כותרות TheMarker >
    ';

    בעמדת מוצא

    באה בימים, וגם בלילות לפעמים.... אובדת בנבכי המטריקס

    ארכיון

    0

    נקמת הדגים (או איך התגלגלה נשמתו של דג לתוך פלפל)

    89 תגובות   יום שלישי, 11/8/09, 00:56

     

    תוך כדי דפדוף משועמם עד עייף בין דפי מוסף ידיעות, בזמן שאני שרועה במרפסתי המעולה, הצופה אל הים, הגעתי למדור האוכל.
    עכשיו, בהיותי בעלת פטיש חריף למדורי אוכל, ספרי בישול, תכניות אוכל באדיוט-בוקס, ולנגיסות מזדמנות באוכל ושאר בשרים, הרגשתי איך הכל מתיישב לי בפנים. כן! ראיתי מתכון ומיד הבנתי שתבוא פעולה נמרצת בעקבותיו. "הכיני את המחבת, בייבי", אמרתי לעצמי, "הרגע הנכון הגיע".

    שנים אני מתכננת להכין דגים.
    כבר עשיתי בגריל, פעם פעמיים, אבל פה נתקלתי במתכון מאתגר באמת, יצירתי, או לפחות מרגש ויזואלית.
    אוקיי. יאללה. נכין.
    אבל ארוחה כזו לא תהיה מרוצה אם רק אני אוכל אותה. עוד אני בודקת את האפשרויות שלי וקיבלתי הודעה על 2 חברות שמגיעות בשבת.
    מצויין. יוצאים לדרך! מחר שוק.

    קל להגיד, כמו שנאמר.
    לא הקטע של הלהגיע לשוק, אלא קניית הדגים.
    ז'תומרת אם אני צריכה קילו של דגים לקציצות, זה לפני או אחרי הוצאת העצמות והורדת הראש?
    ואם אין את הסוג שאני צריכה, איזה דג יכול להחליף אותו?
    והכי חמור, הכי חמור, זה עניין הקרפיונים.
    לא בשבילי, אני פה בשביל דגי ים. אלא שהגיעה דתיה צעירה ובקשה קרפיונים מהבריכה. טרי טרי. הלכו להביא לה. והנה הופיע ארגז קרפיונים חיים, ללא מים, מרקד ומקפץ ומשווע לחמצן.
    מחזה מזעזע ומערער קרביים.
    אני התפלצתי. שרועים בערימה זה על זה מחכים לנבוט שיגיע היום או מחר ויגאל אותם מייסוריהם. ובינתיים מפרפרים בסנפיריהם, וזימיהם נפערים בכוח עד שכמעט נקרעים. חלקם מתוך נסיון להגיע חזרה למים שאין, מוצאים דרכם למדרכה.

    ואי אפשר לעזוב, אני מחכה לפילוט דגי המתים-מראש (מבחינתי הם נולדו מתים. כן. ככה פגשתי אותם לראשונה). אני עומדת שם ופוצחת בנאום לוהב:
    "למה? למה ככה? למה בלי מים? אין איזה חוק תנכ"י נגד התעללות בחיות? בעד המתת חסד? תנו להם מים. הם מתחננים!" התחננתי. נזכרתי בדברי קוהלת (והתביישתי להגיד בקול): "כי מקרה בני-האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם, כמות זה כן מות זה, ורוח אחד לכל ומותר האדם מן-הבהמה אין". ובינינו, מות האדם נהיה מה-זה קליל לאחרונה. ולסיום, כאחרונת הנביאים, הוספתי: "אתם תאכלו את הכאב הזה, את הסבל הזה! הוא יכנס לכם לגוף!".

    עוד אני עומדת בפיק ברכיים ומעיים מתהפכים וכל רעיון הארוחה מתחיל להראות לי כטעות.
    פתאום שמתי לב שבשוק מסתובבים כל הנכים, גוררי הרגליים, נטולי הידיים ועקומי הגב. זקנים ומעורערים הם סוחבים שקיות תפוחות. הגיהינום של הירונימוס בוש בשוק תלפיות.
    "את, אין לך ביצים לשוק, רכיכה" ירדתי על עצמי ברחמים "לכי לדוכן הלחמים והעוגות ותעשי תיקון".

    איכשהו, תוך אפיפות גבוהה וקשיי נשימה מתקדמים, השלמתי את הסיבוב בשוק (כמובן אחרי בליסת כמה עוגות קטנות להמתקת ייסורי).

    הגיע הערב ונשלפו הסירים והמחבתות.
    נקצצו הדגים, עורבבו עם הא ועם דא, טוגנו בבלילת קמח בביצה, בשמן עמוק.
    ועכשיו לשלב הרוטב. אח... חיכחתי ידי בהנאה, הנה השלב היפה.
    חצלצילים, קישואים, עגבניות, בצל, שום, עשבים שוטים, גמבה ו... נו, טוב, היה כתוב במתכון ואני עוד הייתי תחת השפעת שוק השוק... פלפל ירוק חריף.
    ידוע שככל שהם קטנים יותר ואדומים יותר הם חריפים יותר, וזה היה גדול וירוק. ונראה תמים.
    אז הוספתי שניים. שיהיה. בכיף.

    אחרי עשר דקות לתוך הבישול, זה נחת עלי. על הפנים. פתאום צרבו לי הפנים איפה שנגעתי לסלק שערה סוררת. ואז כפות הידיים! ווה, מה זה? כמו כוויות בשתי הידיים ואין מזור. לא מים, לא שמן, לא משחת שיניים (אל תשאלו, רצתי לגגל על כוויות פלפל ונחתתי בטיקבוק של דוסיות. בע"ה זה יעבור עם משחת שיניים). אז זהו שלא! חמש שעות וכלום לא עובר!

    מה אני מכינה? מי אש? אמנם שתי מכשפות מגיעות אלי אבל כזכור לי אחת מהן מבקשת בלי חריף במסעדה תאילנדית. מאוחר מדי. התבשיל נרקח.

    ניגשתי לפינת ההתיחדות שלי (לא, נראה לכם?) והתפללתי לעליית נשמתם של הדגים באשר הם, שקיללו אותי בטשטוש חושים שהביא לחריפות מוגזמת והתחננתי להקלה בכאבים בידיים או לחלופין בהעלמת החריף מהתבשיל.
    הצבעתי על הדג המקועקע על כתפי, להראות שאני בצד שלהם.
    נשמות הדגים הפנו לי סנפיר לח ודם קר ופעו בשקט.
    הפור נפל. זהו. ירצו יאכלו, לא ירצו לא יאכלו.

    שנתי נדדה כעל מי ים וחלומות הלילה שלי שחו אחורה, נעבעך.

    ובחלומי הופיע קטע הוידאו של האמנית, הילה לולו לין, בו אצבעותיה עטופות בפלפלים אדומים בוהקים והיא נוגסת בהם בלי לעפעף. לאט.


    נו? אתם שואלים. אכלו?
    ככה וככה.
    האחת נגעה רק בקציצות שלא נטבלו ובושלו ברוטב. והשניה הסתפקה בעיקר באורז (עם שמיר) והיוגורט עיזים שנלווה לכל זה.
    אני, לעומת זאת, אכלתי גם אכלתי ונהניתי מכל ביס. נקמה חריפה, כוסאמק!

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (86)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/8/09 13:14:

      צטט: מיכל* 2009-08-14 15:14:40

      אני אסקימואית מהזן האוטואימוני ;)

       

       

      מצטער, השפה הפולנית אינה שגורה על פי.
        14/8/09 21:13:

      מרסי מון אמור

      קעקוע מקסים. עשית לי חשק...

