כותרות TheMarker >
    ';

    על אם הדרך

    נעים מאוד, אני שמוליק, מורה דרך המתגורר באזור המרכז. הבלוג בא לתאר מקומות, תופעות טבע, מקומות הסטורים, סיפורים אנושיים וכד' שניתן למצוא בדרך. בדרך לאן? זה יכול להיות בצד כבישים בין עירוניים, בדרך לעבודה באחד מרחובות העיר, לפעמים אפילו ליד הבית.
    הערה טכנית קטנה. בשל שיקולים של זכויות יוצרים, הצילומים שיצורפו לפוסטים השונים הינם צילומים שלי, אלא אם כן אציין אחרת.

    כעת, לאחר ההקדמה נותר לגשת לעבודה. עלי מוטל לכתוב ולצלם, ואני מקווה שאתם תקראו, תיהנו, ובפעם הבאה בדרככם ממקום למקום, תזהו את המבנה הזה, שמעולם לא שמתם לב אליו, ותחייכו אליו משמע היה מכר ותיק.

    ארכיון

    0

    קבר רבן גמליאל דְיַבְנֵה

    5 תגובות   יום רביעי, 12/8/09, 16:21


    בפאתי איזור התעשיה של יבנה, בפינת הרחובות חטיבת גבעתי וגבורי החיל (צמוד לכיכר, צפונית מזרחית אליה) עומד מבנה מרשים מהמאה ה- 13, ובו לפי המסורת, קברו של רבן גמליאל השני (ידוע גם כרבן גמליאל דְיַבְנֵה).  מי היה רבן גמליאל?  מדוע בנו את המאוזוליאום שלו דוקא מוסלמים?  על כך, ועל שאלות נוספות ברשימה זאת.

     

    נתחיל במעט רקע הסטורי.  רבן גמליאל היה תַנָא בן הדור השני לחורבן.  התַנַאִים הם אותם חכמים שפעלו בארץ ישראל, רובם במשך כמאתיים חמישים שנה, מהמאה הראשונה לפני הספירה עד לחתימת המשנה בשנת 220 לספירה.  מחלוקותיהם, דיוניהם ופסיקותיהם מרוכזים במישנה.  אחד הארועים הטראומטיים שארעו במהלך תקופת פעילותם של התנאים (הידועה גם כתקופת המשנה),  היה חורבן בית המקדש השני.  לא מדובר רק בחורבן של אתר דתי בעל חשיבות עליונה, מדובר בעצם על אובדן המרכז הפולחני וההנהגה הדתית של היהדות, עד כדי חשש אמיתי שהדת היהודית פשוט תיעלם.  מי שלקח על עצמו להתאים את היהדות לתקופה החדשה של היעדר בית המקדש, ליצור מחדש את ההנהגה הדתית,  ולדאוג לעצם קיומה ושרידותה של היהדות, היה רבן יוחנן בן זכאי.  הוא העמיד את עצמו בראש העם היהודי, והחל במלאכה של התאמת ההלכה למציאות החדשה.  תקצר היריעה מלפרט את פעולותיו של רבן יוחנן בן זכאי, רק אציין שבתוך זמן קצר יחסית, היה עליו, בין היתר, להחליט כיצד להכריז על ראשי חודש ללא טקסי לוח השנה בבית המקדש (ובכך לקיים בעצם את לוח השנה היהודי), כיצד לציין את החגים השונים בהיעדר בית המקדש, כיצד לכפר על חטאים ללא האפשרות להקריב קורבנות ועוד.  רבן יוחנן בן זכאי לא היה נצר למשפחת הנשיאות, ועוד בחייו הוא פינה את מקומו לרבן גמליאל דיבנה, שכבן למשפחת הנשיאות, היה נצר לדוד המלך ולהלל הזקן. 

    זוהי נקודת הזמן הרגישה שבה החל רבן גמליאל דיבנה את נשיאותו.  כחמש עשרה שנה לאחר חורבן הבית, מוטל עליו להמשיך את פעילותו של רבן יוחנן בן זכאי, ולעצב את היהדות בעולם מסוכן לדת ולתרבות היהודים.  עולם של היעדר מרכז פולחני, עולם בו חיים היהודים בצילה של מעצמה אדירה (רומא), אשר תרבותה מכה שורשים בעולם כולו ובארץ ישראל, ועולם שבו דת מונוטאיסטית חדשה, הנצרות, מתפשטת  בקצב מהיר הן בקרב הגויים והן בקרב היהודים.

