנ"ל מטיף בשער. שמעתי ממנו שמצעדי הגאווה 'שלכם' אינם לטעמו. כאן לא הגבתם כראוי ועוד ועוד. גם יושב בארון, גם זורק אבנים על מי שנקרעים במאבק בחוץ. הוא הפנה אותי בגאווה למאמר שכתב נגד מצעד הגאווה שתפוז. האיש עסוק.
אבל אנחנו ממשיכים במאבק גם למענם. גם למען השבויים האלה בארון ואנחנו יודעים שמדי פעם נשמע דברים ארסיים גם מהם.
אנחנו קהילה חזקה ורחבה ויש לנו גב חזק לשאת גם את אלה.מרגש ומחמם את הלב
כן ירבו מעשים וסיפורים כאלה.
מאור
מאד מעריכה את הדרך, והעזרה. אדם שמעיז לאמר ולחיות את האמת, הוא אדם מאד מוערך בעיני.
*שלך שרי
נשמע לי מופרך שפתאום אחרי הרבה זמן גילית את נטיותיך.( משום מה, ידעתי שאני סטרייט מגיל ההתבגרות)
הסיפור של האיש המבוגר ששיקר לאישתו זמן רב והיא לא ידעה אהבת אמת עד ליום מותה
וסיפורך ששיקרת פחות זמן לאשה שחשבה שאתה מאוהב בה.
,הוא זהה.
אתם מפחדים, רוצים להישאר בארון, עשו זאת.אבל לא על חשבון אחרות.
ושני הסיפורים של ניצחון ה"יציאה מהארון" מאוד מרומם את ההומואים ומתעלם לחלוטין מהעוול ששניכם עשיתם לנשים.
צר לי עליהן ועל העיניים הכבויות שלהן והרבה פחות על גונבי הדעת.
היי אבי
אכן סיפור מרגש ומקסים, שהעלה דמעות
וכן, זה כן קול שיש סבא הומו
מירון
אבי,
אני מכירה אותך שנים רבות
מכירה אותך כאיש עסקים קשוח וכאיש עם המון חוש הומור.
אף פעם, עד שהגעת ל"קפה" לא הכרתי את האדם שבך. לא ממש.
הסיפור שסיפרת מרגש עד דמעות
העזרה שאתה נותן לאחרים, התמיכה באלו שקשה להם.
כל הכבוד לך!!!!!
והיציאה מהארון אינה רק יצאה של הנטיות המיניות.
היציאה מהארון היא שחרור מכל מיני סודות אפלים שאנשים מנסים ורוב הזמן לשווא להסתיר.
והכל הופך להרבה יותר פשוט שהוא גלוי וידוע.
תודה וחיבוק ענק
אבי שלום!
סיפור מרגש מאוד ואני מסכים אתך, הפעילות החברתית שלך נותנת הרבה ותבורך על כך.
באהבת בלוגר
הדר גרד
נהדר תודה
מרגש! האומץ לחיות את החיים האמיתיים שלך.
וכל הכבוד על תרומתך לקהילה
ג'ולמן, אני כל כך מסכים איתך כאן. dati-g חי באיזשהי הדחקה אחת גדולה בקשר למי ומה הוא ולא מוכן להודות בכך שהוא משקר לסביבתו שתי וערב. ואז הוא הופך את הדיון על פיו כך שהוא יצא טלית שכולה תכלת ואנחנו כולנו אנשים "לא סובלניים" כי אנחנו מאמינים שחיי שקר אינם חיים טובים. פעם ניסיתי לדבר איתו בטלפון על העניין הזה, אבל אין עם מי לדבר... האיש ממש מעצבן ולא סגור על עצמו, ניחא... הבעיה היא באמת שלו ורק שלו (וכנראה שגם של משפחתו, אבל לא נלך לשם)
איזה סיפור מרגש
תמיד אני אומרת שאין
כמו האמת , האמת
משחררת ונותנת אפשרות
לאחרים להתחבר אליך
כי האמת אפילו אם היא קשה
יש לה כוח לאחד ולגעת
בלב ובנשמה של האחר
אתה מבין, הבנאדם לא עשה אאוטינג לאף אחד, הוא המליץ למישהו לצאת מהארון כי זה יעשה לו טוב, ואתה - dat-g - לוקח את זה למקום שלך בלי בכלל להתייחס לסיפור האנושי הדי מרגש שניתן כאן. אתה מנסה כל הזמן לסנגר על עצמך, על כך שאתה לא יוצא מהארון כשזה בכלל לא היה נושא הפוסט שמעלינו. אולי זה ייקח לך עוד עשר שנים, אולי עשרים, אולי אף פעם לא - מה שבטוח זה שהעובדה שאתה בארון גורעת מאיכות החיים שלך ועושה ממך משהו די אומלל שחי בשקר עם עצמו ועם העולם. אנחנו כולנו חשופי פנים, ואתה מתמיד באנונימיות שלך, ממשיך לכתוב פוסטים על סובלנות ואהבת האחר מאחורי מסכה. סלח לי, אבל אתה קצת מעצבן....