        14/8/09 20:14:

      צטט: מיכל* 2009-08-14 18:51:22

      לצלם ולהעלות, סילבופלה

       

       צלמתי והעליתי מדמואזל שרי.

        14/8/09 18:51:
      לצלם ולהעלות, סילבופלה
        14/8/09 17:49:
      בשעה שלוש וחצי - עלתה החיפושית לאוויר..ויאמרו אמן.
        14/8/09 15:14:
      אני אסקימואית מהזן האוטואימוני ;)
        14/8/09 13:57:

      צטט: מיכל* 2009-08-14 10:22:12

      צטט: עמית אחד 2009-08-14 09:14:13

      צטט: מיכל* 2009-08-12 22:04:38

      צטט: עמית אחד 2009-08-12 21:21:22

      צטט: מיכל*

       

      נקמה חריפה, כוסאמק!

       

       

      קראתי את התאור הלוך ושוב.

      ושוב.

      ולא מצאתי שום אזכור של כוסמת! צעקה

       

       

       אזקור של קוסמת?!?

      לא על זה כתבתי?

       

      אזקור ממש לא, עובדה שלא הדלקת את זה:

       

       


       

       

       הייתי צריכה לשים את זה ליד הצלחת שהוגשה, אמנם, לשתיים מגולשות האתר.

      ואגב, עכשיו כשאני קוראת את האזהרה הזו בהקשר של אזקור... פתאום נעמדה לי תובנה חדשה... :)

       

      לך נעמדה?

      וויי, לא ידעתי שאת אומואית... אטום

        14/8/09 10:22:

      צטט: עמית אחד 2009-08-14 09:14:13

      צטט: מיכל* 2009-08-12 22:04:38

      צטט: עמית אחד 2009-08-12 21:21:22

      צטט: מיכל*

       

      נקמה חריפה, כוסאמק!

       

       

      קראתי את התאור הלוך ושוב.

      ושוב.

      ולא מצאתי שום אזכור של כוסמת! צעקה

       

       

       אזקור של קוסמת?!?

      לא על זה כתבתי?

       

      אזקור ממש לא, עובדה שלא הדלקת את זה:

       

       


       

       

       הייתי צריכה לשים את זה ליד הצלחת שהוגשה, אמנם, לשתיים מגולשות האתר.

      ואגב, עכשיו כשאני קוראת את האזהרה הזו בהקשר של אזקור... פתאום נעמדה לי תובנה חדשה... :)

        14/8/09 10:17:

      צטט: ורדית פברן 2009-08-14 02:13:54


      התובנה שהיתה לי מהפוסט שלך היא שכמה שאני לא אשתדל, טיפוס עממי אני לא אהיה. לא שוק, לא חריימה, לא ללקק את האצבעות. זה שאני אוכלת בעיקר סויה על צורותיה השונות, כופה עלי מיזנטרופיה. פשוט מפליצים הוריקנים מסוכנים. החיות המסכנות סובלות מההדף.

      טו מץ' אינפורמיישן?

      הירונימוס לא בוש. שאני אבוש.

       

       מה פתאום טו מאץ'?

      עוד!

      וזה מזכיר לי את ההיאחזות המפוארת שקיבלנו לידינו והצלחנו להרוס בחצי שנה "פוריה" מאוד - מבוא שילה.

      קראנו לה בקצרה מבו"ש. היא היתה הטריפטיך המלא של בוש. גם גן עדן, גם גיהינום, וגם כל האמצע (בזמן שישנו).

      הגענו לשם בתולות, ויצאנו בתו לא. כל אחת עברה את הויה דולורוזה שלה.

      ממש "מבו"ש הלא תבוש?". 

       

      ורק עוד קטנטן אחד - חריימה זה משהו אחר בכלל. בבקשה, כבוד למגזר!

        14/8/09 10:08:

      צטט: ורדית פברן 2009-08-14 02:02:05

      צטט: m i n d the gap 2009-08-11 14:08:37


      (...עד שנזכרתי מה רציתי לכתוב לך)

      שהכי מתעתע, מהרהר ומערער ביחס למכירת דגים

      זו העובדה שחלק מהמוכרים עושים זאת בעזרת השלט:

      "דגים חיים".

       

      ועוד קטנה אם כבר, ראיתי אתמול שלט במקום בו גדר נגמרת ליד המסילה:

      "סכנת חיים".

      סכנת חיים דווקא נשמע כמו משהו שראוי לטבול בו, לא ?

       

      וגם על כוסאמק יש לי מה לומר, אבל אני לא אוהבת להגיב באריכות לשון בחוץ

       

       

      פיסת אינפורמציה מקרית:

      סכנה זה דגים ביפנית.

       

       

       

       מעולה!

      כשמיינד כותבת משהו, גם אם היא לא יודעת, היא יודעת :)

        14/8/09 09:14:

      צטט: מיכל* 2009-08-12 22:04:38

      צטט: עמית אחד 2009-08-12 21:21:22

      צטט: מיכל*

       

      נקמה חריפה, כוסאמק!

       

       

      קראתי את התאור הלוך ושוב.

      ושוב.

      ולא מצאתי שום אזכור של כוסמת! צעקה

       

       

       אזקור של קוסמת?!?

      לא על זה כתבתי?

       

      אזקור ממש לא, עובדה שלא הדלקת את זה:

       

       


       

        14/8/09 02:13:


      התובנה שהיתה לי מהפוסט שלך היא שכמה שאני לא אשתדל, טיפוס עממי אני לא אהיה. לא שוק, לא חריימה, לא ללקק את האצבעות. זה שאני אוכלת בעיקר סויה על צורותיה השונות, כופה עלי מיזנטרופיה. פשוט מפליצים הוריקנים מסוכנים. החיות המסכנות סובלות מההדף.

      טו מץ' אינפורמיישן?

      הירונימוס לא בוש. שאני אבוש.

        14/8/09 02:02:

      צטט: m i n d the gap 2009-08-11 14:08:37


      (...עד שנזכרתי מה רציתי לכתוב לך)

      שהכי מתעתע, מהרהר ומערער ביחס למכירת דגים

      זו העובדה שחלק מהמוכרים עושים זאת בעזרת השלט:

      "דגים חיים".

       

      ועוד קטנה אם כבר, ראיתי אתמול שלט במקום בו גדר נגמרת ליד המסילה:

      "סכנת חיים".

      סכנת חיים דווקא נשמע כמו משהו שראוי לטבול בו, לא ?

       

      וגם על כוסאמק יש לי מה לומר, אבל אני לא אוהבת להגיב באריכות לשון בחוץ

       

       

      פיסת אינפורמציה מקרית:

      סכנה זה דגים ביפנית.

       

       

        14/8/09 00:34:

      צטט: אלת האש 2009-08-14 00:22:40

      צטט: מיכל* 2009-08-14 00:09:22

      טוב, אז עשית לי חשק ענק לשרימפס בחמאה ויין, אוףףף

      ואיזה קעקוע את מתכננת?

      ומה קורה עם הקיקבוקסינג, שאני אבין?

       חיפושית על גב כף הרגל.

      ויש לי עוד צפרדע לתקוע איפשהו.

       

      ולעניין הקיקבוקסינג..המממ עדיף להשאיר אותך נטרלית.

       

       

      היתה לי הרגשה שאתן מדברות על שרצים לא כשרים...

      (גם לי בא קעקוע נוסף. הכאב הזה ממכר. עוד לא החלטתי מה)

       

        14/8/09 00:22:

      צטט: מיכל* 2009-08-14 00:09:22

      טוב, אז עשית לי חשק ענק לשרימפס בחמאה ויין, אוףףף

      ואיזה קעקוע את מתכננת?

      ומה קורה עם הקיקבוקסינג, שאני אבין?

