היום הפוסט יהיה שונה לגמרי ממה שכתבתי עד כה...זה גם משהו מהחיים אבל הפעם הסיפור הוא כזה שהשאיר אותי עם לב פועם ורגליים רועדות מהתרגשות... נתחיל בזה שאספר קצת על ילדותי....הייתי הנכדה השניה במשפחה אחרי אחי הבכור..פתאום בת שמאז שנולדה לא מפסיקה לקשקש ולצחוק עם כל מה שזז וכולם אהבו אותי..תפסתי אחלה מקום של כבוד במשפחה שלאט לאט גדלה...למרות שנולדו עוד ילדים הייתי המועדפת...תמיד אני מתרפקת על העבר ומכריזה שהייתה לי ילדות קסומה ומאושרת...הכי אהב אותי היה האח של אימי...לכל מקום שהוא היה הולך הוא היה לוקח אותו איתי..הוא התנדב הרבה שנים במד"א וציפו לו עתיד מזהיר...בכל שבת הייתי מגיעה איתו לשם וכולם היו מפנקים אותי..לאח של אימי היה חבר..החבר הזה הפך לחלק מהמשפחה וכולם העריצו אותו...מאותה התקופה אני זוכרת את הפנים שלו ואת הימים הנפלאים ההם....ואז אח של אימי התגייס לצבא..זה קרה מהר מדי...נקישות בדלת...הבשורה הקשה מכל הגיעה...הוא נפל במילוי תפקידו...האיש שהכי הערצתי ואהבתי בעולם נלקח מאיתנו לעולמים....המשפחה נהרסה והיו הרבה דמעות וכאב.... החבר שלו נשאר...נשאר והיה תמיד קרוב לכולם..ניסה לעזור...כאב את כאבנו ותמיד היה נוכח... עם השנים הוא נעלם..עזב את העיר..כבר לא היה מסוגל לכאב... השנים חלפו...אותו כאב וגעגוע שהתעצם עם השנים ואז נולד לנו תינוק חדש....קראו לו על שמו של החייל שלנו...הדוד שאהבתי כל כך.... הוא דמה לו להפליא..אותו אופי..אותם עיניים...וגם הוא גדל והגיע שעתו להתגייס לצבא הגנה לישראל..... ואז שוב נקישות בדלת...אותם נקישות ארורות....אותם פנים..אותה בשורה....... זהו...המשפחה נגמרה לנו..... אח"כ בא הזמן...הגעגוע והכאב שרק הלכו והתעצמו..... 30 שנה חלפו מאז שהחייל הראשון שלנו הלך לנו.... ואתמול אני בפייסבוק...מסתכלת על תמונות...מחפשת אנשים מהעבר ופתאום נזכרתי בו..בחבר הטוב....רשמתי את שמו... פתאום אותה תמונה...בדיוק התמונה של הפנים שזכרתי...הפנים שהזכירו לי את הילדות המאושרת שלי.... הוא שם את אותה תמונה בתמונת הפרופיל....תמונה מהימים ההם... כמובן שמיד הזמנתי אותו... הוא אישר ושאלתי אם פעם הוא גר בדימונה... הוא אמר שכן ושאל מי אני..... אמרתי לו והוא ענה...."אלוקים.......! אני לא מאמין..........." הדמעות התחילו לרדת לי בלי שליטה... דיברנו המון..הוא הראה לי שירים שכתב.... שירים שכתב על העבר....העבר היפה והקסום שהיה לו עם אותו חבר שנפל.... עם אותו חבר וילדה קטנה...אחיינית שלא הפסיקה לקשקש ולצחוק.... הוא הבטיח לבקר...הוא הבטיח לי שהוא יבוא.... הוא הבטיח שהוא נשאר איתי אפילו מרחוק... הוא הבטיח ואני מאמינה לו...מאמינה ויודעת שהוא יבוא ויביא איתו עוד המון זכרונות מהילדות הקסומה שהייתה לי..... |
שירןאביב
בתגובה על הטלטאביז...הכניסה מותרת..היציאה מיותרת...
תגובות (97)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לחיי ילדות מאושרת
ושלא נדע עוד צער
סאני
מרגש מאוד הצלחת לפגוע לי בשסתום הדמעות כואב לשמוע כמה אנשים סוחבים אים כל החיים
סיפור מצמרר וכואב.
דמעתי בקוראי את קורות משפחתך.
נורא להפגע פעם, ופעמיים זה פשוט
איום, ובלתי נפתס..
הבאת אותו ברגש, ובחן, והשארת אותי
עם תקווה, וציפיה למפגש מרגש
של זכרונות ילדות נפלאים.
וחיוך קסום שלך בתוכו.
תודה לך על השיתוף..
יום נעים.
ריגשת עד דמעות..
הבטחתי וחזרתי לככב
יום מקסים:)
מעבר לסיפור האישי המרגש יש כאן כמובן אילוסטרציה לחיים המזוויעים בישראל. אותה סידרתיות נוראה של מלחמות מיותרות והרוגים מיותרים שדמם נשפך לשווא. אבל מה שחשוב לשים לב אליו, ומה שמעורר בכל זאת תרעומת, זו אותה השלמה סטואית כמעט, כאילו זו גזירת גורל בלתי נמנעת שבעלת הבלוג הזה מקבלת את העובדה שבמחזוריות נוראה של מידי כמה שנים, צריך להקריב קורבן אדם למולך המלחמה, והיא לא מתקוממת פוליטית נגד "תופעת הטבע" הזאת !!!
אם יש משהו שגורם לי שוב ושוב להודות לתבונתם של הילדים שלי שבחרו לא לחיות בישראל, הרי זו אותה השלמה עם הרצח המיותר הזה של מלחמות ארורות ומיותרות שישראל יוזמת שוב ושוב..
מצתער בצערך
אבל שמח שמצאת את החבר מקווה
שימלה לך את החסר בלב
* נרגש למילותייך יקירה, סיפור מצמרר..
אני בטח מכירה את משפחתך, כל שנה נמצאת בטקס של יום הזיכרון בדימונה ויש 2 משפחות שהסיפור תואם את מילותייך, כל שנה בהקראת השמות זה מהדהד בי מחדש, שלא תדעו עוד צער !
מרגש ועצוב.
כואב ומרגש .........
וכמו, "סיפור בהמשכים", מחכה לחלק הבא - המפגש !
את זוהרת ולא רק בחשיכה .......
עכשיו זהו....אין לי מילים.......
קובי כתב את השיר...אמרת דרך המילים....
קובי זה החבר....זה החבר של דוד שלי שנפטר.......
אני כולי צמרמורת...לא יודעת מה להגיד...
סורי...
מי שמדברת....אור ליייייייי את לא מבינה איך אני מרגישה אותך בכתיבה שלך...
והזכרונות האלה הם מה שעוזר לי להמשיך הלאה בחיים...מחוברת וממשיכה.....
אוהבת אותך אחותי
אוהב את דויד ברוזה..ואחלה שיר..אם את רוצה לקרא עוד את מוזמנת ל " דרך המילים " חפשי את " פינקי "
יכול להיות שהעביר חלק לכאן בבלוג שלי אחרי הסידרה " תולדות הרוק הכבד " למה את לא מבקרת ?
נהדר!!!
ליד כל התכונות המבורכות שלך
בדף שכחת לציין גם משורר..
. אהבתי מאד יקר....
דוגרי? התרגשתי לקרוא!!
מסתבר שאת טובה בלהעביר כל מה שעובר עלייך אם זה צחוקים ואם זה רגש
את תותחית!
וזכרונות כאלה הם מה שמשאירים אותנו מחוברים
ככה זה בעולם שלנו..לכל אחד יש סיפור החיים והכאב הפרטי שלו ובשביל להמשיך הלאה ולהנות ממה שיש אנחנו צוחקות...אצלי אולי זה בא טיפה בהגזמה אבל כל עוד אפשר אני נהנית מזה...
תודה רבה רומפי שלי...אני אוהבת אותך....
WOW כל כך מרגש...
רואה יקירה, אנחנו צוחקות, מתבדחות...
ולכל אחד מאיתנו , זכרון כואב צורב...
אוהבת אותך יקרה..חיבוק ענק *
תודה רבה חבר יקר...זה מה שאני תמיד אומרת..לא לקרוא על שם של אף אחד וגם בלי קשר לאמונה שיקרה משהו או שהגורל יהיה דומה..כל אדם הוא אישיות בפני עצמו..ככה אני חושבת...
תודה רבה יקירה..
אוהבת אותך..
תודה רבה מאמי..נוגה ומרגש !
גם אצלנו מאמינים בזה ואמא שלי כל השנים ממש התעקשה שאף אחד לא יקרא בשמו לאף תינוק שנולד...בסוף זה קרה...לצערנו...
תודה רבה דידי...
אוהבת אותך...
זאת לא בעיה מאמי...תחשבי על שם..תספרי עד 10 וכנסי לפייסבוק...אולי תמצאי אחד כזה שם ואם לא הולך אני תמיד כאן לעזור...
תודה מתוקה על הסיפור.
מאד כואב ועצוב..
ואני מאמינה שאסור לקרא על שם...
מחבקת אותך חלי יקירתי
תמי
עכשיו אתה זה שריגשת אותי והצלחתי לדמיין את כולם יושבים כאן איתי וחווים את אותן חוויות...
דימונה או ת"א,בנתיים ממשיכה לכתוב לכם כאן בקפה ותגיד למול"לים שם שאני בדרך...
שיתכוננו לפיצוץ הגדול....
זה בדיוק מה שהרגשתי...איפה את נעלמת לי???
תודה רבה רבה מותק...
את מקסימה...
תודה רבה אהובה שלי...
כמה שזה נכון...הכל בלתי צפוי ומפתיע ואז מהבלתי צפוי מבחינים שהכל מבוסס על הימים שהיו...
תודה רבה שבאת...
תודה רבה טריסטן....
מוזמן תמיד...
חחחחחח תזהר ממני בסוף עוד אחפש לך את ההוא חחחחחחחח
אוהבת אותך ילשעבריסט חחחח יצא חמוד..לא?
וואי יואבי איך אתה מביא את הקליפ הנכון בזמן הנכון...
תודה רבה רבה חמודי..
תודה רבה מלאכית....
ירין,חבר יקר שלי...
הצלחת לקרוא אותי בצורה מדהימה...אני באמת נורא מתגעגעת לימים שעברו לי וזה כי היה לי נורא טוב בהם...היו תקופות שחשבתי מידי פעם ביני לבין עצמי שאני ברת מזל...ניסיתי להזכר מתי לאחרונה בכיתי וזה היה קשה כי לא היו הרבה פעמים כאלה ופתאום אכשהו החיים משתנים ונשארים רק הגעגועים....
בכל אובדן יש את השבירה והכאב בגדול אבל לפעמים זה הופך אותך לחזק יותר...כואב אבל נלחם על מה שיש ומשתדל להנות מהחיים כדי לשמור על איזשהו איזון...ובכלל כדי לחיות כי "במותם ציוו לנו חיים...."
תודה על הכל מאמי...
מהנשמה....
אוו מרגש ברמות
היתי מתה לפגוש אחד כזה מהעבר
פ ו ז י ת*
תודה על החיבוק וכמובן על העידוד....
תודה רבה מאמי...
חן חן איש יקר...
תודה על החיבוק יפה שלי...
אוהבת אותך המון יקירתי...
תשמע הרעדת לי את מיתרי הלב...הפתעת אותי בצורה מדהימה...
לא יכולה לכתוב....במקום זה תקשיב לשיר הבא...זאת בדיוק האוירה שחשתי במילותיך....
http://www.youtube.com/watch?v=v8TsfEkhCVA
תודה רבה יקירה....
ואני בטוחה שכאשר זה יקרה אשתף אתכם...
לא קל...זה גם מה שקרה לי כשכתבתי....נזכרתי בדברים מאתמול ומהעבר שגרמו לי לדמוע....מידי פעם נפגשים עם אנשים מהעבר....מי מידי פעם? למי התכוונת?
בזמן האחרון מידי פעם אני לא נפגשת עם אנשים מהעבר....זה מדהים מה שקורה לי....וזה באמת עצוב וכואב שהטובים שבבחורים..הגיבורים שלנו הולכים מאיתנו בטרם עת ודווקא בשיא פריחתם כשהחיים שלהם היו אמורים רק להתחיל...
המזל שלך שחזרת אחרת היית רואה ויודע שאני לא מדברת סתם...כשאני רוצה ומחליטה אז הגבול הוא השמים...
ותזכור את זה...
חלי יקירתי,
הסיפור מרגש, אין ספק, אבל אני מתרגש דווקא מיכולת ההבעה שלך, מהכתיבה הזורמת שלך, כזו שגורמת לנו, הקוראים, להכנס אל תוך החוויה המתוארת על ידך, כאילו היינו שם לצידך. דימונה או תל אביב - את חייבת לכתוב ספר! המו"לים, אגב, בת"א.
בני
מרגששששש
חלי אהובתי,
את מרגשת בדיוק כמו שאת מצחיקה, באופן מושלם
בהצלחה......
עצוב ומרגש!*
החיים הם כל כך בלתי צפויים
החיים הם מפתיעים לטובה
החיים הם פה אך מבוססים על אז ...
מקסים !
(*)
מקסים, ריגשת אותי
וואו חלינקה.... הרסת אותי
חוץ מחיבוק גדול והרבה אמונה לא נשארו לי מילים אחותי
בס"ד
רגשת אותי זוהרת כמו תמיד....
אחח ידימונאית את והחוויות שלך .....מזכיר לי מישהו....חחחחחחחחחח...
עצוב, אך מרגש!
זוהרת היקרה !
אובדן של חייל תמיד קשה מאוד שחיים צעירים נגדעים כל כך מהר
גם אני חוויתי אובדנים בחיים ותמיד תמיד הכאב והגעגוע נשאר והחיים חזקים וחייבים להמשיך תמיד בשביל הילדים שלך ולמענך ומשפחתך החיים חזקים
אני חש בפוסט הזה ובשאר הפוסטים שלך חיפוש את בתקופה של געגועים למה שהיה פעם פתאם את מסתכלת על החיים וחושבת על איך היה פעם געגועים למשהו שהיה שעוד יחזור
פתאם בתקופה הזאת את מגלה את עצמך מתמלאת שוב בחיים חדשים והירהורים על תקופה ואני מבטיח לך שתגיע התקופה הטאובה ותשפיע עלייך מכל טוב
...רק תבקשי ..ובורא עולם יתן לך ..מאחל לך שתמשיכי לחוות להתגעגע לתהתרגש .לאהוב ...
מה לא .? ...הכל
מהלב
ירין
בברררררררררררר
העברת בי חיל ורעדה.
הוא יבוא, הוא חייב לבוא.
חבוקי ממני.
תודה על תשומת ה♥כמה רגשת
איזה צמרמורת עברה בי.
חיבוק מקסימה.
לא נותן לי לדרג פעמיים ב-24 שעות.
תמונות ילדותי
תמונות ילדותי , הולכים ונכחדים.
וכול המקומות שהיו פשוט נעלמים
השכונות נהרסו פשטו לא מזהים
כמו אותה שכונת ילדות " שכונת התימנים"
שכונה ענייה בקצה העיר
שכול אחד ידע והכיר
שכונת שמחה בכול " מצווה " " חתונה" וגיל
מקום שהיווה כור היתוך בלתי רגיל
בשכונה גרו ברובם תימנים
אך היו בה גם , בולגרים ורומנים
שתי משפחות של הונגרים
אחד בוכרי ושלושה פולנים
השכונה לא היה אור כשירד החושך
ליד בסיס צבאי ובית חרושת
ליד מאפיה ודודי נחושת
ליד המחלבה של השכן " ברקו דושקת "
ריחות של יום שישי החילבה והפאצ'ה
החמין של מרגולה והמרק של מאשה
קציצות מטוגנות וגפילטה פיש של סשה
הלחם הלבן , החלה והלחוך של שרה
רדיו עוד לא היה , כן גם לא חשמל
את השכונה האיר לו רק פנס רחוב קטן
לאורו , היו ילדי השכונה נאספים
מספרים בדאיות שרים ומספרים סיפורים
אם רדת החשכה, פנסי ה – " לוקס" אז נדלקים
כאילו אם פתיליה , נפט ושרוול של זכוכית
אורם הצהבהב , מטיל צל על החלונות
מתחתם מכורבלים הינו וחולמים את כול...החלומות
כיום, השכונה.. אינה עוד
תחתיה קמה חצר של גרוטאות
והאנשים הלכו הילדים הפכו הורים
אשר בתוך תוכם , מתגעגעים לאותה שכונה לאותם ריחות ולאותם זמנים
כול הזכויות שמורות @
וואו שלא תדעו יותר צער
התרגשתי בשבילך
אשמח לקרא מה היה כשתיפגשו
דמעות בעניי
נפתלות דרכי החיים,
מדי פעם נפגשים עם אנשים מהעבר
עצוב מאוד שאת מיטב בחורינו
אנו מאבדים במלחמות..
בבוקר לא לקחתי אותך ברצינות כשכתבת לי שהיית מגיעה מדימונה לחיפה ומענישה אותי על נפקדות.
עכשיו, אחרי שקראתי את הפוסט שלך, אני מתחיל להאמין לך...
תודה רבה יקירי...
מעריצה אותך...
כואב ומרגש זוהרת...(: כתבת נהדר(:
חחחחחחחח מרוב שבלבלת אותי לא שמתי אותי בצבע
חחחחחחחח אני מתה על ה ח'ההההההה הזאת חחחחחח הרסת אותי עכשיו חחחחחחחח המזל לא תמיד משהו אבל משתדלים להמשיך לחיות...זה אולי סוג אחר של מזל..כל ההשתדלות הזאת אבל גם משו...כמו ה ח'ההההההההה
חחחחחחחחחחחחחחחחחחח וזו לא ח' של צחוק, זו הח' של החחחחחחחחחח
המרוקאית :)))))
ביטח שהבנתי אותך וגם כאב לי לקרוא את הביש מזל .
לוח'רא!
לוחרה...שחכת את הלוחרה...
רג'אלה לוחרה.......
הבנת משו?
על זה דיברנו אתמול...הוא סיפר שעזב את דימונה ועכשיו גר במרכז וקשה לו להגיע לכאן...הקושי הוא נפשי ועצום...הוא היה בן בית אצלנו ועדיין מתקשר לסבתא שלי בחגים ואני אפילו לא ידעתי עד אתמול...הוא ממש רוצה לחדש את הקשר והבטיח שהוא יעשה זאת...
האובדן הוא קשה וזה משהו שמוביל אותנו יום יום וכנראה ימשך לאורך כל החיים...
תודה רבה איש יקר.....
תתארי לך איך אני הרגשתי..בדקתי רק אם יש לו פייסבוק,אם הוא קיים..לא יודעת איך השם שלו עלה לי פתאום לראש.. ופתאום התמונה שלו..
יש לנו בבית תמונה גדולה של דוד שלי מהגיוס...ופתאום אותה תמונה רק שהפנים הם של אותו חבר...נכנסתי להלם ושלחתי הזמנה...לקח לו ממש כמה רגעים ואז הוא אישר אותי...הכל חזר לי מול הפנים....זה מדהים....
תודה רבה יקירתי...גם אני אוהבת אותך....
חיבוק בחזרה...
מאד מרגש ועצוב, טוב חבר קרוב מאח רחוק רג'אלה.
}{
חלי היקרה,
אובדן קרוב משפחה במלחמות ישראל הוא אולי מהקשים כי הוא תמיד גודע את החיים, התוכניות והתקוות לעתיד בצורה כל כך גסה. מה שנותר הם הזכרונות היפות. ואם יש מישהו בחיים כמו אותו חבר של דודך שהיה חלק מזכרונות מה טוב. האיחוד שלכם, אם הוא אכן יגיע לדימונה יהיה מאוד מרגש אבל הייתי רוצה לקוות שהוא לא יסתפק בכך אלא יחדש את הקשר עם משפחתכם. ברור שהקשר אולי לא תהיה כמו שהוא היה אך הוא בכל זאת תהיה הנחמה הגדולה שאפשר עבורכם.
יקירתי ריגשת אותי עד דמעות
כל גופי רעד וצמרמורת
שתדעי רק טוב ורק שמחות אמן
אוהבת אותך
חיבוק:)
אחזור לככב
אני יודעת....
הספקתי כבר להכיר אותך מאמי...
תודה רבה....
תודה שאתה כאן....
חלק מהחיים.....לא?תודה רבה מאמי...
את רואה? אני משתדלת לשמור אכשהו על איזון ובין כל השגעונות והצחוקים נזכרת גם בדברים כואבים...
תודה רבה אמנון..רק בשמחות באמת...
הסיפור הזה מכיל כ"כ הרבה..זה הבסיס לחיים שלי ואני מסרבת לשקוע ולשכוח...בגלל זה אולי אני יותר תזזיתית בחיים...אולי כדי לשמור את אותם רגעים ולהאמין שאני חיה בשביל אותם נפשות יקרות שאבדו לנו...
תודה רבה שבאת....
תודה על הכל...
תבורך...
..התרגשתי יחד איתך!
..התרגשתי יחד איתך!
מסתבר שככה בנוי העולם שלנו...
מרגש...
אני באמת מגלה כל יום מחדש כמה שהעולם שלנו קטן..במיוחד בזמן האחרון...זה מדהים....
סיפור כואב שמלא בזכרונות נעימים על ימים שלא ישובו לעולם...
איזה ימים מרגשים עוברים עלייך.
כל יום משהו אחר.
סיפור אך זה לא סיפור זה החיים!
קראתי בעיון ובאמת מרגש ועצוב.
ואחד הסיפורים היותר עצובים ומרגשים שקראתי בקפה...
האמת קרה לי אותם דברים אך בלי המוות.
וכולי תקווה שניפגש אני ואת רק בשמחות.
המון בהצלחה מכל הלב ושלא תדעי עוד צער.
אמן!
שלך אמנון!
זה בדיוק מה שקרה אצלי כשראיתי אותו...אותו ואת העבר מול עיניי...
מרגש מאוד...כשראיתי את התמונה שלו פתאום הכל צף.....
תודה יקירה...גם על ההודעה הנפלאה בפרטי...
תודה רבה עופר...
העולם קטן אחותי......
סיפור כואב...
רגשנות מעוררת פלאות.