יש לי יום של התנגדויות לעשייה. מהבוקר לא התחשק לי לייצר כלום. לא הרגשתי צורך להצדיק את קיומי בפעילות מועילה. לא לשפר שום דבר בעולם, לא להוסיף לו תוכן או לקשט אותו. התחשק לי להימנע לגמרי. לא להועיל בדבר (אך גם לא להזיק). לא להיות חלק מהפתרון וגם לא חלק מהבעיה. ככה. לא לעשות גלים, אדוות או תזוזות בעולמות העליונים, פשוט לשבת בסבבה שלי מול המזגן.  

תוך זמן ממש קצר התחילו להידחף למוחי רעיונות. הם סיפרו את עצמם בצורה של פוסטים. לחשו לי באוזן שאכתוב, אבל לא היתה לי סבלנות וגירשתי אותם. 

רק רעיון אחד לא הצלחתי לגרש. רעיון שדוני קצת, מעצבן, אובער-חוכעם קטן וחמקמק. והוא אמר: למה לא להטריח את האחרים ולתת להם להחליט על מה אכתוב? מתוך האפשרויות האפשריות, כן?

אז מי שרוצה, שיגיד אם יש איזה נושא שכדאי שארחיב עליו (קצת) את הדיבור. ואם בכלל אפשר לא לכתוב, לחסוך במילים כי הכל כבר נדוש עד זרא, אז לא צריך. בכיף.

1. על הקשר בין רעש לקרמה

2. על קסנופוביה כצו ביולוגי הישרדותי

3. למה כדאי לקנות ריקשה

4.הבדלים תרבותיים בתפיסה האסתטית (בעיות הפנג שוואי של עזה...)

5. נושא אחר