       חיפושית על גב כף הרגל.

      ויש לי עוד צפרדע לתקוע איפשהו.

       

      ולעניין הקיקבוקסינג..המממ עדיף להשאיר אותך נטרלית.

       

        14/8/09 00:09:

      טוב, אז עשית לי חשק ענק לשרימפס בחמאה ויין, אוףףף

      ואיזה קעקוע את מתכננת?

      ומה קורה עם הקיקבוקסינג, שאני אבין?

        14/8/09 00:00:

      צטט: מיא 2009-08-13 23:37:40


       

       נראה לי שוולרי צריכה לקנות ביטוח כזה. היא מתעסקת לאחרונה עם שרצים...

       אני אוהבת שרצים. במיוחד שרימפס וקלמרי עם הרבה שום וחמאה.

      אווו היה לי יום מאוד פורה, ומחר יש קעקועים לעשות.

      אבל נהנתי. ממש כמו לעשות קיקבוקסינג וירטואלי.

       

        13/8/09 23:37:

      צטט: מיכל* 2009-08-11 23:15:08

      צטט: מיא 2009-08-11 21:59:49

      צטט: מיכל* 2009-08-11 18:18:53

      צטט: מיא 2009-08-11 17:43:34

      כתבת נהדר. אבל נו, אני טוענת כבר שנים שאסור לבשל!

       

       תודה מיא

      אבל לבשל זה כזה כיף. פטנט נהדר

       

       טוב, אם זה כיף לך. אבל אולי תקני ביטוח סיכונים?

       

       בחיי את צודקת. רעיון גדול! ביטוח מטבח.

      לפעמים אני רוקחת דברים שעלולים להתפוצץ בפנים.

       

       נראה לי שוולרי צריכה לקנות ביטוח כזה. היא מתעסקת לאחרונה עם שרצים...

        13/8/09 23:31:

      מאוד טורד היה לראות את הדגים החיים בלי מים.

      ישר הרגשתי קצרת נשימה, ועל סף פאניקה קלה.

      זה קורה לי גם כשאני רואה חתול או כלב סובלים.

      אני רוצה לקחת מהם את הכאב.

      אבל קניתי דגי ים, לא קרפיונים. היו מתים כשהגעתי.

      כשאני חושבת על זה, הם בטח מתו באותה דרך של ייסורים בסירת הדיג.

      לכן היה לי חריף כל כך, לא?

       

      ותשמעי, אם עוד פעם תקבלי כוויה מפלפל, כנראה שמן או מרגרינה עוזרים...אפשר גם חמאה (א לה "הטנגו האחרון בפריז" עם ברנדו).

        13/8/09 22:19:

      מותק - את.

      אני אוהבת דגים אבל אסור בתכלית האיסור שיהיו בצורתם המקורית. אחרת אני לא אוכלת.

      בשר אני לא אוכלת.

      ואין מצב שאם הייתי נתקלת בדגים האומללים האלה - הייתי גם יכולה לאכול אותם באותו היום.

       

      אין כמו יצרתיות באוכל.

      אני דווקא אוהבת חריף. אבל אסור לי לאכול.

       

      פעם ממש מזמן כשעוד הייתי עם דוויד בקנדה, הכנו צי'לי לארוחת ערב - היו לנו אורחים, היו היה ממונה על קיצוץ הצי'לי פפרס. מסוג קיין.

      מפה לשם התחלנו להתמזמז הוא המממ את יודעת שלח ידיים למקומות מוצנעים מתחת לשמלה.

       

      מה אני אגיד לך. מכבי אש לא היו עוזרים לי. בער לי שלוש שעות. ביליתי בישיבה בתוך האמבטיה עם הטוש עם מים קרים.

      למחרת היו לי שלפוחיות למטה.

      לא נעים - אבל לא יכולתי להפסיק לצחוק.

       

      בפעם הבאה את עושה לי כוסמת.

        12/8/09 22:04:

      צטט: עמית אחד 2009-08-12 21:21:22

      צטט: מיכל*

       

      נקמה חריפה, כוסאמק!

       

       

      קראתי את התאור הלוך ושוב.

      ושוב.

      ולא מצאתי שום אזכור של כוסמת! צעקה

       

       

       אזקור של קוסמת?!?

      לא על זה כתבתי?
        12/8/09 22:02:

      צטט: עלילנד 2009-08-12 15:29:51


      ואו, הכי עשית לי תאבון לדג חריף! ולקנח את הרוטב ככה בחלה. ממ.

      ולאחוות תושבי איזור חיוג 04: דג-על-הדן כבוד!!!

       

       חזרתי מ"מקסים" עכשיו :)

        12/8/09 21:21:

      צטט: מיכל*

       

      נקמה חריפה, כוסאמק!

       

       

      קראתי את התאור הלוך ושוב.

      ושוב.

      ולא מצאתי שום אזכור של כוסמת! צעקה

       

        12/8/09 15:29:


      ואו, הכי עשית לי תאבון לדג חריף! ולקנח את הרוטב ככה בחלה. ממ.

      ולאחוות תושבי איזור חיוג 04: דג-על-הדן כבוד!!!

        12/8/09 14:44:

      צטט: צביאל רופא 2009-08-12 13:22:31


      ככה זה עם דגים,

      שטים במעמקים,

      איש לא יודע מה באמת מעוללים :)

      מצא חן מאוד!

       

       אני מאמינה בדג הנפש.

      מה פתאום ציפור?

      כמו שאמרת, הקולות הפנימיים השוחים במעמקים, ולא מצייצים.

        12/8/09 14:42:

      צטט: דאז 2009-08-12 10:00:32

      יצירות של בוש מבורכות תמיד. גם כתיבול לעוף!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1

       

      אגב: גם בגרעיני החיטה מהם מכינים לחם ובורקס יש רוח חיים, ומותר האדם - אין. זה רק עניין של מידה, כמות 

       

       הירונימוס הזה. הם חשבו שסוף העולם מגיע, וחגגו.

        12/8/09 13:22:


      ככה זה עם דגים,

      שטים במעמקים,

      איש לא יודע מה באמת מעוללים :)

      מצא חן מאוד!

        12/8/09 10:00:

      יצירות של בוש מבורכות תמיד. גם כתיבול לעוף!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1

       

      אגב: גם בגרעיני החיטה מהם מכינים לחם ובורקס יש רוח חיים, ומותר האדם - אין. זה רק עניין של מידה, כמות 

        12/8/09 09:52:

      :))

      אם מישהו מכין לי אנטריקוט עכשיו, אני כותבת על זה

        12/8/09 09:50:


      אוי כמה שזה נשמע טעים.

      כתבת יפה

       

      אז קראתי היום פוסט של הדקדוק הפנימי על עוף ועכשיו דגים

      מי מרים את הכובע לכתוב על אנטרקוט?

        12/8/09 09:37:

      אוי ווי, פלפל בעין! איזה זין!

      האמת, גם מרגרינה בעין לא נשמע נעים...

      חבל שלא חשבתי על זה. כמובן קרם לחות רק החריף את הבעיה בגלל האלכוהול, והמים נשפכו כמים ולא עזרו כלל.

      איך זה שאין עצת-סבתא באינטרנט למצב כל כך שגרתי במטבח הישראלי?

      ממש צער בעלי חיים.