אמיתי ומרגש.
כה לחי, רגשת אותי עד דמעות.
אג
קבל את גאוותי בך.
* ותודה,
רותי.
הוצאת לי את המילים מהפה,מסכים עם כל מילה !
כתבת מרגש ומאוד נוגע ללב.
תודה לך.
*
מה פתאום דמעות?
סוף טוב - הכל טוב.
על הקפה של הבוקר?
כבר על הבוקר דמעות?:)
*
אבי יקירי
כתבת נפלא ומרגש
אין זמן מתי כל אחד מצווה
לחיות את חייו כרצונו ובדרכו
ביושר והעיקר שיהיה אדם *
מאחלת לך את כל הטוב שבעולם
אבי היקר ,
כתבת יפה ומעורר התפעלות
סבלנות וסובלנות תמיד טובה בכל מצב לכולםםםם
תגובתך היתה נכונה/שנונה וגרמה לאיש כבוי לחזור לחיים האמיתיים .
המשך בפועלך
דורית
תודה.
סיפור בתוך סיפור.
תמיד ללכת עם האמת ולא לחיות בשקר.
נורית
כבר נאמר 'הפוסל, במומו פוסל' ומאחר ואתה מקדש את השקר, אתה מדביק אותו גם לי.
שאלה: אתה לא תענה עליה כמובן כי כבר שאלתי אותך את השאלה כמה פעמים ואתה הולך סחור סחור אך היא מיועדת לשאר קוראי כאן (אם תחליט בכל זאת להיות אמיץ ולענות נזכה כאן כולנו בדברי אלהים חיים)
האם זה תקין שאדם, גבר או אשה, היודעים את נטייתם המינית ההומוסקסואלית, ינשאו לבני/בנות זוג שאינם מודעים לעניין ויחליטו לשקרם במשך כל חייהם? האם יש לצעד כזה צידוק?
"והאהבה מנצחת - תמיד."
ללא ספק!!!
אבי, איזה יופי של סיפור מרגש.
מדהים איך כל פעם אני מגלה כמה אתה יותר ויותר מקסים, רגיש ומלא בחוכמה ותובנות.
חיבוק גדול גדול לך ולדרך אל האושר אותה אתה דואג להפיץ ולחבר את החיים בכאבם.
יישר כוח...
הכי חשוב להיות מי שאתה
ולחיות את עצמך...♥
אני קורא את התגובה שלך והאמת צחק, אני אגיד לך למה?אתה לא ידעת שאתה הומו בגיל מתבגר אחרי שנישאת והבאת ילדים לעולם? לאף אדם אין מתג בגוף שיכול להדליק או לכבות הומואיות. אדם לא מגלה שפתאום הוא הומו, או שאומר לעצמו, היום בא לי להיות הומו. אנשים מדחיקים נטיות אבל גם כשמדחיקים באמת הפנימית של כל אחד הוא יודע בדיוק מהו. ישנם לא מעט אנשים שחיים בהדחקה נטיתית. אם אדםמגיע לנקודה שהדחקה כבר לא מועילה והוא כבר לא יכול לחיות בדרך החיים של להיות נשוי לאשה והחליט לצאת מהארון זה עניינו האישי ואני מכבד את דעתו. אל תגיד לא ידעתי שאני הומו, הדחקה היא גם סוג של שקר לאשה ואין הבדל.
