איך שהוא זה לא יושב לי טוב (ולמען הדיוק, יושב לי רע) האיום של מארגני עצרת הגאוה בכיכר רבין לעשות למישהו "אווטינג" להיותו גיי, רק כי הוא לא הסכים להופיע בארועי הגאוה... או שאולי הסכים וביטל, זה ממש לא משנה.

"אווטינג" מכל סוג מקומם אותי.

מעניין הוא שדוקא אלה שעל דגלם אמור להיות חרוט עיקרון הסבלנות והסובלנות, כל אחד למקומו, כל אחד לבחירות שלו, מרשים לעצמם לאיים להזיז מישהו ממקומו הפרטי ביותר, רק כי הוא לא מחזיק חזק את הדגל שלהם... כן... כן... זה שאמור להיות חרוט עליו סובלנות וסובלנות.

לא כל גיי חייב להיות גאה. מותר גם להיות סתם גיי החובב את בני מינו ולא מרגיש צורך לפרסם את העדפותיו ברבים.

יש בזה חוצפה ויוהרה שאין כדוגמתה לחשוב לבחור עבור מישהו אחר מתי לצאת, אם בכלל מהארון.

לאף אחד אין זכות לעשות עבור אחר את השיקול מה נכון עבורו ומה מתאים.

לדחוף מישהו אל מחוץ לארון אלים בעיני לא פחות מהדחיפה פנימה אל תוך אותו ארון.

אווטינג זה סוג של אלימות!  ואיום באווטינג זאת בריונות.

מרב גאוה הם קצת שכחו... לא יזיק להם גם קצת להתבייש.