        12/8/09 05:23:
       מקסים הסיפור כולו:) והמחאה בשוק -  בדיוק ככה, חוץ מיזה שקרפיון זה לא דג  - זה מהתחלה נולד גרב לייקרה ממולאה בדרעקס ועדיין טפו צרבלייחיים, אך  בכלל  אני מתערבת כאן בכלל בגלל החריף בעיניים, שפעם בדיוק ככה קרה לי , חשבתי בחיי שאני מתעוורת, וכמה ששטפתי זה חילחל יותר חופשי לתוך המוח  והוסיף מפרצים ופיורדים במוח, בדיוק שכנה אצלינו בבית נפאלית מתוקה מסכנה שרק הגיעה לארץ ולא ידעה מהחיים שלה,  ולא סמכתי עליה בכלום,   והיא רצה למקרר הוציאה חופן מרגרינה ומרחה לי על העיניים ובאותה השנייה כלא היה . לעולם לא  אשכח לה את זה, טפו, את עדה. 
        11/8/09 23:16:

      צטט: עדנה ויסלר 2009-08-11 22:09:41

      כשקראתי הבנתי כמה התגעגעתי ואמרתי לעצמי בליבי הנייד שאת נהדרת.

      בדיוק הכנתי כדורי-בשר וכל המטבח עקוב מרוטב עגבניות.

      אבל מה זה לעומת השבתת האתר בלילה שבין שלישי לרביעי,

      שאם לחשוב על זה, זה איום..(תמיד התגובות הלא שייכות האלה)

       

       

       

       איזה כיף שקפצת לביקור :))

      מטבח עקוב מטבח עגבניות. ככה צריך! וללקק את הצלחת.

       

      ומה השבתה? על מה מדובר? למה אפחד לא מספר לי?

        11/8/09 23:15:

      צטט: מיא 2009-08-11 21:59:49

      צטט: מיכל* 2009-08-11 18:18:53

      צטט: מיא 2009-08-11 17:43:34

      כתבת נהדר. אבל נו, אני טוענת כבר שנים שאסור לבשל!

       

       תודה מיא

      אבל לבשל זה כזה כיף. פטנט נהדר

       

       טוב, אם זה כיף לך. אבל אולי תקני ביטוח סיכונים?

       

       בחיי את צודקת. רעיון גדול! ביטוח מטבח.

      לפעמים אני רוקחת דברים שעלולים להתפוצץ בפנים.

        11/8/09 23:13:

      צטט: פ. השקד 2009-08-11 19:40:15

      צטט: מיכל* 2009-08-11 18:20:03

      צטט: פ. השקד 2009-08-11 17:51:14

      וואי עד שאוכלים אצלך, צריך לעבור 7 מדורי גיהנום?

       

      בסוף אכלת את הדגים המעונים בלי המים? יש לך זכרון סלקטיבי. אני לא הייתי יכולה.

       

      מצד שני אני בדיאטה, אז בטח רק הקנאה מדברת מגרוני.

       

      שלך,

       

      שקד שכל היום אוכלת רק חסות ומקללת את מי שהמציא את המושג דיאטה.

       

       

       הדגים שקניתי לא היו בחיים כשהגעתי לשוק. הם שכבו בשקט וחיכו רק לי

      ודגים זה די דיאטתי, לא?

       

      דגים זה באמת די דיאטתי.

       

      כשאני ואחותי היינו ילדות, ואמא שלי היתה קורעת לדגים המסכנים את הצורה, היינו אומרות לה בעיניים מתגלגלות, למה את הורגת את הדג המסכן? מה הוא עשה לך בחיים שזה מגיע לו? היא היתה נטרפת מזה. בארוחת הערב כמובן שזה לא הזיז לנו שריר בפנים, ולא מנע מאתנו לטרוף את כל התכולה כולל צלחת וסכום.

       

       

      :)))

      אז אני גם כמו ילדה. כשזה בצלחת, זה כבר בלי עבר.

        11/8/09 23:12:

      צטט: אירה ג 2009-08-11 19:34:02

      הייתי לפני שבוע בארוחת אבלים מרוקאית-לובית וגיליתי שתי עובדות:

      א. כשמבקשים בארוחות מסוג זה ש"תעבירי את החריף", זה עניין מידרגי. ובכל מקרה לא מומלץ לאשכנזים.

      ב. גם לחצילים יש נקמות משלהם.

       

       

      :))))))

      אכן, חריף זה עניין יחסי. אצל אמא שלי, קצת פלפל שחור זה מספיק. מספיק לגמרי.

      וחצילים - היום היה לי דיון בעניין אצל הספר. מסתבר שאנשים או אוהבים או לא סובלים חצילים. לי יש לשון מוזרה קצת, ורגישה לכל מיני.

      למשל עגבניות וחצילים (שניהם סולניים) יכולים לשרוף לי. בעיקר בשילוב עם טחינה. אבל, קצת כאב גם מרגש לי.

        11/8/09 22:09:

      כשקראתי הבנתי כמה התגעגעתי ואמרתי לעצמי בליבי הנייד שאת נהדרת.

      בדיוק הכנתי כדורי-בשר וכל המטבח עקוב מרוטב עגבניות.

      אבל מה זה לעומת השבתת האתר בלילה שבין שלישי לרביעי,

      שאם לחשוב על זה, זה איום..(תמיד התגובות הלא שייכות האלה)

       

       

        11/8/09 21:59:

      צטט: מיכל* 2009-08-11 18:18:53

      צטט: מיא 2009-08-11 17:43:34

      כתבת נהדר. אבל נו, אני טוענת כבר שנים שאסור לבשל!

       

       תודה מיא

      אבל לבשל זה כזה כיף. פטנט נהדר

       

       טוב, אם זה כיף לך. אבל אולי תקני ביטוח סיכונים?

        11/8/09 19:40:

      צטט: מיכל* 2009-08-11 18:20:03

      צטט: פ. השקד 2009-08-11 17:51:14

      וואי עד שאוכלים אצלך, צריך לעבור 7 מדורי גיהנום?

       

      בסוף אכלת את הדגים המעונים בלי המים? יש לך זכרון סלקטיבי. אני לא הייתי יכולה.

       

      מצד שני אני בדיאטה, אז בטח רק הקנאה מדברת מגרוני.

       

      שלך,

       

      שקד שכל היום אוכלת רק חסות ומקללת את מי שהמציא את המושג דיאטה.

       

       

       הדגים שקניתי לא היו בחיים כשהגעתי לשוק. הם שכבו בשקט וחיכו רק לי

      ודגים זה די דיאטתי, לא?

       

      דגים זה באמת די דיאטתי.

       

      כשאני ואחותי היינו ילדות, ואמא שלי היתה קורעת לדגים המסכנים את הצורה, היינו אומרות לה בעיניים מתגלגלות, למה את הורגת את הדג המסכן? מה הוא עשה לך בחיים שזה מגיע לו? היא היתה נטרפת מזה. בארוחת הערב כמובן שזה לא הזיז לנו שריר בפנים, ולא מנע מאתנו לטרוף את כל התכולה כולל צלחת וסכום.

       

        11/8/09 19:34:

      הייתי לפני שבוע בארוחת אבלים מרוקאית-לובית וגיליתי שתי עובדות:

      א. כשמבקשים בארוחות מסוג זה ש"תעבירי את החריף", זה עניין מידרגי. ובכל מקרה לא מומלץ לאשכנזים.

      ב. גם לחצילים יש נקמות משלהם.

       

        11/8/09 18:21:

      צטט: בהא 2009-08-11 18:09:24

      לא נשאר משהו לנשנש ?! אני  מאוד אוהב החריף , בשבילי זה כמו מלח.רך הדגים פחות .ובטח אחרי הסיפור שהלתווה למתכון .

       

       נשאר. תיכף מחסלת. גם השכנים מלמעלה זכו בקדירה. ליקקו אצבעות (אחד של השני...)

        11/8/09 18:20:

      צטט: פ. השקד 2009-08-11 17:51:14

      וואי עד שאוכלים אצלך, צריך לעבור 7 מדורי גיהנום?