סיפור שמחמם את הלב
נשמע שהתהליך שעבר הגבר המבוגר היה נכון ועצותייך היו מצויינות ....
אני מכיר כל כך הרבה אנשים ששיקרו לעצמם כל כך הרבה זמן
בעצם כל הומו תהליך היציאה מהארון שלו היא שבירת המחסום הזה של החיים בשקר ...
כולנו היינו שם בשלבים מסויימים והפחד הינו לשוא
תודה לאל שאנו בזמנים שכל אחד יכול לחיות את חייו ולפחות בתל אביב יש תחושה שאתה יכול להיות מי שאתה ללא פחד
למרות האירוע הקשה שהיה ויש כמובן עוד הרבה על מה להיאבק
המצב בישראל ובתל אביב בפרט הוא מצויין ואני אופטימי
הפגנת הכוח במוצאי שבת עם תקווה שמנהיגי הקהילה ימנפו את האירוע הטרגי הזה
להשגת שיוויון בתחומים רבים שעדיין אנו מופלים ( ולא רק הומואים כקבוצה , אלא גם קבוצות נוספות בחברה הישראלית )
הגיע העת שהחברה הישראלית תהיה פחות גזענית לגוונים הרבים שנמצאים בתוכה
( ערבים , עובדים זרים , עולים חדשים , נשים וכו )
חייבים לשמור על המרקם העדין הזה של כבוד הדדי זה לזה ...
כשאתה תהייה סבא אתה בהחלט יכול לפתוח קריירה שניה בתור מספר סיפורים - בהחלט יש לך כישרון לזה.
בהקשר של יהדות - אם הצלת נפש אחת (מעצמה) כאילו הצלת עולם ומלואו....
וכן, בהחלט עדיף לחיות עם האמת (שהיא לעיתים אינה "נעימה" לכל האנשים) ולהאמין לה (ובעצמך) מאשר לחיות בשקר, בפחד, ובהחבאת "סוד".
הזדמן לי לעבוד לא מעט עם הקהילה היהודית הגאה בסן פרנסיסקו וזה מעניין שחלק ניכר מהזוגות הלסביים שם מעוניינות להקנות לילדיהם "דמות גבר" סביבם - הן מעדיפות לשכור את שירותיהם של ביביסטר זכר מאשר נקבה או שאפשר לראות לא מעט בעיתון מודעות "looking for a sperm doner - needs to play uncle"....
סיפור מקסים. אני חושבת שזה סיפוק אדיר לפרוץ דרך לאחרים אחרייך.
ואם כבר, יש לך גם ד"ש מרני יקיר...
אבי יקירי,
תודה רבה. הסיפור הזה פשוט נפלא.
אילן שיינפלד.
אתה לא מבין ... איך גרוני חנוק מדמעות מהסיפור הזה ...
... כי גם בתור סטרייט יש לכל אחד את ה"יציאה מהארון" שלו ..
תמשיך לרוץ חביבי .. תמשיך לרוץ ..
אתה עושה עבודת קדוש
אבי, ההיכרות בינינו וירטואלית בלבד, אבל אני מרגישה שאתה
אדם גדול מהחיים.
אין לי ספק שלנשמה יש המון מקום בחיים, צריך לתת לה אותו, היכן שרק ניתן.
ויושרה, גם כלפי החוץ, גם כלפי הפנים, היא בכלל מצרך נדיר בימינו.
מה אומר, בצניעותי - יישר כח!
אבי,
מה שאתה עושה זו עבודת קודש,
לבטח יש עוד הרבה סיפורים דומים לסיפורו של האדם הזה,
לא כולם מגיעים לידיעתך,
כי לא בכולם יוצא לך להיתקל בשדרות חן:)
ראיית עולמך, בריאה וטהורה,
חותרת לאמת ולשלום בין אדם לעצמו, ב
ינו לבין משפחתו
ובינו לבין העולם,
אם ניתן היה הייתי מעניקה גלקסיה שלמה,
אך האתר הסוציאליסטי מאפשר רק 1 :)
חבל שאי אפשר לשכפל אותך......