     

    הקו שאפיין את רבן גמליאל היה אחידות עולם היהדות.  עד חורבן בית שני, פעלו בקרב העם היהודי כתות וגישות שונות.  די אם נזכיר את הפרושים, הצדוקים, האיסיים, הקנאים ואפילו הנוצרים, שעד מספר שנים לאחר מותו של ישו ראו את עצמם כיהודים, עלו לרגל בית המקדש, ופעלו בתוך החברה היהודית.  בנוסף לכתות אלה, מחלוקת ידועה בתוך עולם היהדות של סוף ימי בית שני, היא המחלוקת שבין בית הלל בית שמאי.  רבן גמליאל הבין, שכל עוד היה קיים מרכז פולחני ברור, שכל העדות קבלו אותו, הסכנה הנובעת מריבוי הגישות והכתות היתה נמוכה יחסית.  אולם בימי פעילותו של רבן גמליאל, בהיעדר אותו מרכז שמאחד את העם היהודי, קיימת סכנה אמיתית שריבוי הגישות והכתות יפצל באופן סופי את היהדות.  אם עד ימי רבן גמליאל היתה ביהדות סובלנות לגישות ולמחלוקות, הרי שבימיו של רבן גמליאל דיבנה, אין סובלנות כלפי היהדות שאינה חלק מהזרם המרכזי.  אם אינך מקבל את דעתו של בית המדרש ביבנה, אינך יכול להיות יהודי.  בית המדרש ביבנה, בהנהגתו של רבן גמליאל קבע את הלכת בית הלל כהלכה המחייבת ביהדות, ושלל את הלכת בית שמאי.  רבן גמליאל הבין שצעד זה עלול להתפרש כמעין נפוטיזם, היות שהוא עצמו צאצא להלל הזקן, ומספר רב פעמים הוא חזר על המשפט  "ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי ולא לכבוד בית אבא עשיתי, אלא לכבודך שלא ירבו מחלוקות בישראל". 

    מעניין לציין שהמשנה מספרת מספר פעמים שההלכות לא נקבעו על ידי רבן גמליאל לבדו.  רבן גמליאל היה מנהל דיונים בבית המדרש ביבנה, ובסופו של כל דיון היתה מתקבלת המסקנה הסופית באמצעות הצבעה.  אפשר לראות זאת כסוג של טיפול במחלוקות.  המחלוקת נכנסת לבית המדרש, החכמים דנים בה, קובעים פתרון בצורה דמוקרטית על ידי הצבעה (בלשון המשנה נאמר "נמנו וגמרו"), ומאותו הרגע ההחלטה נחשבת כהלכה וזהו סופה של אותה מחלוקת.  מי שאינו מוכן לקבל את ההחלטה הסופית, אין מקומו בבית המדרש.

     