       

      בסוף אכלת את הדגים המעונים בלי המים? יש לך זכרון סלקטיבי. אני לא הייתי יכולה.

       

      מצד שני אני בדיאטה, אז בטח רק הקנאה מדברת מגרוני.

       

      שלך,

       

      שקד שכל היום אוכלת רק חסות ומקללת את מי שהמציא את המושג דיאטה.

       

       

       הדגים שקניתי לא היו בחיים כשהגעתי לשוק. הם שכבו בשקט וחיכו רק לי

      ודגים זה די דיאטתי, לא?

        11/8/09 18:18:

      צטט: מיא 2009-08-11 17:43:34

      כתבת נהדר. אבל נו, אני טוענת כבר שנים שאסור לבשל!

       

       תודה מיא

      אבל לבשל זה כזה כיף. פטנט נהדר

        11/8/09 18:17:

      צטט: אחר40 2009-08-11 17:31:25

      צטט: מיכל* 2009-08-11 13:31:51

      צטט: אחר40 2009-08-11 11:12:54

      מה כוסאמק ?

       

      יש לאמא שלך פטנט אחר ?

       

      :)

       

      מעולה מעולה

       

       יש לה ריצ'רץ'. בשמלה.

      איך הדגים באיטליה?

       

       

      הבנות אומרות שהדגים מעולים

       

      אני אישית  לא אוכל דגים

       

      אבל פעם גידלתי כמה אלפים (דגי נוי ) זה נחשב ?

       

       לא אוכל דגים? למה?

        11/8/09 18:16:

      צטט: קלודט עטייה 2009-08-11 17:26:10

      זה כל הזמן מה שאני אומרת לאמא שלי ("נקמת הגריל", "נקמת הטונה"). זה הכיף הצדקני שיש לצימחוניות :)

       

       בבוא יומי, אעמוד בבית דין של מעלה, וכל החיות שאכלתי יעמדו מולי ויצעקו עלי,

      ואז אקרא לכל החתולים והכלבים שהצלתי שיבואו להעיד לטובתי.

      אני מקווה שלגזרים אין טינה נגדי...

        11/8/09 18:11:

      צטט: lost highway 2009-08-11 16:54:15

      צטט: הדקדוק הפנימי 2009-08-11 08:58:25

      שמחתי למצוא כאן את הסיפור השלם ושוב הפותעתי. מה, פילה של דג מגיע מדג? הוא לא נולד כפילה? אני באמת לא מסוגלת לעמוד באכזריות הזו. אשמח לקבל את המתכון בבקשה, ותשתדלי לא לדחוף את האצבעות לשום מקום עד יעבור זעם.

       

      אוי, הזכרת לי את היום בו מרחתי על הכתפיים משחת בן-גיי נגד כאבי גב, ואז הייתי צריך פיפי....

       

       :))))))

      טעות מוכרת.

      ויש הבוחרים במשחה בכוונה לעניינים מסויימים...

       

        11/8/09 18:09:
      לא נשאר משהו לנשנש ?! אני  מאוד אוהב החריף , בשבילי זה כמו מלח.רך הדגים פחות .ובטח אחרי הסיפור שהלתווה למתכון .
        11/8/09 18:08:

      צטט: lost highway 2009-08-11 16:52:57

      צטט: מיכל* 2009-08-11 09:35:57

      צטט: lost highway 2009-08-11 07:23:15

      נהניתי מכל רגע, למרות שלפי הרכיבים לא הייתי נהנה מהתבשיל. הבישולים שלי הרבה פחות אכזריים לסביבה, אך לא פחות אכזריים לאוכלים (הלהיט כרגע הוא 4 ביצים, קופסת שעועית צ'ילי, קטשופ, רוטב צ'ילי ירוק, שמן, מחבת ובירה קרה (בנפרד)).

      במאזן השכר והעונש, נראה לי שיצאת מורווחת (רק שגדעון לוי לא יקרא את הפוסט הזה).

       

       רגע, והביצים? ביצי חופש? בקייטנה הן היו?

      נשמע טוב התבשיל שלך. מחורר בטנים קטלני :)

      בעקרון, אני דווקא בעד ביצי חופש אורגניות (אם כי טרם מצאתי ביצת חופש קינדר), לא (רק) בגלל העקרון אלא בגלל הטעם. אבל כשמוסיפים לתבשיל את כל השאר, אפשר להסתפק בביצים רגילות שלא בילו בקייטנה. בכלל, במסגרת עבודתי יצא לי לערוך סיור במשחטה של זוגלובק (החל משלב תפיסת התרנגולות המרדניות ועד לפתרון הסופי), וזה לא עוצר אותי לאכול את נקניקיות העוף שלהם.

      אה, והתבשיל אמנם מחורר, אך לאו דווקא את הבטן :-)

       

       

      אתה מתכוון לכיוון היציאה? אוההה...

       

        11/8/09 18:05:

      צטט: מוטליס 2009-08-11 15:57:31


      וואהו, היה שווה לחכות : )

      בהחלט חריף - הכתיבה שלך

       

       תודה מוטליס

      ובעיקר על פס הקול המענג :))

        11/8/09 18:05:

      צטט: Soul Sista 2009-08-11 15:39:53

      כתוב מקסים (למרות שחשבתי שזה הולך להיות פוסט על Inspiral carpets:-)  )

      גם לי יש חיבה למדורי אוכל למינהם ואיזה כיף זה ריבוי בלוגי האוכל היום (גם פה בקפה).

       

      הענין עם דגים זה שבתוכניות בישול זה נראה נרוא פשוט אבל ראשית צריך שיהיה מקום לקנות- מה שלא מובן מאליו אם את גרה בעיר ללא שוק- וצריך שיהיה מי שיפלט...

      לכן אני מבשלת רק דגים קפואים...

       

      לגבי חריפות, אני עוד בטראומה מאפיזודה שהיתה לי לפני שנים בצ'ימיצ'אנגה, בה ניסיתי להוכיח שI can hold my pilpel like the rest of them.

      הבעיה היתה כשנגעתי אח"כ בעיניים...l

       

       אוי, הצריבה הזו מטורפת!

      האמת, לא מחפשת לאכול חריף דווקא.

      השתבשה דעתי עלי, הדגים אשמים

        11/8/09 18:02:

      צטט: m i n d the gap 2009-08-11 14:08:37


      (...עד שנזכרתי מה רציתי לכתוב לך)

      שהכי מתעתע, מהרהר ומערער ביחס למכירת דגים

      זו העובדה שחלק מהמוכרים עושים זאת בעזרת השלט:

      "דגים חיים".

       

      ועוד קטנה אם כבר, ראיתי אתמול שלט במקום בו גדר נגמרת ליד המסילה:

      "סכנת חיים".

      סכנת חיים דווקא נשמע כמו משהו שראוי לטבול בו, לא ?

       

      וגם על כוסאמק יש לי מה לומר, אבל אני לא אוהבת להגיב באריכות לשון בחוץ

       

       

       הייתי צריכה לכתוב כוסאבוק?

      דגים לא ממש קשורים לצאצאים שלהם, לא? ועדיין בטח יש להם נשמה קטנה קרירה

      נו, אנחנו החי על המת

        11/8/09 18:00:

      צטט: TSH5 2009-08-11 13:55:41

      צטט: מיכל* 2009-08-11 13:34:58

      צטט: TSH5 2009-08-11 13:10:22

      "אני מחכה לפילוט דגי המתים-מראש (מבחינתי הם נולדו מתים. כן. ככה פגשתי אותם לראשונה)."

      אוף.

       

      אם היית כותבת רק את המשפט הזה, לא הייתי אפילו חושבת להגיב.

      אבל עם כל התיאור האחר של הקרפיונים...

