כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    נכנס יין יצא בלוג

    לא יכולה לספר על עצמי. לא יכולה. תמיד יש לי מה להגיד, בדר"כ אני דווקא משתפת. פה אני לא יכולה. זה לא יוצא. עכשיו שתיתי יין, אולי ייצא מזה משהו. אולי.

    בריילי ביץ' - סוף העולם

    8 תגובות   יום ראשון, 19/8/07, 04:12

    קודם כל אני מקדישה את הסיפור לחברה שלי שחוותה איתי את הסוף, עדי.

    אח"כ אני מקדישה את זה לאריאל ליסמן, שביקש שאספר לו את החוויה שלי משם, אבל עד עכשיו לא יצא לי...

    השעה עכשיו 3:45, אני צריכה לקום מוקדם, אבל ידי רועדות ויש עכשיו זיקוקים ברקע משום מה..אז יאלה נכתוב משהו.

     

    זה היה לפני שנתיים. פחות או יותר בסביבות אוגוסט. טיילנו ברחבי תאילנד ורצינו להשאיר את המקום המדהים הזה לסוף. לא תיארנו לעצמנו שהמילה סוף תהיה כל-כך מתאימה לסיטואציה.

    הגענו לשם וגילינו גן עדן. שקיעות מדהימות, חופים נוגעים ורגעים קסומים שלא קרובים אפילו למה שראינו עד כה. אפילו קופיפי לא הייתה יפה כל-כך.

    החלטנו שאחרי הלינה במקומות זולים מגיע לנו לישון בסוויטה. אם כבר סוף אז להתפנק עד הסוף.

    נכנסנו למלון בלתי יתואר. שלט שבאמצעותו נדלק האור באמבטיה, נדלקת הטלויזיה, נדלק המזגן, הרדיו, החלון. הכל בשלט אחד. הרצפות משיש והכל כמו בחלום.

    הלכנו לישון שנת צהריים כדי למלא את המצברים אחרי לילה ארוך שהיה לנו קודם לכן.

    ואז, זה קרה.

    הנייד של עדי צלצל בסביבות תשע וחצי בלילה.

    "אבא, מה צונאמי עכשיו?"

    זה היה משהו כמו חצי שנה, אולי טיפה יותר, אחרי שהגל האכזרי לקח איתו כמות אדירה של אנשים והחששות לקראת גלים גדולים נוספים תמיד הייתה שם ברקע.

    התעוררנו בבהלה. הדלקנו את הטלוויזיה כדי לבדוק אם יש התראה או משהו. אמרו לנו שיש חיישנים שמתריאים לפני שמגיע גל כזה. אחרי הצונאמי המפתיע האחרון הם כבר כמעט ערוכים. עדי אורזת את המזוודה שלה בבהילות, חס וחלילה לא להשאיר מאום מהקניות שעשינו עד כה. ואני צועקת "שמע ישראל" ברקע, כשבטלוויזיה מה שאנחנו רואות זה: חבורות חבורות של תאילנדים מפנים את עצמם מהאזור עם מגבות, מצופים וכל הפקלעות שלהם. משהו כמו יציאת מצרים מודרנית. זה היה מחריד. ידענו שזה הסוף.

    יצאנו מהחדרים בריצה והערנו את שלושת הבנים שטיילו איתנו והיו במלון אחר, זול יותר משלנו, קצת מרוחק, אבל היינו חייבות, כי לא רצינו שהם ימותו בלעדינו..

    רצנו במהירות בידיעה שהים מאחורינו ועוד כמה דקות כולנו נישטף עם המים.

    עצרנו כמה תאילנדים בדרך ועלינו איתם לאיזה פאקינג הר של כמה מטרים כדי לנסות להינצל מהאסון. כבר לא ידענו אם לצחוק או לבכות. הם יושבים שם מול טלויזיה, מסתכלים על שאר האזרחים מתפנים, שותים ואוכלים ברוגע ומקשיבים לכתבים. עדי ושאר החבר'ה מסתכלים מסביב ומחפשים איזה קורה לטפס אליה בזמן שיגיע הגל. אני קוראת תהילים ומתפללת לאלוהים מול המוסלמים והבודהיסטים שמקיפים אותנו. אנחנו היהודים היחידים על ההר. אפילו על החוף, נדמה לי.

