מי אני: 

מדריך נהיגה מתקדמת ונהיגה ספורטיבית, איש מכירות, מנחה אירועי אקסטרים, רעיונאי, פילוסוף של אמת החיים, משורר, רקדן, פסל, זמר, מוזיקאי, בעל ואבא, בן אדם. 

מדריך נהיגה מתקדמת וספורטיבית: מאז שאני זוכר את עצמי אני על גלגלים. עגלה, אופניים, מכוניות הכל. תמיד קורא על מכוניות, תמיד מסתכל עליהן, תמיד איתן. בשנת 1997 עשיתי קורס של שבוע בצרפת בביה"ס JET. כמעט 10 שנים אחרי הקורס חזרתי לאהבה הגדולה שלי – מכוניות, והתחלתי להדריך ב"אלטרנתיבי". כמעט 10 שנים לקח לי להתגבר על הפחדים הקשורים בהתעסקות עם האהבה הכי חזקה שלי, בהתמודדות עם הנושא שהכביש גבה ממני שני אחים, בהתמודדות עם פחד מחוסר הצלחה בתחום שאני כה אוהב.כיום אני מוביל את התחום הספורטיבי בחברה, אני מדריך קורסי עפר ואספלט, מרמת הבסיס ועד רמה מקצועית.אני מאמין שדרך נהיגה אני יכול הגיע לתוך האדם, לגעת באותן נקודות שבהן הוא מעוניין להתעסק אישית ונהיגתית. דרך התגובות של המודרך אני מזהה את הנקודה בה הוא נמצא והאם הוא מעוניין לגעת בה. בין אם נמצאים איתי מנכ"לים בכירים, אנשים פשוטים, נהגים צעירים, נהגים ללא בטחון, נהגים אחרי תאונה או כל סוג אחר, אני מוצא את דרכי לחיבור אמיתי ונכון עם האדם ועם הנפש שלו. אני מתעסק בנושא של איך לאפשר יותר לנו כנהגים ולנו כאנשים. דרך התגובה במצבי חירום, החלקות, בלימות, סיבובים מהירים וכו' אני מזהה את אותן הנקודות שבהן האדם שנמצא מולי, משתמש כתירוץ או כמגן או כמקפצה. בעזרת המידע אני הזה אני מחזק את המקומות החזקים שלו ומבקש לשפר את המקומות החלשים שלו, אם הוא מסכים.כל התהליך הזה קורה בזמן הדרכה רגילה של נהיגה מתקדמת ואינו חלק מהמוצר הנמכר, אלא חלק ממני, ואני מאפשר אותו למודרכים שלי מתוכי. 

איש מכירות: מעבר להיותי מדריך ב"אלטרנתיבי" אני גם מנהל תחום לקוחות פרטיים וככזה אני אחראי על כל הקורסים של לקוחות פרטיים מבחינת מכירה וניהול.

אני מאמין במכירה למי שמעוניין לקנות ולא במכירה של דחיפה כי אני צריך למכור. 

מנחה אירועי אקסטרים: משנת 2003 אני מנחה אירועי אופניים, רכב ואופנועים בארץ. התחלתי בזכות חבר טוב, נמרוד כהן, שאפשר לי את ההזדמנות הראשונה בתחרות DOWN HILL מנרה, תחרות אופניים מטורפת, לעמוד מול קהל ומאז ועד היום הנחתי למעלה מ30 אירועים.ב 2006 הנחתי את האירוע השנתי של בעלי לנדרובר, יומיים לחוף הכנרת. האירוע היה בסגנון משפחתי וכלל המון פעילויות של אקשן, הפעלות ומוסיקה.ב2009 הנחתי את האירוע הראשון של מועדון אופנועי גולדווינג ישראל בקיבוץ רמת הכובש. האירוע היה לקהל מאוד מיוחד וכלל, תחרויות היתוליות, הנחיית מופעי אופנועים וכיף.בין לבין הנחתי המון אירועי אופניים – וולוו צ'אלנג' מגידו וים המלח, פתיחת הקריטריום בנתניה, 4 קרוס חוות פיליפ, דואל סלאלום בארי ועוד ועוד ועוד.מעבר לאהבה שלי לעמוד מול קהל אני מביא איתי את האופי שלי שאומר, התחברות לתוך הקהל ברכות וטיפוס עם הקשר שנוצר בינינו, במעלה האנרגיות עד סוף האירוע ולפי ההכוונה של המפיק ובעל האירוע. 

