סיפורון כלבבי מאת נחום גוטמן

ערב אחד התדפק מישהו בדלת. הילד גלש מן הכסא ורץ לפתוח אותה. ומי נכנס? נכנס הבנאי. אותו שבנה את קירות הבית הזה. אותו שישב בצל המחצלת, זרה מלח על העגבניה שבידו ואמר: ' ואני, אני בוחר לגור בסמטה המזוהמת ביפו – ולא בלב המדבר הזה!'.  שלום! שלום! האדון בבית? בבקשה לשבת. לא, תודה. לרגע אחד בלבד. רציתי לשאול אותך, אולי תרצו להשכיר חדר בביתכם. הייתי רוצה... לגור ברחוב זה.

אז חייך האב. משקפיו נוצצו. באותה שעה נתקבל על דעת כל היושבים מסביב למנורת-הנפט הקטנה: יש לנו רחוב.