אתמול הלך לעולמו הנרי, הכלב הכנעני האהוב שלי. לזכרו אני מעלה שיר שנכתב בשעתו לזכרו של רועה כנעני אהוב אחר.

זֶמֶר עתיק

א

קָרֵב אֶת הַכֶּלֶב אֶל הָאוֹר

רוֹקֵן עֲבוּרוֹ מִן הַלַּיְלָה אֶת הַקֹּר

וּמִשֶּׁיּוּחַם לוֹ

וּמִשֶּׁתָּפֵז הַמְּדוּרָה אֲשֶׁר הִבְעַרְתָּ

אֶת צְלָלִיתוֹ הַחוֹמֶקֶת

הַאֲזֵן לְמִקְבַּץ נְבִיחוֹתָיו הַקְּצוּבוֹת.

הִנֵּה,

הַדֶּרֶךְ בָּהּ יַפְשִׁיל אָזְנָיו

יַטֶּה רֹאשׁוֹ הֶחָטוּב

יָנִיעַ פִּקַּת גְּרוֹנוֹ מַעְלָה מַטָּה

יִפְעַר לִסְתוֹתָיו

וְיִלְאַט בְּאָזְנֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר לְךָ

עֲלִילוֹת אֲבוֹת-אֲבוֹתָיו,

                             אַיי-יַי

ב

הוּא הִסְתַּלֵּק בְּיוֹם כִּפּוּר.

אוֹתוֹ לַיְלָה הָיִיתִי רָחוֹק מִכָּאן, צַמְתִּי

עַל פִּסְגַּת הַגֶּבְּרִיס סְחוּפַת

הָרוּחוֹת [חַשְׁתִּי שֶׁמַּשֶּׁהוּ אֵינוֹ כַּשּׁוּרָה

וְהַתַּנַ"ךְ לֹא זָז מִיָּדִי]

אֵינֶנֶּי יוֹדֵעַ כַּמָּה סִי.סִי. רַעַל בָּלַע,

אִם הִסְתַּתֵּר בַּסְּבַךְ, שֶׁאִישׁ

לֹא יֶחֱזֶה בַּגְּסִיסָה

ג.

קָרֵב אֶת הַכֶּלֶב אֶל הָאוֹר

[שִׂים לֵב: גַּם ווּף-ווּף רוֹעֵם

לֹא יְחַפֶּה עַל הָעֶצֶב בָּעֵינַיִם.

הַכֶּלֶב חַי אֶת צַעַר הַפְּרֵדָה, הוּא יוֹדֵעַ

אֶת שְׁעַת הַהִסְתַּלְּקוּת הַמְדֻיֶּקֶת]

קָרֵב אֶת הַכֶּלֶב אֶל הָאוֹר

הַנַּח לוֹ

בְּבוֹא שְׁעָתוֹ