    בתקופתו של רבן גמליאל עוצבה תפילת העמידה (תפילת שמונה עשרה), החלק העיקרי של תפילת ימי חול.  הוא גם קבע שיש להתפלל שלוש פעמים ביום, הנוהג המקובל גם בימינו (תפילות שחרית, מנחה וערבית).  גם את ההלכות הללו צריך להבין על רקע התקופה ואישיותו של רבן גמליאל.  תפילות מופיעות כבר בתנ"ך, לרוב כתפילות ספונטניות אישיות.  לדוגמא תפילתה של חנה, אם הנביא שמואל, המתפללת לפרי בטן בבית המקדש.  גם שירת דבורה, תפילת חזקיהו המלך ואפילו תפילותיו של יהודה המקבי הן דוגמאות של תפילות ספונטניות ואישיות.  כל זמן שבית המקדש היה קיים, איש לא חשב שיש צורך למסד ולהאחיד את התפילות.  לאחר חורבן הבית, מוצא לנכון רבן גמליאל לתקן תקנות הממסדות את התפילה והופכות אותה לאחידה.  כך מתארים המקורות היהודים ש"שמעון הפקולי הסדיר י"ח ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה".  יש הסבורים שהברכות היו ידועות בנוסח זה או אחר עוד לפני ימיו של רבן גמליאל, אולם בימיו התפילה מוסדה ונוסח לה נוסח קבוע.  נקבעו סדר הברכות ונוסחן הסופי.  מעניין לראות שבימיו גם נוספה ברכה חדשה, התשע-עשרה במספר (למרות זאת שם התפילה נותר תפילת שמונה עשרה), והיא ברכת המינים (מינים מלשון מינות, כפירה בעיקרי היהדות).   ברכה זו, היא למעשה קללה המאחלת למינים (ויתכן שגם לנוצרים) שיאבדו.  הנוסח המקובל היום הוא " וְלַמַּלְשִׁינִים אַל תְּהִי תִקְוָה, וְכָל הַמִּינִים כְּרֶגַע יֹאבֵדוּ, וְכָל אוֹיְבֵי עַמְּךָ מְהֵרָה יִכַּרֵתוּ, וְהַזֵּדִים מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְמַגֵּר וּתְכַלֵּם וְתַשְׁפִּילֵם וְתַכְנִיעֵם בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', שׁוֹבֵר אוֹיְבִים וּמַכְנִיעַ זֵדִים".  (הערה:  הנוסח הנ"ל נלקח מסידור נוסח ספרד.  קיימים שינויי נוסח בסידור נוסח אשכנז, איטליה, תימן ובסידורים נוספים).  בחלק מהנוסחים העתיקים יותר, שהתגלו בגניזה הקהירית, אוזכרו גם הנוצרים בברכה.  ברור שהקהילות היהודיות בארצות נוצריות, וגם בארץ ישראל בתקופה הביזנטית לא יכלו להמשיך ולקלל את הנוצרים שלוש פעמים ביום, בזמן התפילה, ולכן הנוסח שונה, והיום הנוצרים אינם מוזכרים בתפילה.   לאור ההסבר שלי על החשיבות הרבה שיחס רבן גמלילא לאחידות הפולחן ולמיגור המחלוקות, נראה לי שמובן מדוע החליט רבן גמליאל לכלול את הברכה בתפילת שמונה עשרה, ומדוע היא כללה את הנוצרים.  למעשה חיבור הברכה מהווה ציון דרך בהפרדות הנוצרים מהיהדות, ובהרחבה גירוש כל מי שנתפס כמין, מבית הכנסת ומהציבור היהודי.

    אפשר להמשיך ולדבר על פעילותו של רבן גמליאל, וחשיבותו לעיצוב היהדות של ימינו, אך אנו בטיול, ולא בסמינר בנושא יהדות.  ברשותכם, אעבור כעת למבנה הקבר.  כפי שכבר כתבתי בפתיחה, נבנה המבנה על ידי המוסלמים.  אם נהיה יותר מדוייקים, הרי שהכתובת בפנים הבניין מספרת לנו שהבניין נבנה בשנת 1274 בפקודת הסולטאן בייברס (אותו הסולטאן שהורה לבנות את גשר ג'ינדאס, הוא גשר לוד - http://cafe.themarker.com/view.php?t=1154147).   מובן מאליו שבייברס לא בנה מאוזוליאום לכבודו של רבן גמליאל.  הוא בנה אותו לכבודו של אבו הורירה, חבר קרוב של מוחמד, אשר הקדיש את חייו ללימוד אמרותיו של מוחמד.  פירוש שמו של אבו הורירה הוא אבי החתולה, משום שלכל מקום שאליו הלך, תמיד נשא עימו חתולה כחיית מחמד.  מדוע חבר קרוב של מוחמד וחובב חתולים מושבע נחשב לדמות קדושה שזכאית למאוזוליאום מהודר?  יש לכך שתי סיבות.  הראשונה, אבו הורירה הקדיש את כל חייו לאיסלם, והוא נחשב למופת של מאמין מוסלמי.  הסיבה השניה קשורה לתורה שבעל פה המוסלמית.   החלק הקדום שלה נקרא חדית', והוא מוקדש לאמרותיו והתנהגותו של מוחמד, כפי שהעידו חבריו.  בספרי החדית' יש למעלה מאלף סיפורים שמקורם בעדותו של אבו הורירה.

     

    האם באמת קבור במקום אבו הורירה?  סביר להניח שלא.  מרבית המסורות המוסלמיות ממקמות את קברו במקום בו הוא חי ופעל, קרי במדינה.  יש מסורת נוספת הממקמת את קברו במקום אחר בארץ ישראל, בתל גרר. האם רבן גמליאל קבור במקום?  מרבית הארכיאולוגים וההסטוריונים יהססו לאשר מסורת זו.  הפעם הראשונה שבה יש במקורות היהודיים התייחסות לקבר רבן גמליאל היא בתלמוד הבבלי שבו נאמר "קבר שאולה היתה לרבן גמליאל ביבנה".  ההתייחסות אינה מספרת על המיקום המדוייק של הקבר, רק על כך שהוא נקבר ביבנה. כאשר רבי בנימין מטודלה מבקר בארץ ישראל, במאה ה- 12, הוא מזכיר בחיבורו את יבנה, אך אינו מזכיר את קבר רבן גמליאל.  באמצע המאה ה- 13, למעלה מאלף ומאה שנה לאחר מותו של רבן גמליאל, מציין לראשונה מקור יהודי את מיקום קברו במקום שנבנה לכבוד אבו הורירה.  רבי יעקב השליח מציין שעל קבר רבן גמליאל "יש כיפה נאה מאוד והוא בית תפילה לישמעאלים.  בניין מפואר וקורין אותו אבו הורירה".  גם  אשתור הפרחי הגיאוגרף היהודי המתאר את ארץ ישראל במאה ה- 14, מציין את קבר אבו הורירה ביבנה, כמקום קברו של רבן גמליאל. הארכיאולוגים יקבלו בחשדנות עדות על מיקום קבר, שצצה לראשונה כאלף מאה שנה לאחר מות הנפטר.  לעומתם, המסורת רואה בעדויות אלה שהראשונה שבהן היא בת קרוב לשמונה מאות שנה הוכחה לאמיתות המסורת.  המתח בין הארכיאולוגיה לבין המסורת אינו יחודי רק לקבר רבן גמליאל, וסביר להניח שבהמשך הבלוג נבקר בעוד מקומות בהן אין הסכמה בין שתי הגישות הללו.   

     

    בתמונה הראשונה ניתן לראות את הכניסה למבנה.  הכניסה מובילה לעזרה, וממנה נכנסים לאולם הקבורה.

     

    בתמונה השניה ניתן לראות את הכניסה לאולם הקבורה.  קצת קשה לראות זאת בתמונה, אבל הכתובת המתארת את הקמת המבנה הוצבה בפס הנראה מעל הכניסה לאולם הקבורה.  

     

    בתמונה השלישית ניתן לראות את אולם הקבורה ואת המצבה.  המחיצה מחלקת את אולם הקבורה לעזרת גברים ולעזרת נשים.  מאחורי המחיצה מציץ חלקו העליון של המחראב, הגומחה המציינת את כיון התפילה עבור המאמינים המוסלמים.     

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/9/14 10:01:
      אופקטרא ייזום פרויקטים בע"מ בניהולו של סיומה סימון פועלת בשת"פ עם חב' אפשטיין ניהול פרויקטים בע"מ על הנגשת מוסדות ואתרים ממשלתיים, החברה מבצעת ניהול, תכנון ופקוח. רשימת פרויקטים: מצפה ים - רח' יגאל ידין 5 הרצליה, מצפה ים הנה אחת מיחידות האגף לשירותי תקון במשרד הרווחה. הרשות אחראית על טיפול חוץ ביתי סמכותי-כופה במתבגרים בסיכון. קבר רבן גמליאל – רח' החיל 1 יבנה. שרות התעסוקה – רח' הראשונים 5 יבנה. המכון הלאומי לרפואה משפטית אבו כביר - רח' דרך בן צבי 69, תל אביב.

       

      שמוליק יקר,

      בדיוק חיפשתי קצת מידע בנושא ומצאתי אצלך, את מבוקשי.

      כעת צריך לפנות יום ולהגיע מהצפון לדרום ...

      המון תודה. תבורך *

        13/8/09 08:38:


      הי ענת,

       

      כשהייתי במקום, שאלתי את המתפללים בו מתי חל יום ההילולה של רבן גמליאל.  הם ענו לי שהוא חל ב- י"ח בסיוון.  לעומת זאת באחד הספרים שקראתי לצורך כתיבת הפוסט נכתב שיום ההילולה שלו חל ב- כ"ה בסיוון.  זו הסיבה שהעדפתי שלא לציין את יום ההילולה.  האם את יודעת מתי מציינים אותו?

        12/8/09 17:16:


      מומלץ להגיע למקום כשיש חגיגה או ארוע, אז המקום נעשה שמח, ססגוני, צבעוני

      מריח מריחות האוכל , והמנגלים שבחוץ
      וניתן גם לראות את האנשים זורקים נרות לתוך מתקן מיוחד בו בוערת אש.