רעיונאי: אני אוהב לחשוב. חלק מהמחשבות שלי מופנה לטובת העולם מבחינת מה אפשר לשפר ולהקל על המשתמש. הרבה רעיונות עלו במוחי, חלקם נעלמו כמו לא היו, חלקם עדיין במוחי וחלק מהם כבר קרמו עור וגידים ולצערי לא בזכותי הישירה.שני קווים של שתי חברות שונות על אותו הסלולרי (ניתן לפתח בצורה טובה יותר), בכתיבת כתובת של אתר אינטרנט, לחיצה על CTRL +ENTER  מולידה דוט.קום או דוט.קו.איל או דוט.כל דבר לפי השפה של ה-WINDOWS, שקעי USB על המסך המחשב כדי שלא נצטרך להתכופף, טלפון אלחוטי ביתי שהוא גם בלוטות' ואז אפשר לשים את סלולרי בטעינה ולדבר ללא קרינה, אלה רעיונות שאני יודע שקרמו עור וגידים ולא בעזרתי. מקווה להספיק מתי שהוא להיות גם ראשון לפעולה עם אחד מהרעיונות שלי.

בגדול אני מחפש משקיע שילך איתי את הדרך הזאת של להרים רעיון לאוויר. יש לי עוד כמה רעיונות טובים.

 פילוסוף של אמת החיים: אני מאמין בלגעת במי שנמצא מולי. בין אם זה מודרך, קהל, קורא או אחר. אני מאמין באמת הזאת של גובה שווה, עיניים שוות ראייה, תפיסה שווה למי שאיתי ומולי. אני פועל בדרך של להגיע מנמוך יותר ולעלות לנקודה בה הוא נמצא ולדבר ישירות אליו, למקום שבו הוא נמצא וממנו יהיה לו קל לתקשר איתי.אני פילוסוף או פלספן או כל דבר שמתאים לאמירה הזאת. חופר, זאת המילה שחיפשתי. חופר נפשי ופנימי.במשך חיי פיתחתי הרבה תורות על האדם ועל תפיסתו את הרגע והחיים בכלל. את התורות אני מעביר למי שנמצא מולי ומעוניין לשמוע ולמי שקורא אותי ומעוניין לקרוא.למזלי אני לא חייב תמיד לדחוף את דעתי, אני גם יודע לשתוק ולאפשר לאדם הנמצא מולי את הזמן לעכל את מה שקורה סביבו.רוב חיי הקשבתי למי שמסביבי ולמדתי את דרכי התנהגותם, הייתי צופה יותר משחקן אמיתי בחיים. במציאות שלי הייתי שקוע עמוק בתוך האובדן האישי שלי ואיך לצאת מהבור אליו נקלעתי בחיי. חוסר הביטחון שבו שמתי את עצמי בחיים מגיל מאוד צעיר, גרם לי להקשיב לדעת האחרים, לראות את דרכי פעולתם ולנתח את התוצאה או תגובה של הסביבה לכל מה שעשו. מכאן יכולתי ללמוד מה עובד ומה לא, למה מגיבים בחיוב ולמה לא. כמובן שאפילו אני, שנחבאתי אל הכלים באופן יחסי, עשיתי דברים ולמדתי כל הזמן מהתגובות של הסביבה והחברה לפעולות שלי. את כל הנתונים האלה אספתי וניתחתי כל הזמן והן התורות אותן בניתי בחיי.אני לא יודע אם יש לי הרבה לחדש בתחום התודעה, אלא יותר לחדש בדרך להגיע לאדם שנמצא מולנו, לנפש העומדת לידנו ורוצה שנקשיב לה.הדרך שלי היא לאפשר לאדם שלידי להיות נוכח, להיות קודם הוא ואחר כך אני ומשם להקשיב לו, למקום שבו הוא נמצא ומשדר ממנו. אחרי כן, אני יכול להביא את עצמי למקום שבו הוא נמצא ולהוביל אותו לאן שהוא רוצה ללכת בין אם זה יד ביד או רק עם סימני דרך, כל אחד ומה שעובד אצלו ונכון עבורו. היום אני לומד בחיים האישיים שלי, לשים את עצמי קודם ואחר כך את השאר, כדי שגם אני ארגיש בנוח ללכת עם כולם בעולם ולהרגיש שגם לי יש את האפשרות לקבל דברים מהעולם כמו כל אחד אחר – שווה ערך. זה מקום ממנו אני יוצא, זה מקום שבו הייתי תקוע הרבה שנים, כמעט כל חיי. זזתי הצידה כדי לאפשר לאחרים לעבור, כדי שהם ייקחו קודם, כדי לא להפריע. היום אני פועל מתוך הדרך הזאת, את הפעולה של לתת למי שנמצא מולי את המקום שלו כשמדובר במודרך, מאזין וכדומה. עבור החיים שלי אני מקבל לעצמי את המקום של שווה בין שווים, שגם לי מותר להביע את דעתי, גם לי מותר להיות פה ועוד גבוה וכל זה מבלי לקחת בכוח ולצעוק אני פה, אלא בקבלה של הסביבה.איזה כיף J 

