על מנת לתאר בצורה הטובה ביותר את התחושה מהמפגש שלי עם רמי לוי במסגרת פרויקט "המשפיע האישי שלי 2009", המשותף למסלול האקדמי המכללה למינהל , בו אני לומד, ול TheMarker, אני חושב שעדיף להתחיל מהסוף.
בסיום המפגש עם רמי לוי, שהוא ללא ספק אחד מאנשי העסקים הצבעוניים והבולטים ביותר בשנה האחרונה בתחום הקמעונאות, כשבאתי להודות לו על הזמן שהקדיש לי (ולשאר הצוות: צלמת ונציגות TheMarker והמכללה) בדיוק כשהתכוונו לצאת בדרכנו חזרה הביתה, רמי הבהיר לנו שאין סיכוי שאנחנו עוזבים את המשרד שלו מבלי לאכול מעורב ירושלמי שנמצא כבר בדרך אלינו, עם שליח מהסופר של לוי שנמצא בדיוק מתחת למשרדי ההנהלה. כך מצאנו את עצמנו יושבים לארוחת צהריים עם רמי לוי במשרדו, ונהנים מעוד זמן איכות והזדמנות לשמוע, לשאול ולהכיר טוב יותר את התופעה ששמה "רמי לוי" – כשהוא חוזר ואומר שזו זכות גדולה עבורו ותודה שבחרתי לראיין אותו.
בתור ירושלמי במקור, המהלך שרמי לוי עשה בשנים האחרונות וההתפתחות העסקית שלו, היא סוג של גאווה עבורי. בתור ילדים גדלנו על רשת "רמי לוי-שיווק השקמה" כסמל ירושלמי למקום שאפשר לקנות בו הכול, והכי חשוב – בזול. כיום הרשת הפכה לרשת ארצית, שנמצאת בחזית המאבקים מול רשתות השיווק הגדולות בקרב על המחירים. בנוסף, החברה הונפקה בבורסה וכיום נכללת במדד ת"א 75 החברות הגדולות ביותר. לכן באופן די טבעי כאשר נשאלתי מיהו המשפיע האישי שלי בחרתי ברמי לוי כי באמת עניין אותי להכיר אותו מקרוב ולקבל את ההזדמנות לשמוע ממנו מה סוד ההצלחה שלו ואולי אפילו לקבל טיפ או שניים.
המטרה שלי במפגש עם רמי לוי הייתה לקבל הזדמנות להכיר אותו בהיבט האישי יותר, לשמוע ממנו על הדרך הארוכה אותה עשה בעולם העסקים החל משנת 1973 כשפתח את החנות הראשונה בשוק מחנה יהודה בירושלים, ועד היום כשהוא עומד בראש חברה ציבורית בעלת שווי שוק של 650 מיליון ₪.
קיוויתי שהוא ינצל את ההזדמנות לספק לנו הצצה אל תוך עולמו האישי, אך די מהר הבנתי שלא נוכל להפריד בין רמי לוי האישיות והדמות לבין רמי לוי המנהל ואיש העבודה. דוגמה טובה לכך היא; כששאלתי אותו לגבי התחביבים שלו ושעות הפנאי, הוא אמר בפשטות שאין לו תחביב ספציפי, והעסק הוא למעשה התחביב שלו.
אני חייב להודות שכבר מהרגע הראשון שהגענו למשרדים שלו בירושלים, הבנתי שלא מדובר בארגון סטנדרטי, ולאחר המפגש ברור כי גם העומד בראשו הוא מיוחד במינו. המשרדים ממוקמים מעל חנות הדגל של הרשת, ברחוב האומן בירושלים. קשה מאוד להפריד בין הפעילות של החנות, העובדים, והמוני הלקוחות הזורמים ללא הפסקה להספיק לעשות קניות הביתה לשבת, לבין מטה החברה והניהול במשרדים.
אבל זוהי בדיוק הנקודה שמראה הכי טוב את הסגנון והדרך של רמי לוי שלדעתי אם היה יכול, היה מעדיף שהמשרד שלו יהיה ממוקם בתוך החנות על מנת שהוא יוכל להיות מחובר עוד יותר למה שמתרחש שם.
העסק שלו, כולל הסחורה, הלקוחות, המחירים וכמובן העובדים שלו, זורמים אצלו בדם, כל היום.
לאורך הראיון לוי הודה בפניי שהוא מאוד מתרגש. רואים על פניו שהאיש הפשוט והכל-כך אנושי הזה, לא רגיל לאור הזרקורים, למרות שבשנים האחרונות הפך לדמות שמעוררת עניין בקרב אמצעי התקשורת. הרגשתי שאל מול המצלמה הוא מנסה להישאר פורמאלי. קשה לו להיפתח לגמרי ולהתנהג בטבעיות, כמו שהוא נוהג לעשות במהלך יום העבודה שלו במשרד, לצד העובדים, נראה שאופי המקום הוא בית חם של משפחה גדולה.
לאחר שכיבינו את המצלמה והתיישבנו לאותה ארוחת צהריים מפתיעה עם רמי, פתאום נראה שהרבה יותר קל ונוח לו והוא החל לשתף אותנו בסיפורים, מנושאים הקרובים לליבו: "ניתוח מצב" של העיר ירושלים (שבה מכהן לוי כחבר מועצת העיר וכיו"ר הקואליציה) ועוד. אולי היה כדאי מלכתחילה לקיים את המפגש באווירה שכזו ולתת למצלמה רק לתעד את הרגע.
כשיצאנו מהמשרדים וממתחם החנות של רמי לוי הבנתי דבר אחד ברור, האיש שייך לדור אחר, זן נדיר.
הוא מהסוג של אנשי עבודה, אנשים פשוטים, צנועים, אשר פשוט אוהבים מאוד את מה שהם עושים. לא הכול אצלו זה תוכניות עסקיות, ניתוחים כלכליים ואסטרטגיות וכשהוא מסתובב לו במשרד אין אבק כוכבים שעוטף אותו.
המוטו שלו והטיפ הטוב ביותר שהוא נתן לי זה פשוט לעשות את מה שאתה יודע ורוצה לעשות בצורה הטובה ביותר. לתת חשיבות לדרך הוגנת ואמינה. ההצלחה וההתקדמות תבוא כבר לבד באופן טבעי. דבר אחד בטוח - שלוי הצליח בגדול, לי נותר לקוות שיום יבוא ואוכל להגיד שהדרך שלו הייתה מודל גם עבורי.
אפשר לקרוא בנוסף את הפוסט שלי למה בחרתי דווקא ברמי לוי ועשרה דברים שלא ידעתם עליו בקישור שכאן. עכשיו אפשר לצפות גם בוידאו! לחצו על הקישור שכאן. בתמונה: אוכלים מעורב ירושלמי עם רמי לוי  |