לפעמים אני לוקחת

פיסת חיים לעצמי

בין האימהות החיורת בדאגתה

לגוף המבקש

להיות חופשי ממנה

בגדי היפים נחים בארון

גיליתי ידידות

מורכבת ביני

לבין  הבלוים שבהם

שערי שארך

נמנע מלשנות אופי

בצבע חדש

ועיני שרואות אותי

מהפנים אל החוץ

ניכר היטב

על פניהן

עייפה מעצמי ומהזמן

שגופי

בבשרו חלף

מחפשת ולא מוצאת

את נשמתי העירומה

יודעת...

כמה יפה היא

בלי כסות לגופה

מחכה למפגש הזה

איתך

בו..

הבגדים נושרים ממני

כעלי שלכת בזמנם

שם..

במקום הזה

אני מוצאת את נשמתי

לבושה

בך

מוגנת

במערומיה

יפה כמו

שדמינת..