כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הבלחות.

    מרוסיה

    ביצוע: הבילויים
    מילים ולחן: נועם ענבר וימי ויסלר



    מרוסיה את הגעת עם תיק מלא תיקתוק
    בפנים שעון בתוך בקבוק
    מרוסיה - "היא כל כך יפה
    שזה צובט בלב שלך" בפטיפון

    מרוסיה היא אומרת הכנרת זאת
    שלולית והפרות רזות
    מרוסיה תלבשי מעיל
    העיר קפואה ובשבילך זה יום רגיל

    איך אומרים ברוסית -
    אני אוהב אותך, מרוסיה?
    "קאק סקאזאט פא- רוסקי
    יא לובלו טיביא, מרוסיה?"

    מרוסיה כוס של וודקה לחיים טובים
    החיך יבש, הגשם לח
    מרוסיה, זה נדמה לי
    שבלעתי בטעות את השעון שלך

    פוסטים אחרונים

    בית

    14 תגובות   יום שלישי, 11/8/09, 20:19
    מה הופך בית למה שהוא? זה קצת כמו ההבדל בין מה שבוחרים לקרוא לו home לבין מה שיכונה flat. בעצם את מרביתם המוחלט של השנים המעצבות שלי עשיתי בבית אחד. בדלתות שלו נפערו סדקים כאות לצעקות וטריקות רמות. ריחות בישולים הפכו להתניות פבלוביות שהפכו לתחליף לאהבה. ואני עוד זוכרת איך נפרדתי ממנו לשלום לפני נסיעות ארוכות ואיך שמחתי לחזור אליו.

    בבית שלי אני מתעקשת לא להחליף את תחושת הזרות במשהו אחר. דוחה תליית תמונות או התקנת טלפון נייח. כשיש לך בית אתה בעצם מה שקוראים לו מבוגר נראה לי, ואני במפתיע עוד לא מוכנה לכנות את עצמי בשם הזה. דווקא כשהייתי ילדה רציתי יותר מכל דבר אחר להיות מבוגרת. ילדים הם הרי יצורים זעירים שזקוקים למבוגרים ויש שלפעמים הם רוצים לרכוש דבר מה אך הם נטולי כרטיסי פלסטיק. בכלל לא הרגשתי שמותר לי להיות ילדה, כי באתי לעולם הזה כדי למלא תפקיד ומוטלות עלי ציפיות.

     עכשיו אני מותחת את הסוף.

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/4/10 21:14:
      הבעייה של תליית תמונות בקיר לבנים, שאמור לייצג תוכן של בית, הניעה אותי שנים  ארוכות לבחור בפתרון של מגורים במערה. הבעייה התעוררה, כשהבת של בעלת הבית (כן, תתפלאו. המערה היתה בחוף בת-ים, והיתה שייכת למישהו מהעירייה) רצתה להיפטר מהדפסים שרכשה במוזיאון והתיישנו, וביקשה ממני לאכסן את הציורים על קירות ביתי. מובן שלא היה טעם לסרב. אולם מהיום ההוא, ניטלה ממני חווית ה'אין בית', ובחרתי לעבור בחזרה לדופלקס במגדל המאה.
        8/3/10 22:31:

      שלא לגמרי במפתיע, סיום התואר גרם לי להפוך את הבית הזה ליותר הבית שלי.
        23/2/10 00:26:
      יש הרבה עצבות בתיאור הזה. גם דחיית התבגרות המודעת וגם הזרות, וגם זה שאת בעצם לא רוצה בית.
        15/8/09 23:37:

      אהבתי, תודה.
        15/8/09 23:22:

      או, במילותיו הקסומות של נתן יונתן:

      "בית זה מקום שאם אתה חייב לשוב אליו/תמיד פתוחה בו דלת לקראתך".

        13/8/09 09:41:

      לפול יאנג היתה הגדרה מעניינת לבית.
      (כבר שלחתי לך פעם את זה, לא?)

       

      http://www.youtube.com/watch?v=Jb8CH0rTcY4

       

       

        12/8/09 00:20:

      יקירתי, אולי את צריכה לעבור דירה. באמת. לפני הדירה הנוכחית גרתי בדירה משופצת שהיה בה הכל, אבל לא הרגשתי בבית.

