הוא נכנס למיטה באטיות, דואג להאריך את הרגע וליהנות כמה שאפשר מהחיבור הנעים בין הגוף והמצעים המוכרים, המחבקים. ראשו היה כבד מאוד כשהניח אותו על הכר. הוא חשב שישקע מיד בשינה עמוקה כיוון שהיה עייף מאוד. מחר צפוי פרק חדש בחייו. הוא ציפה לכך זמן רב בהתרגשות מהולה בפחד. אפו שאף לקרבו את הריח המתוק והמוכר שעמד בחדר. הוא הביט סביבו מנסה להטמיע לקרבו את המצוי סביב. ארון הבגדים, התמונות ואפילו מדף הספרים הקטן והישן נראו לו באותה שנייה חשובים והוא ניסה לצרוב אותם בכוח לתודעתה.
עיניו כבר החלו להיעצם כאשר משהו, שאת טיבו לא הצליח לאפיין, צץ לו, וכמו זמזום חלש של יתוש המעופף בחלל סמוך, הטריד את מנוחתו. ככול שעבר הזמן התחזק במוחו הזמזום וגרם בדרך משונה לערנות מעצבנת לחדור, להפיג את קורי השינה שכבר החלו לקרום עור וגידים. עם הערנות בא לו הריכוז והחשש שכשל במלאכת האריזה. כמי שאחז בו השד, הוא זרק מעליו את הסמיכה, קם, והתייצב על רגליו היחפות. הוא החל מגשש את דרכו בחושך, מנסה להגיע אל מתג החשמל בצידו השני של החדר.
עכשיו כבר היה ערני לחלוטין. השלווה והעייפות אשר אחוז היה בהם אך מספר שניות קודם לכן, התמוססו והתפוגגו. הוא הרים בעדינות את כיסא העץ הישן והניחו למרגלות תיק הגב הגדול אותו קנה לו אחיו ערן באותו הבוקר. על אף המאמץ שעשה למניעת רחש החיכוך, לכיסא כפי הנראה היו חיים משל עצמו, וכאשר הניחו על הרצפה השמיעה רעש של חבטה עמומה. הוא עצר את נשימתו בניסיון להחריש אפילו את רחש דפיקות ליבו, ממתין לראות אם העיר את הוריו.
הוא התיישב בעדינות על הכיסא וגהר תחתיו לכיוון התיק, סוקר במבטו את החלק מתכולתו שהיה גלוי לעין. מנקודה זו יכול היה לראות רק את תיק הרחצה, את החולצות והמכנסים. מוחו עשה מאמץ אחרון לנסות ולהיזכר בכול המלצות חבריו לגבי האביזרים הנחוצים, אשר חובה שיהיו בהישג ידו בשבועות הקרובים. למרות שבחדר היה קריר, צצה לה לפתע טיפת זיעה קטנה בזוית מצחו וחדרה לעינו. הוא החל לרוקן בזהירות את התכולה, מנסה לא לפגוע במרקם הקיפול העדין. לפתע נזכר כי לא ארז בכלל תחתונים. הוא ניגש למגרה ושלף את כל תחולתה. מה שלא יהיה חשב, תחתונים לא יחסרו לי. במהירות הכניס חזרה את הבגדים ושאר הציוד לתיק, ובמשיכה אחת רכס את הרוכסן לכל אורכו.
יותר לא אפתח את התיק עד היציאה חשב לעצמו וגישש את דרכו בחשיכה לכיוון המצעים שהיו עכשיו מונחים להם בצורה אקראית על המיטה. בחשיכה המוחלטת היו עיניו פקוחות לרווחה כאילו מנסות לאתר איזו נקודת אור. מחשבותיו הובילו אותו אחורה בזמן. מוחו החל משחזר את ילדותו. יותר מכל ניסה להיזכר איך הרגיש ערב תחילת הלימודים בבית הספר התיכון. חרף רצונו העז לישון לא מצא מנוחה. הוא הסתובב על הבטן ותחב את ראשו בפינה שבין המזרון לקיר. לאט לאט החלו להתערבב להן תמונות מהטיול באירופה עם תמונות ממסיבת הסיום של התיכון ועם תמונותיה של ענת חברתו.
מוחו החל שוקע לאיטו לאחור. כשכבר היה במצב של הכרה מעורפלת שמע מרחוק את הזמזום המעצבן. יותר אני לא פותח את התיק חשב בזמן שהתיישב בלאות על המיטה. הוא הציץ בשעון המעורר וזה הורה על השעה ארבע בבוקר. הוא קם ופסע לכיוון המטבח. להפתעתו אביו ישב שם, ובהה בכוס קפה ריקה. "למה אתה לא ישן אבא", שאל? אביו, ששירת אף הוא כלוחם ביחידה הביט בו וחייך. "כשהבן שלך יתגייס, נראה אותך מצליח להירדם", ענה. הם ישבו כך יחדיו, בשקט, בלי לדבר עוד שעה ארוכה, עד שהגיע העת להתארגן ליציאה. |