אולי עם עוד כמה כמוך....
תגמר החשכה !
חבר יקר.
בינך לביני אין כלל אי הסכמה על עניין החיים בארון. אני נגד אאוטינג באופן מוחלט. אני בעד שכל אחד יחיה את חייו כרצונו. גם בארון.
אבל - וזה אבל גדול - אם בחור צעיר מרגיש שהוא הומו ומחליט להכיר אשה צעירה, לשקר לה כל ימיה, לחיות חיים כפולים מאחורי גבה בלי שיש לה את היכול לומר את היא מסכימה לכך - זו גנבת דעת שאין עליה שום מחילה ושם סיבה טובה. יש לי כל הסובלנות בעולם למי שמחליט לחיות את חייו על פי דרכו זאת בתנאי שאין הוא גורר לתוכם אנשים תמימים שאינם מודעים לעניין כלל ועיקר.
גילוי נאות: הייתי נשוי שנים רבות. לא ידעתי שאני הומו. בכלל לא הכרתי את המילה. ברגע שהבנתי שזה מה שאני, היה ברור לי שאינני משקר את האשה שאיתי שאהבתי מאוד והערכתי שמגיעה לה האמת, אם כל הכאב שבעניין. לשקר לילדים שלי בכלל לא הייתה אפשרות. איך אחנך ילדים ליושר ויושרה אם אבא משקר 24/7?
וכמו שנאמר בתפילה : ברוך דיין האמת. אמת!. לא ברוך דיין המצוות. לא ברוך דיין התפילות. לא ברוך דיין הצדקה. לא ברוך דיין שומר השבת.
ברוך דיין האמת הדן אותנו ,בבוא יומנו ,על פי האמת של חיינו.
יקירי, איזה סיפור מדהים.
בכיתי.
אבי -סיפורך נוגע ללב ומרגש
ואני שמחה ששיתפת
הייתי רוצה שתבוא לדבר על כך באחד מערביי
ואני יודעת שלא תתנגד
אז ההזמנה בדרך
התרגשתי מאוד לקרא אבי, לפעמים אנחנו טריגר לאושר של אנשים מדעת, ושלא מדעת,
אשריך שזכית לכך,
בכל פעם שאני יודעת ושומעת על סיפורים כאלה, אני מלאת צער,
על אנשים שקוברים את עצמם בעודם בחיים, ועל כל מי שראויים ליותר, אבל לא מעיזים,
*
מחבקת אותך ,
מעריצה שלך על דרכך.
יישר כח ,יקר!
פוסט מקסים
כל הכבוד
כל המציל נפש כאילו הציל עולם ומלואו ולפי הסיפור היצלת אדם
אבי היקר,
סיפורך יפה ונותן תקווה.
אכן עדיפה האמת על פני חיים בארון.
אולם, על אף הקבלה מצד אנשים כמונו, ליברלים ואוהבי אדם, ישנם גם אלו שלא מוכנים לקבל ולא מוכנים לפתוח את ראשם וליבם.
ולפעמים המחיר יקר מאד. עצוב.
הסיפור שלך מרגש כפליים, כי הוא מספר על אדם שהיה שייך בעת ובעונה אחת לשתי קבוצות שמחפשות גאווה: הומואים וזקנים. אני לא כל כך אוהבת את הרעיון שלהיות הומו זה "קול", מפני שזהו הצד השני של מטבע האפליה. מה ש"קול" במה שעשה הסבא הוא להכריז: בגיל 68 אני חי, לגמרי. יש לי עתיד ותקווה ושאיפות והעדפות. בעידן שבו שולט רעיון העיוועים שלפיו נעורים נחשבים להישג, ו"אתה נראה צעיר" זו מחמאה (במקום "אתה נראה טוב", בלי התוספת "לגילך"), בעידן שבו מי שעבר את גיל השלושים נחשב כנכנס לעידן ארוך של שקיעה, - הרעיון שגיל 68 הוא בהחלט לא מאוחר להתחיל הוא רעיון שצריך לצעוק אותו בכל פינה.