משורר: בשנת 1996 הוצאתי את ספר השירים הראשון שלי בהוצאת סער "לנו החיים". הספר והשירים הגיעו בעקבות אובדן אח שלי, ניר. מאז הספקתי לכתוב עוד המון שירים, חלקם מפורסמים באתר "במה חדשה" -http://stage.co.il/Authors/5854 . דרך השירים עברתי המון תהליכים של טיפול אישי ונפשי. אני נעזר בכתיבה כדי לשחרר שדים, פחדים ועוד כאלה שתוקעים אותי. השירים והסיפורים שאני כותב מגיעים מתוכי ומתוך האמת שלי, וזה כולל גם את המיניים שבהם ויש הרבה כאלה. אני מאפשר לעצמי להוציא החוצה את כל מה שיש בתוכי ולאנשים שמסביבי להציץ לתוך העולם שלי. מבחינתי בעצם העשייה הזאת, הכתיבה והחשיפה, אני מטפל באותן הנקודות הבעייתיות שלי - אני פורק את הרעל, הכעס ואת הכאב ונעזר בסביבה כדי להמשיך הלאה.הכתיבה עבורי היא תרפייה המשכית לאורך החיים. כמו אוויר לנשימה עבור הנפש והמוח.

 רקדן, צייר ופסל: הרבה שנים ציירתי בעיקר מופשט. דרך הציור הגעתי למקומות אפלים בתוכי והוצאתי שדים לטיול חיובי החוצה. אני זוכר הרבה רגעים של קטעי מוזיקה ספציפיים בREAPIT ובווליום חזק, שירים כמו: from her to eternity של ניק קייב, careful with that axe, Eugene של הפינק פלויד (איזה צרחה, איזה צרחה), "אל תצטערי" של אסף אמדורסקי, כל האלבום en American prayer שלTHE DOORS  ועוד המון שירים אחרים. המוזיקה חזקה וכמו מנטרה חודרת למוח שצועק החוצה את הכל דרך הידיים, דרך הצבעים שנמרחו לכל כיוון, כל מה שמצאתי ושימש אותי כמכחול, כסטנד, כדרך להעביר את הכאב שקורע בתוכי: מזלגות, גלילי טישו ריקים, כוסות, בקבוקים, עטים שבורים, עטיפות של דיסקים ועוד. כל פעם שאני מסתכל על אותם ציורים ספציפיים, כאלה שמוזיקה ספציפית מילאה בחיים, אני יכול לשמוע את השיר מתנגן ברקע, אני מרגיש את המוח נכנס חזרה למנטרה, לטרנס המוטרף וכל הגוף רוקד ביחד עם הקצב. איזה תענוג, איזה כאב, איזה שחרור.עם הזמן הוספתי עוד מקומות של חיות למוח ולגוף, בהתחלה זה היה הריקוד. התחלתי לרקוד מודרני ולמדתי בעזרת סער הררי לתת לגוף ולמוח מקום, מקום של תנועה ולא רק של זריקה לכל מיני כיוונים. הריקוד שחרר החוצה עוד כאבים, עוד אזורים שלא הצלחתי להגיע אליהם בציור. נקודות של רכות עם תנועה חזקה, נקודות של טירוף במוזיקה עדינה ורגועה, מקומות של מגע. הייתי צמא למגע אחר, לא של סקס, מגע של שיתוף, מגע של הובלה ותנועה, מגע של עקיבה אחרי התנועה של הבת זוג לריקוד. המגע הזה עזר לי המון במגע של אהבה, אותו מגע שכה ייחלתי אליו, שכה התגעגעתי אליו, שכה רציתי בחיים שלי.בעזרת הריקוד פגשתי הרבה אנשים חדשים, אנשים שנתנו לי המון בחיים. אנשים כמו נילי, מיכל, דניאלה ועוד שהיו שם איתי ובשבילי באותם הרגעים.מקום נוסף שהצטרף היה הפיסול, פיסול סביבתי בזבל מהרחוב שמצאתי. ראיתי ג'אנק של אחרים והפכתי אותו לחיים של עכשיו. 2 פחי אשפה ירוקים ביחד עם משקוף זרוק הפכו להיות שער באמצע נחלת בנימין, כמה מארזי מחשבים ריקים וכמה מסכים הפונים זה למול זה, הפכו לועידה באמצע המדרכה של רחוב טשרניחובסקי, זוג נעלי עקב על זוג שלבים ארוכים של תריס המבצבצים מתוך פח אשפה בפיסוק, הפכו לאישה שנפלה לתוך הפח, כתובות מאבנים משתלבות לאורך כל המדרכה של שיינקין ועוד המון שכאלה שנוצרו באווירת הלילה, ועם הבוקר נאספו חזרה לאשפה ע"י פועלי הזבל וחזרו למקום שלהם.המון READY MADE שהפך להיות חי, שהפך שימושי לעוד כמה רגעים, שפתח עבורי עוד שער לתוך הנפש שלי.אני זוכר את שוחר, שחר עם שורוק, מדבר איתי על ללמד אנשים על תחום ה-READY MADE, על שאני אתן להם את הכלי הזה שיש לי, לראות משהו אחד ולהפוך אותו לאחר עם משמעות ואסתטיקה ללא כל תוספת, אלא רק משחק עם הקיים. היום אני יודע שאני במקום הנכון ללמד אחרים איך להגיע למקום הזה, אז לא הייתי שם. היום אני מלמד אנשים להגיע אל ה READY MADE של עצמם. 

זמר ומוזיקאי: אני אוהב לשיר, אני אוהב קהל, אני אוהב מוזיקה. המקום של מוזיקה בגוף שלי ובחיים שלי הוא עצום. האנרגיה שפורצת מתוכה, מה שמוזיקה יכולה להכיל ומה שהיא יכולה לתת.אני רוצה להתחיל ללמוד פיתוח קול ולנגן על תופים או קלידים ולהקים להקה. זה עוד לא קרה כי עדיין אני לא ממש סגור לאיזה כיוון לקחת אותה, את המוזיקה האישית שלי. כרגע יש לי 5 שירים מולחנים והם משמשים כצלצולים בטלפונים של שירי ושלי.המוזיקה מושכת אותי לתוכה, היא מאפשרת לי קיום של עוצמה ופריקה. אני שר המון, אפילו שעדיין לא למדתי שירה ומרגיש שיש לי את זה, שיש לי את האנרגיה והכריזמה הזאת של עמידה על במה, שיש לי מה לתת ושאני יכול להוביל את הקהל למקום אחר, לדרך חדשה.המוזיקה תמיד ליוותה אותי בכל דרך שבחרתי, ציור, ריקוד, פיסול (בראש, הכל התנגן בראש) ונהיגה כשאני לבד. היא נותנת לי כוח והשראה לעשייה וליצירה, היא נותנת לי פתיחות וחיפוש אחרי הדבר הבא, היא נותנת חופש ומרחב מחייה לנפש ולמוח, היא נותנת לי את הנשמה שלי במתנה.המוזיקה שלי מתנגנת בתוכי כבר הרבה שנים, אני רוצה להוציא אותה החוצה, לתת לה חופש להמשיך הלאה כמו שאני נותן למילה שלי, לכתיבה.אז כמו שכתבתי, קראת ג'ינג', אני רוצה להקים להקה ולתת למוזיקה להוביל אותי לדבר הבא. 