      מי שלא אכפת לו, לא אכפת לו וזהו.

      אבל הורג אותי שמי שכן אכפת לו יכול להתעלם.

       

       

      (ועכשיו, מצפה לתגובות ציניות [לא ממך], כי זה מה שקורה בד"כ. 'המשביתי-שמחות האלה מזב"ח. בואו נלעג להם קצת').

       

       

       יש לי בעיה עם דרך הגידול של החיות והשחיטה הכשרה.

      אבל, לא מסוגלת להיפרד מבשר. עדיין לא.

       

      השחיטה הלא-כשרה לא הרבה יותר טובה. בסה"כ מכת הלם חשמלי לפני, שלא תמיד עובדת. (קראת את "שנת הבשרים שלי"?) 

       

      ואני יודעת שקשה "להפרד" מבשר - לא נולדתי בבית צמחוני והייתי קרניבורית עד אחרי השנה הראשונה באוניברסיטה (גיל 22). וזה באמת קשה, לעשות שינוי כזה בהרגלי אכילה. במיוחד בהתחלה. אבל אח"כ מתרגלים. עכשיו נראה לי בלתי אפשרי לאכול חלקי גוף של בע"ח.

      מה שעוד יותר קשה - לעבור לטבעונות. זה אף פעם לא הצלחתי לגמרי, ועכשיו אני לא ממש קרובה. רק צמחונית שמשתדלת להפחית בצריכת מוצרים מהחי.

       

       

       קראתי את הספר המצויין "שנת הבשרים שלי". היה מזעזע

      גם קראתי וראיתי ראיונות עם טמפל גרנדין, האוטיסטית שמחפשת דרכים להקל את השחיטה של בקר.

      תשמעי... תראי... אה... אני לא בודהה

        11/8/09 17:57:

      צטט: בלה פלור 2009-08-11 13:42:27


      אחרי התיאור המפורט והמדוייק, אני אמשיך במסורת של לקבל קופסאות מוכנות עם דגים שמישהו אחר הלך איתם מכות תמים

       

       ומה נראה לך העוף? נולד בלי נוצות ובלי ראש, מחולק לכרעיים וחזה? אנחנו חיות רעות, רעות...

        11/8/09 17:51:

      וואי עד שאוכלים אצלך, צריך לעבור 7 מדורי גיהנום?

       

      בסוף אכלת את הדגים המעונים בלי המים? יש לך זכרון סלקטיבי. אני לא הייתי יכולה.

       

      מצד שני אני בדיאטה, אז בטח רק הקנאה מדברת מגרוני.

       

      שלך,

       

      שקד שכל היום אוכלת רק חסות ומקללת את מי שהמציא את המושג דיאטה.

       

        11/8/09 17:43:
      כתבת נהדר. אבל נו, אני טוענת כבר שנים שאסור לבשל!
        11/8/09 17:31:

      צטט: מיכל* 2009-08-11 13:31:51

      צטט: אחר40 2009-08-11 11:12:54

      מה כוסאמק ?

       

      יש לאמא שלך פטנט אחר ?

       

      :)

       

      מעולה מעולה

       

       יש לה ריצ'רץ'. בשמלה.

      איך הדגים באיטליה?

       

       

      הבנות אומרות שהדגים מעולים

       

      אני אישית  לא אוכל דגים

       

      אבל פעם גידלתי כמה אלפים (דגי נוי ) זה נחשב ?

        11/8/09 17:26:
      זה כל הזמן מה שאני אומרת לאמא שלי ("נקמת הגריל", "נקמת הטונה"). זה הכיף הצדקני שיש לצימחוניות :)
        11/8/09 16:54:

      צטט: הדקדוק הפנימי 2009-08-11 08:58:25

      שמחתי למצוא כאן את הסיפור השלם ושוב הפותעתי. מה, פילה של דג מגיע מדג? הוא לא נולד כפילה? אני באמת לא מסוגלת לעמוד באכזריות הזו. אשמח לקבל את המתכון בבקשה, ותשתדלי לא לדחוף את האצבעות לשום מקום עד יעבור זעם.

       

      אוי, הזכרת לי את היום בו מרחתי על הכתפיים משחת בן-גיי נגד כאבי גב, ואז הייתי צריך פיפי....

        11/8/09 16:52:

      צטט: מיכל* 2009-08-11 09:35:57

      צטט: lost highway 2009-08-11 07:23:15

      נהניתי מכל רגע, למרות שלפי הרכיבים לא הייתי נהנה מהתבשיל. הבישולים שלי הרבה פחות אכזריים לסביבה, אך לא פחות אכזריים לאוכלים (הלהיט כרגע הוא 4 ביצים, קופסת שעועית צ'ילי, קטשופ, רוטב צ'ילי ירוק, שמן, מחבת ובירה קרה (בנפרד)).

      במאזן השכר והעונש, נראה לי שיצאת מורווחת (רק שגדעון לוי לא יקרא את הפוסט הזה).

       

       רגע, והביצים? ביצי חופש? בקייטנה הן היו?

      נשמע טוב התבשיל שלך. מחורר בטנים קטלני :)

      בעקרון, אני דווקא בעד ביצי חופש אורגניות (אם כי טרם מצאתי ביצת חופש קינדר), לא (רק) בגלל העקרון אלא בגלל הטעם. אבל כשמוסיפים לתבשיל את כל השאר, אפשר להסתפק בביצים רגילות שלא בילו בקייטנה. בכלל, במסגרת עבודתי יצא לי לערוך סיור במשחטה של זוגלובק (החל משלב תפיסת התרנגולות המרדניות ועד לפתרון הסופי), וזה לא עוצר אותי לאכול את נקניקיות העוף שלהם.

      אה, והתבשיל אמנם מחורר, אך לאו דווקא את הבטן :-)

       

        11/8/09 15:57:


      וואהו, היה שווה לחכות : )

      בהחלט חריף - הכתיבה שלך

        11/8/09 15:39:

      כתוב מקסים (למרות שחשבתי שזה הולך להיות פוסט על Inspiral carpets:-)  )

      גם לי יש חיבה למדורי אוכל למינהם ואיזה כיף זה ריבוי בלוגי האוכל היום (גם פה בקפה).

       

      הענין עם דגים זה שבתוכניות בישול זה נראה נרוא פשוט אבל ראשית צריך שיהיה מקום לקנות- מה שלא מובן מאליו אם את גרה בעיר ללא שוק- וצריך שיהיה מי שיפלט...

      לכן אני מבשלת רק דגים קפואים...

       

      לגבי חריפות, אני עוד בטראומה מאפיזודה שהיתה לי לפני שנים בצ'ימיצ'אנגה, בה ניסיתי להוכיח שI can hold my pilpel like the rest of them.

      הבעיה היתה כשנגעתי אח"כ בעיניים...l

        11/8/09 14:08:


      (...עד שנזכרתי מה רציתי לכתוב לך)

      שהכי מתעתע, מהרהר ומערער ביחס למכירת דגים

      זו העובדה שחלק מהמוכרים עושים זאת בעזרת השלט:

      "דגים חיים".

       

      ועוד קטנה אם כבר, ראיתי אתמול שלט במקום בו גדר נגמרת ליד המסילה:

      "סכנת חיים".

      סכנת חיים דווקא נשמע כמו משהו שראוי לטבול בו, לא ?

       

      וגם על כוסאמק יש לי מה לומר, אבל אני לא אוהבת להגיב באריכות לשון בחוץ

       

        11/8/09 13:55:

      צטט: מיכל* 2009-08-11 13:34:58

      צטט: TSH5 2009-08-11 13:10:22

      "אני מחכה לפילוט דגי המתים-מראש (מבחינתי הם נולדו מתים. כן. ככה פגשתי אותם לראשונה)."

