שבע בנות היו במשפחה ובן זקונים - נסיך אחד.. בית של חייטים, אנשים פשוטים. האב, אציל,איש רוח, משכיל, עסוק בפוליטיקה, ציונות, גאולת הארץ...והפרנסה כולה מוטלת על אשתו ובנותיו... הנסיך..בן יחיד,(לאחר כל הבנות האלה.).. למד... הבכורה בבנות, רוזה, היתה היפה מכולן,,, צווארה כברבור, שפתיה שושנים, עיניה תכלת, עצמות לחייה גבוהות , רגליה ארוכות ודקות כאיילה שלוחה...ולמרות היותה ילדה עדיין, מהלכת היתה כנסיכה... מודעת היטב ליפי מראיה... התאהב בה בנו של הקצב. משפחה גסה, קצת מנודה... גבוה היה הבן שמעון...בנוי לתלפיות, משכמו ומעלה, גופו משורג שרירים...מנשיאת חלקי בהמה על כתפיו...עורו שחום, שיערו ארוך,שחור. גם עיניו כחולות, קרות.. כנראה הקרבה אל המוות, מותן של אותן בהמות... שמעון עקב אחרי רוזה היפה, מאז היותה ילדה קטנה, חשק רק בה...כמנהג אותם ימים שלח את אביו בבקשה להבטיח להשיא את רוזה לבנו בהגיעה לפירקה...וכמובן, נדחה על הסף...הייחוס לא התאים.... חיזר אחרי הילדה, קנה ליבה במתנות ודברי מתיקה, והרי יפה תואר, שחום ושתקן היה.. אפוף מיסתורין ...בעיני הילדה...ובגיל 14 כבר הרתה לו... ובאותם ימים מחמת הבושה.. מיד השיאו את השניים ולאחר מספר חודשים, נולדה מלכה'לה. שמעון לא שכח את הדחייה שדחה אותו, אבי אישתו...ולא שמר טינתו בליבו... מבטו אפל, חורש רע...למרות אהבתו את אשתו הילדה...נהג בה בגסות, ואף היכה אותה מכות קשות...מלכה'לה היתה בת כמה חודשים, בעת שבאחת הפעמים, עת בכתה בלילה...הפריעה את מנוחתו של שמעון אביה... הוציא אותה האב מעריסתה, ובחמת זעם הטיחה בריצפה... ומתה הילדה... והמשפחה ידעה.... פחדה... ושתקה....כולן נשים.... חלשות, ללא מגן... חלפו מספר שנים ונולד מיכאל... ילד חכם יפהיפה...שחום ותמיר כאביו... שערו שחור שופע, עיניים כחולות מדהימות...ילד שובב ידו בכל ויד כל בו...באחד הימים העלה את חמתו של אביו,ובסטירה אחת על פני הילד, קרע את עור התוף באוזן ימין של מיכאל וגרם לו לחרשות באוזן זו עד סוף ימיו... רוזה האם, היתה בהריון שלישי... כאשר פרצה מלחמת העולם השניה...כל היהודים באותה עיר, הצטוו להאסף בככר העיר, מנהיג הקהילה היהודית, אביהם של הבנות והבן הנסיך, נקרא אל הבמה שבככר, וכשהוא מנסה להסביר.. שהיהודים הם אזרחים, הגונים, רודפי שלום, מועילים.. וכו' וכו' נכרך החבל סביב צאוורו וללא אומר הוא נתלה בככר העיר... יריות החיילים לתוך הקהל הפילו קורבנות רבים...אלה שברחו לתוך בית הכנסת הסמוך, ננעלו בתוכו והועלו באש בעודם בחיים... לאחר שהחיילים והשכנים הנוצריים סגרו עליהם.. קובצו שוב היהודים.. באותה ככר, הגברים הופרדו מהנשים.. ונשלחו למחנות כפייה....ואילו הזקנים, נשים וילדים הוצעדו, לכוון מחנות עבודה בצעדת מוות ארוכה, ימים על ימים.. ללא מזון..., בשלג ..., בקור.... כאשר משני צידי השיירה, צועדים חיילים, נושאי נשק שלוף... כלבים חושפי שיניים...