אבא ובעל: כבר יותר משלוש שנים שאני אבא, מאז שאיתמר נולד ביולי 2006. איזה כיף, איזה שחרור, איזה עבודה. הורות היא דבר מופלא, כמה כוח יש בה: נתינה, קבלה, הבנה, חמלה, תקשורת, הקשבה, הכלה, ריצה, יצירה, הגשמה, התחלה ובטח שכחתי משהו או משהוהים (משהו ברבים).כבר יותר משנה וחצי אני אבא לשניים, מאז שאור נולד בדצמבר 2007. וואוו, איזה טירוף, איזה ריצה, כמה אנרגיה אני מוציא על להשחיל מילה... כמה מדהים החיוך הזה על הפנים שלהם.זה מדהים היכולת של הילדים לנוע בין עצבות לשמחה, כאילו אין מרחק גדול או ניגודיות. הם נכנסים ויוצאים בקלילות מתוך מקום אחד לשני וללא כל בעיה עם העובדה שלפני שנייה הם היו במקום עם אנרגיה הפוכה.יכולת השליטה על מנגנוני הצביטה בלב ההורים, על מנגנוני העצבים והשמחה היא פשוט מופלאה. לא פלא שאנחנו הורסים להם את זה בגיל צעיר, זה מפחיד נורא.רגע אחד הם כאן ומיד עוברים לשם והכל בתוך שנייה וגם הספיקו לחזור חזרה ולהביא עוד פינצטה כדי לצבות בעוד פינה.איזה מזל שאני ADHD, ככה אני יכול לרוץ איתם לכל הפינות ולהיות שם איתם, כמו שאורנה הפסיכולוגית שלי הייתה עושה, תמיד היא חיכתה לי בנקודה הבאה אליה הגעתי. ככה אני יכול פחות לסבול, פחות לצעוק, יותר להקשיב ולנסות להגיע, לגעת בהם עם מילים, חיבוק, צלילים, ליטוף והבנה.מדהים איזה שיחות אני מנהל עם איתמר, קצת מעל שלוש והוא כבר מבין לתוך החיים, עמוק עמוק. אנחנו מדברים על רווחים והפסדים כתוצאה מדרך התנהגות, על ויטאליות ועל חיוניות, על עשייה ויצירה, על שירה ונגינה, על קבלה והקשבה, וואוו, מדהים לאן הוא לוקח את הדברים. אור אחריו רק בדרך ישירה. אור עובר דרך מה שיש בדרך למטרה, גם אם זה ילד בן 5, הוא יזיז אותו, גם זה אומר לשכב על המדרכה באמצע הרחוב הכי מטונף במושבה, הוא הולך דרך כל מה שנקרה בדרכו.ואני איתם, צועד איתם בדרכם שלהם, ביחד עם שירי בונים חיי משפחה על בסיס אהבה, כבוד, קבלה ועשייה.  

בן אדם: אני אוהב לחיות ורוצה לחיות. אני בן אדם. יש לי צרכים מכל מיני סוגים: מיניים, אכילה, פיסיים, שכליים, ורבליים, מגע, אהבה. אני בן אדם. רגיל כמו כולם. שמוכן לחשוף את עצמו לעיני עצמו וכולם.מפחד, כמו כולם ועושה מעשה כי אני בן אדם עם צרכים להוציא ולא לשמור בפנים ורוצה להגיד לכולם ובעיקר לעצמי, אני רק בן אדם וזה מי שאני.