      אוף.

       

      אם היית כותבת רק את המשפט הזה, לא הייתי אפילו חושבת להגיב.

      אבל עם כל התיאור האחר של הקרפיונים...

      מי שלא אכפת לו, לא אכפת לו וזהו.

      אבל הורג אותי שמי שכן אכפת לו יכול להתעלם.

       

       

      (ועכשיו, מצפה לתגובות ציניות [לא ממך], כי זה מה שקורה בד"כ. 'המשביתי-שמחות האלה מזב"ח. בואו נלעג להם קצת').

       

       

       יש לי בעיה עם דרך הגידול של החיות והשחיטה הכשרה.

      אבל, לא מסוגלת להיפרד מבשר. עדיין לא.

       

      השחיטה הלא-כשרה לא הרבה יותר טובה. בסה"כ מכת הלם חשמלי לפני, שלא תמיד עובדת. (קראת את "שנת הבשרים שלי"?) 

       

      ואני יודעת שקשה "להפרד" מבשר - לא נולדתי בבית צמחוני והייתי קרניבורית עד אחרי השנה הראשונה באוניברסיטה (גיל 22). וזה באמת קשה, לעשות שינוי כזה בהרגלי אכילה. במיוחד בהתחלה. אבל אח"כ מתרגלים. עכשיו נראה לי בלתי אפשרי לאכול חלקי גוף של בע"ח.

      מה שעוד יותר קשה - לעבור לטבעונות. זה אף פעם לא הצלחתי לגמרי, ועכשיו אני לא ממש קרובה. רק צמחונית שמשתדלת להפחית בצריכת מוצרים מהחי.

       

        11/8/09 13:42:

      אחרי התיאור המפורט והמדוייק, אני אמשיך במסורת של לקבל קופסאות מוכנות עם דגים שמישהו אחר הלך איתם מכות תמים
        11/8/09 13:34:

      צטט: TSH5 2009-08-11 13:10:22

      "אני מחכה לפילוט דגי המתים-מראש (מבחינתי הם נולדו מתים. כן. ככה פגשתי אותם לראשונה)."

      אוף.

       

      אם היית כותבת רק את המשפט הזה, לא הייתי אפילו חושבת להגיב.

      אבל עם כל התיאור האחר של הקרפיונים...

      מי שלא אכפת לו, לא אכפת לו וזהו.

      אבל הורג אותי שמי שכן אכפת לו יכול להתעלם.

       

       

      (ועכשיו, מצפה לתגובות ציניות [לא ממך], כי זה מה שקורה בד"כ. 'המשביתי-שמחות האלה מזב"ח. בואו נלעג להם קצת').

       

       

       יש לי בעיה עם דרך הגידול של החיות והשחיטה הכשרה.

      אבל, לא מסוגלת להיפרד מבשר. עדיין לא.

        11/8/09 13:31:

      צטט: אחר40 2009-08-11 11:12:54

      מה כוסאמק ?

       

      יש לאמא שלך פטנט אחר ?

       

      :)

       

      מעולה מעולה

       

       יש לה ריצ'רץ'. בשמלה.

      איך הדגים באיטליה?

        11/8/09 13:30:

      צטט: נובר 2009-08-11 10:39:37

      צטט: מיכל* 2009-08-11 10:28:46

      צטט: נובר 2009-08-11 10:12:27


      דג-דגן.

      זו מסעדת דגים איפשהו לי בית אלפא אם זכרון יעקבי אינו משלני.

      זה כל מה אני מסוגל לתרום בתחום.

      עשית לי תיאבון ליוגורט...

       

       מסעדת דג דגן היא בחפציבה.

      אכלתי בה.

      ולא, אל תשאל מה החיבור בין דגדגן וחפציבה עושה לי...

      מילא דגדגן.

      אבל חפצי בה? מה, כל הזמן? ועד היום אנל'א מוצא אותו? והיא בכלל לא שמה לב ומרגישה? איזה השם. השם ישמור...

       

       את דג-על-הדן כבר ניסית?

        11/8/09 13:10:

      "אני מחכה לפילוט דגי המתים-מראש (מבחינתי הם נולדו מתים. כן. ככה פגשתי אותם לראשונה)."

      אוף.

       

      אם היית כותבת רק את המשפט הזה, לא הייתי אפילו חושבת להגיב.

      אבל עם כל התיאור האחר של הקרפיונים...

      מי שלא אכפת לו, לא אכפת לו וזהו.

      אבל הורג אותי שמי שכן אכפת לו יכול להתעלם.

       

       

      (ועכשיו, מצפה לתגובות ציניות [לא ממך], כי זה מה שקורה בד"כ. 'המשביתי-שמחות האלה מזב"ח. בואו נלעג להם קצת').

       

        11/8/09 11:12:

      מה כוסאמק ?

       

      יש לאמא שלך פטנט אחר ?

       

      :)

       

      מעולה מעולה

        11/8/09 10:39:

      צטט: מיכל* 2009-08-11 10:28:46

      צטט: נובר 2009-08-11 10:12:27


      דג-דגן.

      זו מסעדת דגים איפשהו לי בית אלפא אם זכרון יעקבי אינו משלני.

      זה כל מה אני מסוגל לתרום בתחום.

      עשית לי תיאבון ליוגורט...

       

       מסעדת דג דגן היא בחפציבה.

      אכלתי בה.

      ולא, אל תשאל מה החיבור בין דגדגן וחפציבה עושה לי...

      מילא דגדגן.

      אבל חפצי בה? מה, כל הזמן? ועד היום אנל'א מוצא אותו? והיא בכלל לא שמה לב ומרגישה? איזה השם. השם ישמור...

        11/8/09 10:31:

      צטט: בדלי 2009-08-11 10:19:21


      "הגיהינום של הירונימוס בוש בשוק תלפיות.
      "את, אין לך ביצים לשוק, רכיכה" ירדתי על עצמי ברחמים "לכי לדוכן הלחמים והעוגות ותעשי תיקון"."

      אחותי, את לא יודעת שלאשכנזים כמונו אסור להתקרב לפלפלים חריפים?!?

      נשמע טעים, אבל חריף זה לא טוב, זה גם לא נחשב טעם, זה סתם חומצה מסוכנת

      מוכרת גם התחושה לגבי השוק, כל שוק, יפה כתבת, כרגיל

       

       תשמע, שרון, אמנם מאירופה, אבל הונגריה (ועוד מטרנסילבניה...)

      הם ידועים באהבת החריף שלהם.

      אצלינו זה דילג דור אחד ונחת עלי.

      ועוד בקטנה - הסובלים ממעי רגיז, גם מתקשים במיוחד בחריף.

      לא שההיפך אומר משהו :)

        11/8/09 10:28:

      צטט: נובר 2009-08-11 10:12:27


      דג-דגן.

      זו מסעדת דגים איפשהו לי בית אלפא אם זכרון יעקבי אינו משלני.

      זה כל מה אני מסוגל לתרום בתחום.

      עשית לי תיאבון ליוגורט...

       

       מסעדת דג דגן היא בחפציבה.

      אכלתי בה.

      ולא, אל תשאל מה החיבור בין דגדגן וחפציבה עושה לי...

        11/8/09 10:19:


      "הגיהינום של הירונימוס בוש בשוק תלפיות.
      "את, אין לך ביצים לשוק, רכיכה" ירדתי על עצמי ברחמים "לכי לדוכן הלחמים והעוגות ותעשי תיקון"."

      אחותי, את לא יודעת שלאשכנזים כמונו אסור להתקרב לפלפלים חריפים?!?

