לוֹבֶשֶׁת שִׂמְלַת הַשֶּׁקֶר שֶׁקֻּפָּה כְּמוֹ עוֹר גּוּפֵךְ, עוֹנֶדֶת אֶת מִלּוֹת הַכִּשּׁוּף חרוזי הָאֹפֶל – אצדעות הַחֹשֶׁךְ, רוֹקֶמֶת חיוכי פִּתּוּי שפתייך שיכר הַיֹּפִי, מִתְבּוֹסֵס בשקרייך - לוֹגֵם יַיִן הָאַשְׁלָיָה.
רֶשֶׁת חוֹרִים רוֹקֶמֶת אַתְּ לִי נִלְכַּד כִּזְבוּב מפרפר בציפורנייך, יוֹדֵעַ, אַךְ לֹא סָר לְדַרְכִּי כִּי הָאֵשׁ שׂוֹרֶפֶת נַפְשִׁי.
עֵירֹמָה מֵאֱמֶת בדרכייך אָבְדָן הַתֹּם, מְכַתֵּת רַגְלֵי בְּמַעֲלוֹת חסדייך סוּמָּא אֲנִי מִכְּאֵב הַבְּדִידוּת. |