גם אני גאה להיות חבר (וירטואלי) שלך, למרות שאני לא גאה במשמעות ההיא של המילה.
כלומר, מה לעזאזל הקשר.
אני גאה, וזהו.
במעשיך - אתה צדיק. פי אלף מכל חובשי השטריימלים הנושאים את התואר הזה לשווא.
ריגשת .............
תמשיך לרוץ ...... למען אלה שתהיה להם תקווה..........
אכן הסיפור נוגע ללב. אבל, צריך לדעת לכבד גם אם לא מסכימים עם דעתו של השני. אם הבחירה היא להיות בארון, אם הבחירה להיות נשוי ולחיות חיים כפולים גם אם אתה מתנגד תכבד את הדרך שהאדם בחר. אתה לעולם לא יכול לדעת מה עומד מאחורי זה. כל החכמים שמנסים לעשות אוטיננג לאנשים שלא מעונינים להחשף הוא מעשה פסול ומכוער.. אתה שיש לך דעה מאוד מוצקה בנושא אתה יכול להרצות, לשוחח באופן פרטי לנסות להשפיע. אבל תכבד את דרכו של האדם שחושב ונוהג אחרת ממך. אם לך לא יהיה סובלנות אל תדרוש אותה.
לפעמים רק סימן שאלה (כמו שאתה אוהב...), זאת
תגובה לא מובנת...
לי היא כן מובנת !!!
לפעמים סתם כוכב ירקרק, נותן תחושה טובה, במיוחד
כשהוא מלווה במילים...
לפעמים, אין כוכב ירקרק - כמו עכשיו - ישנן רק המילים...
ולפעמים, גם אין מילים..., אין די מילים...
.
אבי היקר!
אני לא מוצא את המילים המתאימות להגיב לך...
אין לי פשוט די מילים, למעט:
אינך זקוק לכוכב הירקרק שלי כדי שיאיר לך.
יש לך די אור משלך. הוא בא ממך.
ובכל זאת:
.
!
.
לא יכולתי להתאפק...
אינני יודעת למה, אך ,הסיפור ריגש אותי עד דמעות.אני עצמי סטרייטית גאה.וגאה בטרוף בבני ה"גאה" החי בזוגיות כבר כ15 שנה, לאחרונה אף אימצו ילד ומהווים משפחה לתפארת, דוגמה לכל ילדי הסטרייטים.כאשר בני היה בגן ילדים ,כבר היה "אחר" , למעשה הגעתי לתובנה על נטיותיו , לפני שהוא "קיבל" את עצמו,לכן אפילו יום אחד לא חינו בשקר.כאב לי כל -כך על הבזבוז והחמצה שחש האדם בסיפורך . אני שמחה שעתה הוא הצליח לעשות "תיקון". אלה
ואני עם דמעות בעינים עכשיו
"כל המציל נפש אחת...כאילו הציל עולם ומלואו"
איך מחבקת אותך עכשו,
מרגיש?
סיפור מדהים
אכן אסור לחיות בשקר
וצריך ללכת עם האמת שלך
איזה סיפור מקסים.
כל הכבוד לך.
יש השפעה למה שאתה עושה ואומר. זה המון.
מחזקת את ידיך... אני סטרייטית, אך לדעתי כששומרים את הזכויות של ה'שונים' בחברה גם אלו של ה'רגילים' נשמרות.
ובכלל איך מחנכים ילדים על אמת מתוך חיי שקר? ( אבא שלי היה מרביץ בנו חינוך שעישון זה דבר נורא עם סיגריה ביד. כבר בגיל 4 ידעתי שזה מגוחך)
אבי , מה אני יגיד ,,, האמת על כל סוגייה זו האהבה !!!!
*
אני גאה להיות חברה שלך .
סיפור יפה ומרגש. החיים עולים על כל דמיון...
טוב שנתת לו טעם