לקראת פסטיבל אנימציה 2009

בעוד שבוע בדיוק, בשעה הזאת, תתעוררו לבוקרו של היום הראשון של הפסטיבל הבינלאומי לאנימציה, קומיקס וקריקטורה, שיתקיים בסינמטק תל אביב. ארבעה ימים של נתק כמעט טוטאלי מהמציאות. תענוג.
עד אז, במקום לענות לעשרות המיילים שביקשו המלצות לפסטיבל, אני עושה זאת קבל עם ועדה. תתכבדו.

 והאוסקר הולך ל...
עם תוכנית של מועמדים וזוכי אוסקר, בדרך כלל אי אפשר ליפול. בכל זאת מדובר בסרטים שזכו בפסטיבלים ברחבי העולם, וצברו מספיק הקרנות שיאפשרו להם להיות מועמדים לאוסקר. גם אם יצא לכם לראות חלק מהם באינטרנט, החוויה לא זהה לצפיה באולם עם מסך גדול, בוודאי לא אם ההשוואה היא ליוטיובים למיניהם. אנימציה היא קודם כל מדיום ויזואלי, לכן האיכות חשובה, וגם הריכוז שמעניקים לכל שנייה ושנייה, שלא לומר לכל פריים ופריים.

בית הקוביות הקטנות. 

בתוכנית האוסקר של השנה "המועדון המוזהב" תמצאו שלושה סרטים שהיו מועמדים לאוסקר האחרון, ביניהם זוכה האוסקר "בית הקוביות הקטנות", סרט בן 12 דקות, מצוייר בעדינות בציורים יפייפיים, ומזכיר מאוד את "אבא ובת" של מיכאל דודוק דה ויט (על דה ויט - בהמשך). "בית הקוביות הקטנות" של קוניו קאטי היפני, מספר על אדם שחי לבדו בעולם מוקף מים, אשר מפלס המים בו עולה בהדרגה. כדי להמלט מהמים, גיבורנו בונה קומה ועוד קומה. עם התקדמות הסרט גם הזכרונות מקיפים אותו. מה עבר עליו בחייו נבין אחרי האירוע המחולל בו תפול מקטרתו למים, דבר שיגרום לו למוטיבציה לצלול כדי להחזיר אותה אליו.

פרסטו של פיקסאר.

אולפני פיקסאר לרוב קוטפים את האוסקר בכל קטגוריה שהם נוגעים בה. "פרסטו", הסרט הקצר שהופיע לפני וול-E, היה מועמד מוביל לאוסקר, והייתי בטוחה שזו תהיה בחירת האקדמיה, שבצעד מפתיע בחרה בסופו של דבר בסרט היפני. "פרסטו" המהוקצע הוא עדיין אחד הסרטים המצחיקים שקיימים, ומספר על מלחמה קטנה שמתרחשת בין קוסם לארנב המורעב שלו. הסרט עשוי נפלא גם מבחינת בימוי וכמובן מבחינת האנימציה. "הדרך הזאת מעלה" המורבידי היה מועמד אף הוא לאוסקר השנה. נדמה היה לי שאין לי כוח לצפות בו, אבל כשראיתי אותו שוב אתמול, הופתעתי לגלות עד כמה הוא מצחיק. לא זכרתי את הניואנסים, והוא משעשע מאוד.

הדרך הזאת למעלה.

"גב' טוטלי פוטלי" היה הבחירה שלי לאוסקר של השנה הקודמת. הוא לא זכה בסופו של דבר, אלא "פטר והזאב" המקסים, אבל טוטלי פוטלי עדיין נותן קרב הוגן. מדובר בסרט בובות (סטופמושן) נפלא על אישה שעולה עם כל הכבודה שלה לרכבת. הסרט מעלה שאלות שונות: לאן נוסעת הרכבת? מה יש לה במזוודות? בעיני מדובר בסרט מאוד פילוסופי, אבל יותר מהכל סרט מרשים מאוד ויזואלית.

עוד בתוכנית "מאסטרו" התלת מימדי מ-2006, "דדלו" האיטלקי המצוייר ו"פנאי" זוכה האוסקר האוסטרלי מ-1976.

"המועדון המוזהב" - רביעי 19.8 בשעה 24:30; שישי 21.8 בשעה 23:00

 גב' טוטלי פוטלי.

אבא ובת.
מיכאל דודוק דה ויט הוא אחד מאמני האנימציה שמדהימים אותי. היכולת שלו לספר סיפור, לרגש או להצחיק (תלוי בסרט), ובקווים פשוטים יחסית, היא דבר נדיר. לא כל יוצר יכול להוציא מהצופים שלו רגש אמיתי, ובאנימציה זה קשה כפליים. הסרט "אבא ובת" הוא אחד הסרטים היפים שקיימים, אודות אב שנוסע למרחקים וילדה שמחכה ומחכה לשובו. ראיתי אותו פעמים רבות, ולא צלחתי הקרנה אחת בלי לצאת עם לחיים רטובות, עיניים נפוחות ולב פועם. ניסיתי, באמת שניסיתי, אבל כבר השלמתי עם העובדה שבערך בפריים 58 אפי יתחיל להאדים. כיוון שאני לא רוצה להיות היחידה, אני ממליצה על הסרט גם לכם.
הסרט זכה באוסקר בשנת 2000, ונמצא השנה באסופה בשם "אסיפת הורים", שמציגה יחסי הורים וילדים בטכניקות שונות.

"אבא ובת" מופיע בתוכנית "אסיפת הורים" - חמישי 20.8 בשעה 23:00; שישי 21.8 בשעה 18:15

אמא ובן.
או: אנימציה דוקומנטרית, יש חיה כזאת?
התחלתי את הפוסט עם התרפקות על הנתק מהמציאות, אבל אם לומר את האמת, ההגדרה הזאת לא לגמרי נכונה, שכן המציאות חודרת אל האנימציה, ולאחרונה האנימציה הולכת ומקבלת הכרה ככלי תיעודי המקובל בסרטים רבים, והפכה לטרנד של ממש. אחרי "ואלס עם בשיר" הרבה יותר קל להסביר מה זו ההכלאה המוזרה הזאת בין תיעוד ואנימציה, אבל באותה נשימה הרבה יותר קשה לשים את האצבע היכן עובר הגבול בין תיעוד לבין סרט שמבוסס על סיפור אמיתי. רבים לא יודעים, אבל אנימציה תיעודית הייתה קיימת הרבה לפני "ואלס עם בשיר" בסרטים קצרים, ושם התפתחה מתחת לרדאר.

Q&A. דוקומנטרי.

אחד הסרטים שיוקרנו בפסטיבל השנה הוא Q&A, "שאלות ותשובות" - סרט שהחל כראיון מוקלט שערך במציאות ילד בן 12 עם אמו. הילד, בעל תסמונת אספרגר, שואל את אמו שאלות נוקבות. דיברתי עם היוצרים, שני אחים, כשהייתי בפסטיבל האנימציה בצרפת, והשניים סיפרו לי שעבדו על הסרט כחצי שנה, ומתכננים סדרה שלמה שתכלול אנימציה לראיונות דומים.

גם Q&A יופיע במקבץ "אסיפת הורים".

וגם אני בפסטיבל. אנימציה דוקומנטרית מעניינת אותי במיוחד, והשנה ארצה בפסטיבל על הנושא. בין היתר אדבר על אדם אליוט, שיצר טרילוגיה דוקומנטרית באנימציה, הרבה לפני שיצר את "מרי ומקס", הסרט הראשון שלו באורך מלא, שמוקרן בהקרנת בכורה בפסטיבל (ב-35 מ"מ, הידד), ועושה רושם שהוא מגיע לשתי הקרנות בארץ וחוזר לאוסטרליה לנצח.

Q&A מופיע בתוכנית "אסיפת הורים" - חמישי 20.8 בשעה 23:00; שישי 21.8 בשעה 18:15

מסמך דוקומנטרי - הרצאה - חמישי 20.8 בשעה 19:00

מרי ומקס - סרטו של אדם אליוט - חמישי 20.8 בשעה 21:30; שישי 21.8 בשעה 21:00

בימים הקרובים: תוכניות אנימציה, הרצאות וגם המלצות לילדים.