ומפעם לפעם מי שנופל, מועד, כושל, נורה מיידית, ואיש אינו עוצר... הכלבים נובחים ,צעקות החיילים בגרמנית, והשיירה ממשיכה... תוך כדי צעידה, תקפו צירים את רוזה היפה...הבת היחידה הנשואה מבין הבנות, אחיותיה תומכות בה...גוררות אותה ביניהן... שלא תעצור .. פן תיירה... ותוך כדי הליכה, גרירה... היא יולדת בת, תינוקת..... חבל הטבור נחתך בשיניים... האחיות ממשיכות לגרור עמן את רוזה השותתת דם...התינוקת ננטשת... אין טעם להרים אותה אפילו... מהשלג הקר, המלוכלך שאין ספור רגליים דרכו עליו בשיירה האין סופית... רבקה'לה, אחת האחיות,נכמרו רחמיה על התינוקת, מרימה אותה, מהארץ, עוטפת אותה בשולי שמלתה, וממשיכה ללכת...צועדת, מועדת, והתינוקת בזרועותיה...לועסת פיסת לחם... מרככת אותה ברוק... ודוחפת לפי התינוקת... בדרך לא דרך חוזרים בני המשפחה לעיר הולדתם, אחרי המלחמה...שמעון הקצב, שרד גם הוא ושב ממחנה הכפייה... שרידי אדם,, אנשים, אודים מוצלים מאש...משפחות מתאחדות...משפחות אחרות לא חזרו כלל,,, איש מהם לא שרד... רוזה היפה, בעלה שמעון, הבן מיכאל...והתינוקת שבדרך נס שרדה גם היא... וקיבלה את השם, פרלה...שבו לחיות יחד...ושמעון האב, המדוכא.. (לך דע מה עבר עליו,) הרי לא דיבר, לא שיתף... והוא עדיין מפליא בהם את מכותיו...גם התינוקת שפתאום נפלה כעול על צווארו, הכעיסה אותו מאד...גם ממנה לא נחסכה נחת זרועו.... כעבור שנים עלו כולם לישראל...כל האחיות שנישאו בינתיים הבן הילדים, כולם.... הילדים עצמם בגרו התחתנו הקימו משפחות משלהם... ובאחד הלילות, קיבלו האחיות,שיחת טלפון משמעון, כי רוזה לא חשה בטוב ונפטרה.... האחיות הגיעו עוד באותו לילה לביתם המרוחק של שמעון ורוזה... ומצאו אותה מתה, גולגלתה רוצצה, ודמה הותז על כל קירות חדר השינה. ידעו הבנות כי אם יוודע הדבר למיכאל הבן שהיה באותה עת בחו"ל, אין ספק שירצח את אביו, אותו שטם כל חייו...לא רצו הבנות - הדודות, כי מיכאל יבלה את שארית חייו בכלא... ניקו את הקירות, החליפו מצעים...רחצו את רוזה היפה. והשכיבו את אחותם המתה, המעונה במיטה הנקייה... לא מבינה איך הצליחו האחיות השורדות, אך הרופא שהוזמן, חתם על תעודת הפטירה,,, בלי לשאול שאלות מיותרות... נקפו השנים, שמעון הקצב, מת ואף ילדיו מיכאל ופרלה, ניפטרו גם הם...ואילו הנכדים... שני בנים נהדרים, יפים, תמירים, חסונים, מדהימים...... אינם יודעים כלל את הסוד הנורא של משפחתם... האחד משמש כאחד מהדי..ג'יי... המפורסמים ביותר בלונדון, איביזה,,, ומבוקש בכל העולם...והוא נודד ממקום למקום... אחיו הבכור... הגיע לארץ ובגיל 30 התנדב לצה"ל ושימש כחובש לוחם... השתחרר ועזב ליעד בלתי ידוע... אין להם בסיס מגורים קבוע... לא הקימו משפחות....והם נעים ונדים בעולם...כאילו אות קיין, קללתו של סבם הקצב הרוצח רובצת עליהם....מבלי שידעו דבר... רבקה'לה אמי המדהימה, על ערש מותה, סיפרה לי בסוד, את הסיפור הנורא הזה... האחיות שנותרו, אישרו את אשר קרה...מילה במילה.... כל הזכויות שמורות. |