    ההורים של עדי כבר הספיקו להודיע למשפחה שלי ואלה התקשרו.

    "את לא יכולה לקחת משם סירה?"

    הם שם יותר מפוחדים ממני.

    איך אני יכולה לקחת מפה סירה? חושך מוחלט והים של הצונאמי מקיף אותי.

    עדי בוכה ולא מפסיקה לשאול את התאילנדים שאלות.

    אני אומרת לאמא שלום. בטח כבר לא נחזור הביתה. אבל נהננו עד כה, ולילה לפני גם ראינו את כל נפשות משפחתינו באינטרנט באחד החופים של קופיפי. ככה שנפרדנו מהם יפה.

    אני אמרתי לעדי שעוד נצחק על זה והיא עקשנית, נשארה בשלה ואמרה: "נורית, את לא מבינה שאחנו הולכות למות עכשיו? את לא קולטת את זה?".

    ואני אמרתי לה שאני לא מוכנה למות עכשיו. לא מוכנה.

    לילה שלם העברנו שם. אחרי שהוסרה ההתראה לא יכולנו להירדם. זה היה לילה לבן נטו. בעצם לילה שחור.

    בבוקר תפסנו את הסירה הראשונה ועפנו משם. לקח לנו המון זמן להתגבר על החוויה, ועד עכשיו שאנשים אומרים "רייליביץ'" יש בי מן רעד כזה.

    זהו.

    אני מקווה שבקרוב אחזור לשם לחוויה מתקנת.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/8/07 18:18:

       

      צטט: ארז כרמל 2007-08-20 10:17:37

      וואי, הצלחת להכניס אותי לפאניקה.

      כתיבה יפה, הצלחת להעביר לי את מה שחוויתם שם.

      מאחל לך 10 חוויות מתקנות.

      כן...היה מפחיד אשששש. פשוט ראיתי את כל סרט החיים שלי מילדות ועד לרגע בו הייתי בהר. ואתה יודע מה הקטע? שכל החיים אתה רץ ורץ כדי להספיק לאכול את הכל ובכמה שניות האלה שאתה רואה את החיים שלך בסרט נע, אתה אומר לעצמך: וואלה, היה לי כיף בחיים.

      אבל תכלס אין ספק שזה מבהיל, עצוב וכואב.

      תודה על הפרגון.. :-)

        20/8/07 10:17:

      וואי, הצלחת להכניס אותי לפאניקה.

      כתיבה יפה, הצלחת להעביר לי את מה שחוויתם שם.

      מאחל לך 10 חוויות מתקנות.

        20/8/07 08:22:

       

      צטט: koombal 2007-08-19 16:09:47

      לא לשכוח מצופים בפעם הבאה...

      כן. זה היה מפחיד ומצחיק גם יחד. אתה פותח ת'טלויזיה וקולט אותם עם מצופים ומגבות חחח

        20/8/07 08:21:

       

      צטט: galu32 2007-08-19 09:55:03

      זה אחד המקומות היותר יפים שהייתי בהם (ואת יודעת שהייתי בהרבה).

      חוויה מתקנת עליי! תחליטי מתי אנחנו נוסעות...

      נשיקות נשיקה

      וואלה...אחרי שראית כמעט את כל העולם את עדיין בדעה הזאת?..סחתיין. לא חשבתי אחרת כשהגעתי לשם. חיית לבקר שם שוב. פשוט חייבת.

        20/8/07 08:20:

       

      צטט: אפור הזקן 2007-08-19 07:15:30

      היי

       

      מרגש ומרתק

      ומחייב  חוויה  מתקנת

       

      נשיקה

      תודה תודה :-)

        19/8/07 16:09:
      לא לשכוח מצופים בפעם הבאה...
        19/8/07 09:55:

      זה אחד המקומות היותר יפים שהייתי בהם (ואת יודעת שהייתי בהרבה).

      חוויה מתקנת עליי! תחליטי מתי אנחנו נוסעות...

      נשיקות נשיקה

        19/8/07 07:15:

      היי

       

      מרגש ומרתק

      ומחייב  חוויה  מתקנת

       

      נשיקה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      פלטונה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין