בואו נגיד שאם אני הייתי עכשיו קוראת בכריזה. "קמפיין גנוב. קמפיין גנוב". איכשהו הייתי מצפה מכל האנשים שאחראים לקמפיין טמבור האחרון לרוץ מהר ולנגוע בסרטון של נייקי פליי, איפה הוא הם כבר יודעים, אבל למי שלא הנה הקישורים:

ההשראה:

 http://www.youtube.com/watch?v=aCIiVhjbobM

ההשאלה: 

http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=3330465

בואו נגיד שאם היה לי כוח ואנרגיה או אם המתחרים היו מוכנים לשלם לי על זה הייתי יוצרת מייד סרטון טייק אוף, על המייקינג אוף של הסרט. הוא היה מתחיל כך:

המזכירה במשרד הפרסום היתה קוראת בכריזה: רעיון לתסריט. רעיון לתסריט. ומייד כל הקופים, הארטים והתקציביאים עם האורינטציה הקריאיטיבית [שאצל תקציבאים זה לרוב לקחת משהו שמישהו אחר עשה ולהגיד בקול מלא חשיבות, אולי נעשה כמו...] היו רצים מהר ליו טיוב ומתחילים לחפש מקבילות מעוררות "השראה".

בואו נגיד שהגיע הזמן שבכניסה לכל משרד פרסום יהיו תלויים בגדול שני פוסטרים. באחד יהיה הפירוש המילולי של השראה, ובשני של העתקה. אולי זה יעזור להרבה אנשים להבין את ההבדל בין השניים.

עכשיו, שלא תבינו אותי לא נכון, אין לי בעיה עם העתקות, ולזכותם של החבר'ה בטמבור יאמר שאף הצליחו לייצר מקבילה לבנטינית ראויה בהחלט, וכמו שאני מכירה את הנפשות הפועלות לא ירחק היום ואף נזכה לשמוע על איזה פרס שנקטף איפשהו בתחרות פרסום אי שם במדיה עלומת שם. אבל סרט כחול לבן זה לא. מקסימום כחול ואדום דובדבן.

חוצה מייסה. אתם מכירים אותי, אני הכי מתוקה כשאני מרירה.