אתמול קרו לי דברים שגרמו לי לחשוב על 2 כיוונים...

או שהמשיח הגיע או שאני עומדת למות...

זה התחיל ממש בבוקר..

ב"ש..שכונה ו'...לא מכירה אף אחד ואף אחד לא מכיר אותי...

האומנם???

בעודי פוסעת על שפת המדרכה במקום שומם משהו אני  שומעת בת קול גברית שמכריזה את שמי בתוספת שם משפחתי בימי הרווקות השמחים והעליזים...

בשניה סובבתי את הראש וראיתי מונית שממנה בצבץ לו ראש נטול שיער עם פרצוף מבוגר ממה שהכרתי אבל זיהיתי מיד...זה היה עופר..מישהו מהכיתה שלי בתיכון שמאז ה 20 ליולי 89,היום האחרון ללימודים לא ראיתי את זיו פניו....

וואי הסתכלתי עליו בהלם ויכולתי להגיד רק "וואוווווווווו עופר......." זהו....הוא עשה שלום וסימן עם היד "אח"כ.." מה אח"כ??? למה קראת לי?? מאיפה צצת? ומתי ניתראה שוב?

עופר זה לא בקטע רומנטי..עופר זה אח מהכיתה והייתי בהלם...הוא נסע ונמרח לי כזה חיוך על הפנים ומיד דיווחתי טלפונית לכל מי שזז על המפגש הקצר וההזוי....

המשכתי משם ועליתי לאוטובוס....פתאום הפון צלצל.....נו הייתי שוב בהלם...צלצלו מהחברה של האינטרנט לשאול לגבי השירות אז החמאתי לבחור משהשרות הטכני שעזר לי וסיפרתי לזאת שצלצלה על דה מארקר...היא הבטיחה להכנס ונפרדנו כידידות עם ד"ש ושיר ממני לטכנאי שלי....

ואז הגעתי למחשב.....הייתי עדיין בב"ש.... נכנסתי למייל ואורו עיניי......

מאז שהשתחררתי מהצבא אני מתה למצוא את זאת שאהבה נפשי...היינו חברות הכי טובות ואז השחרור...נשארנו קצת בקשר והוא נותק עם הזמן...כל פעם שאני נכנסת לפייסבוק אני רושמת את שמה ומעלה חרס....אתמול במייל הופיעה הודעה שנשלח אליי דואר מנורית איקס חחחחח

היא רשמה "שירתת בצאלים במקרה אצל מוטי???" וואי הלב שלי כבר לא עמד בלחץ...שלחתי לה מיד תגובה ענוגה מלווה בקללות על זה שהיא נעלמה וחטפתי את כאב הראש של הלייף....חזרתי הביתה עם המון מחשבות..יותר מדי דברים מוזרים בשביל יום אחד..

כמה צרופי מקרים עוד יכולים להיות??

אוהווו יכולים כמה שיותר והיום לא נגמר אבל יש דברים נסתרים שלפעמים השתיקה יפה להם...עכשיו אני עדיין תקועה עמוק בקטע שדברים לא קורים סתם ובכלל אין צרופי מקרים...מנסה לחשוב על מה ולמה הפגישה הקצרצרה ההיא מהעבר ואיך זה מתקשר לטכנאי ולנורית איקס...

בטח יהיה המשך...אל תעלמו בטח עוד אשוב...

יש אמונה שאומרת שלראות מישהו שלא ראית שנים זה סימן לא משו בכלל ואם פגשת בכמה כאלה אז על אחת כמה וכמה ואני אומרת...שיגידו ויאמינו....

מבחינתי זה אולי סימן מבשר טוב כי אם הם באו ובכלל זכרו אותי אז כנראה שיש לי איזשהו מקום של כבוד ועכשיו אני צועדת עם העבר ההוא לעבר עתיד טוב יותר ואפילו משו משו....

ורק בשביל להעלות את מצב הרוח מצאתי את השיטה הנוחה למכורים שביננו...מהיום אין צורך להלחץ כי גם כשממש לוחץ נמצא הפרון היעיל למניעת קריזים מיותרים...

התמונה מדברת בעד עצמה וכל מילה מיותרת...