      נשמע טעים, אבל חריף זה לא טוב, זה גם לא נחשב טעם, זה סתם חומצה מסוכנת

      מוכרת גם התחושה לגבי השוק, כל שוק, יפה כתבת, כרגיל

        11/8/09 10:12:


      דג-דגן.

      זו מסעדת דגים איפשהו לי בית אלפא אם זכרון יעקבי אינו משלני.

      זה כל מה אני מסוגל לתרום בתחום.

      עשית לי תיאבון ליוגורט...

        11/8/09 09:57:

      צטט: אורלי שנקר 2009-08-11 09:37:27

      חריף זה לא "טעם".

      חריף זה כאב.

      ויש אנשים שאוהבים שכואב להם.

      אני מקבלת את האנשים האלה כמו שהם.

      הטעם החריף לא נועד אלא להסתיר במעטה של ייסורים אוכל שבלי המעטה הזה הוא פשוט לא טעים.

      הדגים שלך טעימים ביותר ואין שום צורך להסתיר אותם.

       

      "האחת".

       

       חריף זה דבר מעניין מאוד.

      וכן, יש שנהנים להרגיש את הקצה.

      אישית אני מעדיפה חריפות קלה ובעיקר מפתיעה.

      אגב, זה חומר ממריץ ולמעשה די בריא במינונים מתונים.

       

      יצאתם רעבות?

        11/8/09 09:45:

      צטט: ord 2009-08-11 09:32:08

      לעולם, אבל לעולם אל תסמכי על מראהו של פלפל ואל תקישי מכך לגבי חריפותו!!!

      אני אגב משתדלת לקצוץ אותם כשניילון כרוך סביב ידי,  

      בעוונותי דרגות החריף שאני יכולה לאכול מחוררות כרסים של אחרים

      ולכן תמיד משתדלת להחסיר

      אממה מה שנראה בעיני כפשרה בעיני האחרים נתפס כניסיון  להפוך את בטנם לבקבוק מולוטוב:)

      זוכרת את הקרפיונים בבית סבתי

      חושבת שכבר אז גיבשתי תחושת מיאוס כנגד מאכלי דגים, ועדיין לא מסוגלת להגיד לא לחריימה טוב...

      מתישהו.... 

       

       

       

       

       מסתבר שלחריף מתמכרים. ז'תומרת שכל הזמן מעלים את המינון.

      היה לי ידיד שהיה מסוגל לשבת ליד קערת פלפלים קטנים חריפים ולאכול אותם כמו פיצוחים.

      הוא בטח האמין שזה שורף לו את כל המחשבות הרעות.

       

      בילדותי, אצל שכנה חברה שלי, היה משתכשך קרפיון באמבטיה יום-יומיים לפני הטבח.

      וגם היו עושים כפרות עם תרנגול מעל לראשים.

      הם גם היו עושים סלט ירקות עם הרבה בצל ומיץ... טוב, לא שייך. 

        11/8/09 09:40:

      צטט: רוח האדם 2009-08-11 09:08:40

      אז בשבת הבאה,

      או בעוד שלוש פחות חמש -

      מה שיבוא קודם,

      אני מגיע,

      תכיני (בבקשה) את המחבת

      בייבי.

      אורז עם מה ???

       

       אורז לבן. קצת שמיר. יוגורט עיזים ליד.

      (ותאנים וסברס לקינוח)

      ימתיכוני או לא?

        11/8/09 09:39:

      צטט: הדקדוק הפנימי 2009-08-11 08:58:25

      שמחתי למצוא כאן את הסיפור השלם ושוב הפותעתי. מה, פילה של דג מגיע מדג? הוא לא נולד כפילה? אני באמת לא מסוגלת לעמוד באכזריות הזו. אשמח לקבל את המתכון בבקשה, ותשתדלי לא לדחוף את האצבעות לשום מקום עד יעבור זעם.

       

       הרי לך המתכון המלא (הכותבת המוכשרת שרי אנסקי).

       

      אגב האצבעות... מיד עברה לי רשימה של דברים שעדיף שלא אעשה באותו הלילה (חוץ מלנגב את הדמעות...)
        11/8/09 09:37:

      חריף זה לא "טעם".

      חריף זה כאב.

      ויש אנשים שאוהבים שכואב להם.

      אני מקבלת את האנשים האלה כמו שהם.

      הטעם החריף לא נועד אלא להסתיר במעטה של ייסורים אוכל שבלי המעטה הזה הוא פשוט לא טעים.

      הדגים שלך טעימים ביותר ואין שום צורך להסתיר אותם.

       

      "האחת".

        11/8/09 09:35:

      צטט: lost highway 2009-08-11 07:23:15

      נהניתי מכל רגע, למרות שלפי הרכיבים לא הייתי נהנה מהתבשיל. הבישולים שלי הרבה פחות אכזריים לסביבה, אך לא פחות אכזריים לאוכלים (הלהיט כרגע הוא 4 ביצים, קופסת שעועית צ'ילי, קטשופ, רוטב צ'ילי ירוק, שמן, מחבת ובירה קרה (בנפרד)).

      במאזן השכר והעונש, נראה לי שיצאת מורווחת (רק שגדעון לוי לא יקרא את הפוסט הזה).

       

       רגע, והביצים? ביצי חופש? בקייטנה הן היו?

      נשמע טוב התבשיל שלך. מחורר בטנים קטלני :)

        11/8/09 09:32:

      צטט: בשורת הדקונסטרוקציה 2009-08-11 02:48:47


      לא, את חייבת להזמין אותי בפעם הבאה.

       

       תגיע עד חיפה בשביל מנת דגי-אש?

       

        11/8/09 09:32:

      לעולם, אבל לעולם אל תסמכי על מראהו של פלפל ואל תקישי מכך לגבי חריפותו!!!

      אני אגב משתדלת לקצוץ אותם כשניילון כרוך סביב ידי,  

      בעוונותי דרגות החריף שאני יכולה לאכול מחוררות כרסים של אחרים

      ולכן תמיד משתדלת להחסיר

      אממה מה שנראה בעיני כפשרה בעיני האחרים נתפס כניסיון  להפוך את בטנם לבקבוק מולוטוב:)

      זוכרת את הקרפיונים בבית סבתי

      חושבת שכבר אז גיבשתי תחושת מיאוס כנגד מאכלי דגים, ועדיין לא מסוגלת להגיד לא לחריימה טוב...

      מתישהו.... 

       

       

       

        11/8/09 09:08:

      אז בשבת הבאה,

      או בעוד שלוש פחות חמש -

      מה שיבוא קודם,

      אני מגיע,

      תכיני (בבקשה) את המחבת

      בייבי.

      אורז עם מה ???

        11/8/09 08:58:
      שמחתי למצוא כאן את הסיפור השלם ושוב הפותעתי. מה, פילה של דג מגיע מדג? הוא לא נולד כפילה? אני באמת לא מסוגלת לעמוד באכזריות הזו. אשמח לקבל את המתכון בבקשה, ותשתדלי לא לדחוף את האצבעות לשום מקום עד יעבור זעם.
        11/8/09 07:23:

      נהניתי מכל רגע, למרות שלפי הרכיבים לא הייתי נהנה מהתבשיל. הבישולים שלי הרבה פחות אכזריים לסביבה, אך לא פחות אכזריים לאוכלים (הלהיט כרגע הוא 4 ביצים, קופסת שעועית צ'ילי, קטשופ, רוטב צ'ילי ירוק, שמן, מחבת ובירה קרה (בנפרד)).

      במאזן השכר והעונש, נראה לי שיצאת מורווחת (רק שגדעון לוי לא יקרא את הפוסט הזה).


      לא, את חייבת להזמין אותי בפעם הבאה.

      פרופיל

      מ*כל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין