ילדות לא נשכחת...
היום הפוסט יהיה שונה לגמרי ממה שכתבתי עד כה...זה גם משהו מהחיים אבל הפעם הסיפור הוא כזה שהשאיר אותי עם לב פועם ורגליים רועדות מהתרגשות... נתחיל בזה שאספר קצת על ילדותי....הייתי הנכדה השניה במשפחה אחרי אחי הבכור..פתאום בת שמאז שנולדה לא מפסיקה לקשקש ולצחוק עם כל מה שזז וכולם אהבו אותי..תפסתי אחלה מקום של כבוד במשפחה שלאט לאט גדלה...למרות שנולדו עוד ילדים הייתי המועדפת...תמיד אני מתרפקת על העבר ומכריזה שהייתה לי ילדות קסומה ומאושרת...הכי אהב אותי היה האח של אימי...לכל מקום שהוא היה הולך הוא היה לוקח אותו איתי..הוא התנדב הרבה שנים במד"א וציפו לו עתיד מזהיר...בכל שבת הייתי מגיעה איתו לשם וכולם היו מפנקים אותי..לאח של אימי היה חבר..החבר הזה הפך לחלק מהמשפחה וכולם העריצו אותו...מאותה התקופה אני זוכרת את הפנים שלו ואת הימים הנפלאים ההם....ואז אח של אימי התגייס לצבא..זה קרה מהר מדי...נקישות בדלת...הבשורה הקשה מכל הגיעה...הוא נפל במילוי תפקידו...האיש שהכי הערצתי ואהבתי בעולם נלקח מאיתנו לעולמים....המשפחה נהרסה והיו הרבה דמעות וכאב.... החבר שלו נשאר...נשאר והיה תמיד קרוב לכולם..ניסה לעזור...כאב את כאבנו ותמיד היה נוכח... עם השנים הוא נעלם..עזב את העיר..כבר לא היה מסוגל לכאב... השנים חלפו...אותו כאב וגעגוע שהתעצם עם השנים ואז נולד לנו תינוק חדש....קראו לו על שמו של החייל שלנו...הדוד שאהבתי כל כך.... הוא דמה לו להפליא..אותו אופי..אותם עיניים...וגם הוא גדל והגיע שעתו להתגייס לצבא הגנה לישראל..... ואז שוב נקישות בדלת...אותם נקישות ארורות....אותם פנים..אותה בשורה....... זהו...המשפחה נגמרה לנו..... אח"כ בא הזמן...הגעגוע והכאב שרק הלכו והתעצמו..... 30 שנה חלפו מאז שהחייל הראשון שלנו הלך לנו.... ואתמול אני בפייסבוק...מסתכלת על תמונות...מחפשת אנשים מהעבר ופתאום נזכרתי בו..בחבר הטוב....רשמתי את שמו... פתאום אותה תמונה...בדיוק התמונה של הפנים שזכרתי...הפנים שהזכירו לי את הילדות המאושרת שלי.... הוא שם את אותה תמונה בתמונת הפרופיל....תמונה מהימים ההם... כמובן שמיד הזמנתי אותו... הוא אישר ושאלתי אם פעם הוא גר בדימונה... הוא אמר שכן ושאל מי אני..... אמרתי לו והוא ענה...."אלוקים.......! אני לא מאמין..........." הדמעות התחילו לרדת לי בלי שליטה... דיברנו המון..הוא הראה לי שירים שכתב.... שירים שכתב על העבר....העבר היפה והקסום שהיה לו עם אותו חבר שנפל.... עם אותו חבר וילדה קטנה...אחיינית שלא הפסיקה לקשקש ולצחוק.... הוא הבטיח לבקר...הוא הבטיח לי שהוא יבוא.... הוא הבטיח שהוא נשאר איתי אפילו מרחוק... הוא הבטיח ואני מאמינה לו...מאמינה ויודעת שהוא יבוא ויביא איתו עוד המון זכרונות מהילדות הקסומה שהייתה לי..... |