      עכשיו אני גרה בחנות ישנה ששופצה, וזה מרגיש לי הכי בית בעולם (ואם אני אעבור זה רק בגלל שנמאס לי מענייני הצנרת). כמו שכתבתי לך קודם, גם לבית יש אנרגיה. לפעמים היא פשוט לא מתאימה. אם היא מתאימה, הלב נפתח וקורים דברים.

      ואת יכולה גם לשחרר קצת... את הכיווצים :)

        11/8/09 23:58:

      ואני גם מנצלת את הבמה כדי להגיד לך שוב שאתה חייב לראות את למעלה (החדש של פיקסאר). כי בית עם בלונים זה הכי שווה.
        11/8/09 23:49:

      תשלח תשלח!
        11/8/09 23:44:
      בדיוק סיימתי לכתוב עבודה על המשמעות של בית לקשישים והמעבר לבית אבות. נושא מרתק! אם תרצי, אני אשלח לך בהזדמנות...
        11/8/09 23:24:

      צטט: לא חייבת 2009-08-11 22:57:08

      צטט: טולסקי 2009-08-11 22:47:21

      צטט: לא חייבת 2009-08-11 22:38:13

      אני כל כך מכירה ומזדהה (כמו שאת כבר יודעת).

      יש את האימרה הזו שהבית הוא איפה שהלב נמצא. זו אמרה חכמה לדעתי. הלב במקרה הזה יכול להיות בכמה מקומות, וקירות עירומים לא ישנו את זה.

       

       

       

      אבל צריך לעזור לו, ללב הזה שלנו. לא כך?

      אני חושבת שמה שגורם לבית להרגיש כזה הוא הזכרונות, הרגעים שהם שלך ורק שלך, המוזיקה שמתנגנת בו, האוכל שמתבשל בו, השיחה אל תוך הלילה שנעשתה על בקבוק יין, האהוב שהשאיר בו מילים יפות. יש בתים שלא מתחברים אליהם, משהו באנרגיה שלהם, בהם, לא מתחבר. זה גם קורה. כן, גם עם בית צריך לעבוד, כי הוא הלב. אם הוא יותר ממיטה ומקלחת, אז הוא הלב. אבל אפשר לגרום לנשימה בכל מיני דרכים. אני יודעת שככה זה אצלי.

       

       

       

      כן, זה בדיוק זה. אבל מה שמרגיש לי תקוע זאת דווקא אני שלא משחררת את הלב להרגיש בנוח.
        11/8/09 22:57:

      צטט: טולסקי 2009-08-11 22:47:21

      צטט: לא חייבת 2009-08-11 22:38:13

      אני כל כך מכירה ומזדהה (כמו שאת כבר יודעת).

      יש את האימרה הזו שהבית הוא איפה שהלב נמצא. זו אמרה חכמה לדעתי. הלב במקרה הזה יכול להיות בכמה מקומות, וקירות עירומים לא ישנו את זה.

       

       

       

      אבל צריך לעזור לו, ללב הזה שלנו. לא כך?

      אני חושבת שמה שגורם לבית להרגיש כזה הוא הזכרונות, הרגעים שהם שלך ורק שלך, המוזיקה שמתנגנת בו, האוכל שמתבשל בו, השיחה אל תוך הלילה שנעשתה על בקבוק יין, האהוב שהשאיר בו מילים יפות. יש בתים שלא מתחברים אליהם, משהו באנרגיה שלהם, בהם, לא מתחבר. זה גם קורה. כן, גם עם בית צריך לעבוד, כי הוא הלב. אם הוא יותר ממיטה ומקלחת, אז הוא הלב. אבל אפשר לגרום לנשימה בכל מיני דרכים. אני יודעת שככה זה אצלי.

       

        11/8/09 22:47:

      צטט: לא חייבת 2009-08-11 22:38:13

      אני כל כך מכירה ומזדהה (כמו שאת כבר יודעת).

      יש את האימרה הזו שהבית הוא איפה שהלב נמצא. זו אמרה חכמה לדעתי. הלב במקרה הזה יכול להיות בכמה מקומות, וקירות עירומים לא ישנו את זה.

       

       

       

      אבל צריך לעזור לו, ללב הזה שלנו. לא כך?
        11/8/09 22:38:

      אני כל כך מכירה ומזדהה (כמו שאת כבר יודעת).

      יש את האימרה הזו שהבית הוא איפה שהלב נמצא. זו אמרה חכמה לדעתי. הלב במקרה הזה יכול להיות בכמה מקומות, וקירות עירומים לא ישנו את זה.

       

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      טולסקי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין