כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    פלאש בק שעושה צביטה בלב

    36 תגובות   יום רביעי, 12/8/09, 20:17

     

    *

    התצלום והידיעה לקוחים כפי שהם מתוך ידיעות אחרונות כפי הפרטים כאן:

    ידיעות אחרונות "לא ידע כיצד לדרוך" (11.8.2009, עמ' 18) צילום אי-פי

     

    פלאש בק שעושה צביטה בלב

     

     

     

     

    התמונה החביבה הזו, המבט המבוהל של גור הפילים, עשתה לי מה זה צביטה ענקית בלב, "ענקית כמו פיל", פלאש בק, וגעגוע עז לאפריקה, לנופים, המראות, הריחות, הטבע, בעלי החיים, ו - לפילים.

    פילים ממש, חופשי, בשמורה, לא מאחרי סורג ובריח בגן חיות, לא כלואים.  

    אפריקה- היבשת, החוויות, האנשים לימדו אותי דברים, שאחריהם לא הייתי כקודם.  

     

    בזמנו אמר לנו אחד המדריכים כי האנשים שנוסעים לסוג הטיולים האלה, לאפריקה, מתחלקים לשני סוגים: מי שנשבה בקסמה והיא נכנסת לו לדם, ומי שלא. אין אמצע.

    בעבר, נהגתי לנסוע לשם, בתקופה ארוכה, בכל פעם למדינה שונה. לא טיולי מלון בטן גב - יותר טיולי שטח, לינת אוהל, רחצה בדלי מים וכאלה.  

     

    היינו מסדרים את האוהלים הקטנים במעגל צפוף ומרוכז, בשל בעלי החיים הסובבים באזור.

    הוסבר לנו שהם רואים כך את המקבץ כאילו הוא אחד גדול וחזק (יותר מאשר אם רואים אוהלים קטנים בודדים פזורים).

    באחד הטיולים , ביקרנו בשמורה, בה הסתובבנו בשטח פתוח, יחד עם פילה והגור שלה. נאמר לנו שזו פילה ידידותית, ואתנו היו אנשי המקום והמטפל שלה, ששם עיין מקרוב, הדריך, וכד'. בדיעבד הבנו שהוא עשה זאת כל כך בעדינות שלא שמנו לב, שכן הוא לא העיר אך פה ושם בתנועת יד ביקש לכוונו לכיוון אחר, וכדומה.

    הפילון הקטן הסתובב יחד עם אמו, בין האנשים, וזה היה כשלעצמו מחזה יוצא דופן. נתבקשנו לא לנצל את המומנט ולא להציק או להידחף קרוב מדי, ולא בבת אחת. ואכן כך עשינו רובנו, והקירבה הזו כשלעצמה היתה מאד מיוחדת וחוויתית, ואני הסתובבתי שם כשיכורה.  

    אחד המטיילים, כישראלי מצוי, לא נהג ברגישות ראויה, אולי חשב ש"מגיע לו" עוד קצת...ו"ליטף יותר מדי" או באינטנסיביות את גור הפילים, והתקרב מדי לפילה....בזמנו ציינתי לעצמי שהתנהגותו לוקה בחוסר רגישות, אך לא אמרתי דבר, והתפלאתי בשקט לעצמי.....  

    מסתבר שלא התפלאתי לאורך זמן, והפילה האם הגיבה להתנהגותו, ובחידקה הרחיקה אותו מהגור ומעצמה, לא במאסיביות, יחסית אליה זה היה בעדינות מירבית (הוא אפילו לא נפל לרצפה), אך בהחלט נשאר לו סימן על על הצוואר....  

    לא הופתעתי, וכנראה גם לא המטפל שלה בן המקום, שניסה מסתבר בדרכו העדינה לרמוז לו שהתנהגותו אינה תקינה, אך הוא סירב לראות ולשמוע. 

     

    התמונה הזו כעת עשתה לי דז'ה וו .  

    נזכרתי בריחו ומגעו של הגור פילים הקטן, שהגיע לי עד הצוואר, בעורו העדיין יחסית, בקבוצות השיער הזיפי השחור שהיו פזורות עדיין על גופו פה ושם (אופייני לגורי פילים), בצורה בה הלך קצת מתנדנד כי לא למד עדיין לשלוט בחדק שלו........  

    מאד נהניתי ללטפו, במיוחד את קבוצות השיער הזה של הגורים.

    עשיתי זאת בעדינות, בהפסקות תוך שאני מקפידה שהאם פילה תראה זאת, לא בהסתר, כפי שאתם משערים מהתקרית עם המטייל השני, לא ניתן "לרמותה".  

     

    מאז שאני זוכרת את עצמי אהבתי מאד פילים, וכל אימת שיצא לי לפגוש בהם, ללמוד עליהם, אהבתי והערכתי אליהם גדלה.

     

    זוכרת זכרון ילדות עמום, כשהייתי ילדונת צעירה שעדיין הלכה לגני חיות.....

     

    דבר ראשון הלכנו כמובן למתחם של הפילים, ודי נתקענו שם, כצפוי.

     

    כשעמדנו מולם ראיתי שאחד הפילים מתאמץ בכל כוחו להגיע לאיזה חציל מסכן שנשמט ממנו מעבר לחומת בטון. הוא הרגיש איפה החציל לפי חוש הריח וקצת מישוש אך כמה שמתח את החדק לא יכול היה להגיע ולתפוס בו, וזה שיגע אותו.  

     

    זה היה למעלה מכוחותי. ניצלתי דקות של היסח דעת, ועברתי בקפיצה וטיפוס קל שתי גדרות עד שהגעתי לגדר השלישית החומה המפרידה בין הפילים לחציל. הושטתי בידי את החציל לחדק של הפיל, כי את הפיל עצמו מעבר לחומה לא יכולתי לראות בשל מימדי גופי הקטנים אז.

     

    בשניות אלה קלטו הורי את העניין וגם השומר, וברקע מאחרי שמעתי צעקות עמומות, הוראות, ומחאות - מה שעניין אותי כקליפת השום.

    האמת, גם ללבי התגנב חשש שמא הוא יתפוס אותי בחדק במקום את החציל, אך הדחף לעזור לו להגיע לחציל היה חזק הרבה יותר, הייתי חייבת לתת לו את החציל הזה.

    הושטתי לו את החציל כשהוא מונח בכף יד פרוסה לרווחה (לא אחוז באצבעות), אמרתי לעצמי שכך יהיה לו קשה יותר לתפוס לי בטעות גם את היד, ומסתבר שכך צריך להגיש מזון לפילים סוסים וכאלה... 

     

    עד היום אני זוכרת את התחושה, זה היה מדהים. עם כל הגודל העצום שלו, הכאילו מסורבלות שלו - המגע של החדק בכף היד הקטנה מאד (אז) היה כל עדין, מלטף, עד כדי כמעט חוסר תחושה.

    לא חושבת שאוכל לשכוח את זה.

    ואם כבר פילים, נזכרתי במחזה אחר אינו חמוד כלל, עצוב ומדהים כאחת.בטיול אחר, שמורה אחרת הגענו לפגר של פיל שניצוד לפני זמן רב ע"י ציידים לא חוקיים.  מה שנשאר היו עצמותיו, השלד, והעור הנוקשה היבש שהיה מדלדל על כל אלה כאוהל ריק, וכשזה בעל חיים גדול וענק כזה, האפקט קשה.  

    עדר קטן של פילים שהיה בסביבה ניגש, הריח, הזיז את העצמות, מישש אותן, והוסבר לנו ע"י המדריך המקומי שכך הם מזהים מי היה הפיל, וכך הם נפרדים. לפעמים במקרה שההרג היה זמן קצר יותר לפני הם מריחים את ריחו של מי שהרג אחד מהם, והם מצטיינים בזכרונם.  

    כאב לראותם כך. שנים רבות אח"כ, בכל פעם שעברתי בכניסה לבת ים מיפו, יש בצד ימין אנדרטה שתמיד, עד היום, מזכירה לי את אותו שלד עצום של פיל שהעור העצום היה תלוי עליו כאוהל ריק ישן, ששכב שם בסוואנה עדות אילמת לבצע כסף של האדם.  

     

    אחכ כך, כאן, שומעים על בני נוער פרועים שפורצים באישון לילה למיתחם הפילים עצמו, ומתפלאים שקורים דברים קשים. . . ..(צעירה שהתגנבה לספארי ברמת גן, הותקפה ע"י פיל).......

     

    יש למישהו מושג איך מרגישה חיית בר ענקית כזו, כלואה שנים רבות בעולם לא לה כשהיא רגילה למרחבים? כשחודרים באישון לילה למיתחם הקטן שעוד נותר לה?  

    וכיצד מאלפים פילים?

    איך הם מוחזקים בקרקסים השונים? (עינוי בעלי-חיים בקרקסים, מרד הפילים)?

    לגולדה ז"ל זכרונה לברכה היה ביטוי מופלא אופייני לה שלא היה לה ולו משהו אחד טוב לומר על משהו או מישהו היא היתה אומרת ...שזה סיפור "לא נחמד" (בלשון המעטה ומיזעור....)

     

     

     

    יש להניח שלפחות הגור הזה שבתמונה לא יסיים חייו בצורה קשה, אך מצד שני מעולם לא ידע חופש וחיים חופשיים מה הם, רק חיי שבי, הגם שזה לא גן חיות, בכל זאת, אני כבר לא יודעת מה עדיף.


     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (36)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/8/09 16:52:
      מרגש, חומר למחשבה *
        16/8/09 00:18:


      בעל חיים מקסים הפיל..

      גם אני מאוד אוהבת פילים

      הספור שלך מקסים

      והתמונה של הפיל המבוהל

      כל כך נוגעת ללב

      יופי שהצילו אותו..

        15/8/09 09:14:


      יקירתי פוסט מקסים

      מקווה שלגור המסכן שלום

      סיפורך יפהפיה כל הכבוד על האכפתיות לפילון המסכן שרצה את החציל

      דרך אגב פסלים של פילים מסמלים בריאות

      וזו מתנה נהדרת לזוג מבוגרים ולא לשכוח תמיד עם החדק למעלה

      חדק למטה מסמל חולי, חדק למעלה מסמל בריאות

      שבת קסומה:)*

        15/8/09 07:14:

      לא יצא לי להיתקל בפילים בטבע, אבל אני עדיין זוכר את הסיפור של החבר שלי, סיפור שהוא בן קרוב לחמישים שנה, על הפיל בקרקס מדראנו שהגיע לארץ, והוא, החבר, ישב במושב קרוב מאד לזירה, וכשהפיל עבר על ידו הוא השאיר שם מזכרת גדולה מאד וריחנית למדי. בעקבות זאת הוא נאמלץ לעבור מקום.

      שמעתי גם על הצ'ופצ'יק הזה שיש להם, לפילים, בקצה החדק, משהו עדין בתנועות שלו וביכולת האחיזה, כמו אצבע.

      ולמרות שאני דוב, לפעמים אומרים לי שאני כמו פיל בחנות חרסינה. אז מכאן נובע שיש לי בעיית הגדרת אישיות חמורה.

       

        14/8/09 19:05:


      קריצה וגם כוכב

       

        13/8/09 23:06:

      הסיפורים שלך מקסמים כתמיד!! תודה ששתפת.
        13/8/09 20:02:


      אחלה סיפורים על פיל פילוני....

        13/8/09 19:40:

      נוגע ללב

       

      פיני

        13/8/09 18:42:

      אוייייי

      מסכן הפילפילון

       

        13/8/09 17:30:

      כוכב של פיל.

      מצטרף לכל קודמי.

      פוסט מיוחד.


        13/8/09 12:21:


      פוסט מקסים, מלא תובנה ואנושיות וגם משכיל!

      תודה ו - * גדול!

        13/8/09 10:54:

      חיות חכמות מאוד, בעלות זיכרון מדהים

      ולויאליות משפחתיתו, שחלק מבני האדם

      בהחלט יש מה ללמוד מהם...! *

        13/8/09 10:51:


      פוסט מרגש מאין כמוהו!!! ממש הייתי אתך כל רגע!!!

      אלומה

        13/8/09 09:09:

      מקסים יקירה.

      נהנתי מאוד לקרוא. גם לי חדר המבט של הפילפילון ישר ללב.

      ביקור באפריקה, לראות חיות בר חופשיות, הוא חלום שאני עוד מתעתדת להגשים(: אשריך שזכית!

      וכן, יש אנשים שעדיין מתייחסים לחיות כמו אל בובות מגודלות, באים ולוקחים ומלטפים ונוגעים בלי רגישות לרצון

      של המלוטף. כבוד - פה זה מתחיל ונגמר, ולא רק עם חיות.

        13/8/09 07:45:

      מקסים סיפור החציל!

      שיהיה יום נפלא! 

        13/8/09 06:43:

      אפריקה ופילים....

      זרקת גם אותי אחורה כמה שנים טובות

      ממש העברת לי סרט מול העיניים

      ברגשותך המופלאה

        13/8/09 06:03:


      היי בונבונייטה,

      גם אני מאד אוהבת פילים

      את העוצמה שהם משדרים.....

      את הגודל העצום, ההליכה המלכותית....

      מינהגיהם השיבטיים, ההיררכיה המשפחתית, שיבטית....

      באפריקה לא הייתי לצערי... פוחדת מהחיות הקטנטנות...

      עקרבים ונחשים... מאד נמשכת לחיות הגדולות באמת...*

        13/8/09 00:56:


      הפילים הם חיות מאוד אינטליגנטיות וחכמות,

      הם היחידים כמעט מבין היונקים,

      שמתייחסים למוות ולמרבה הפלא גם לכבוד המת,

      עם מנהגי אבל שאין כדוגמתן כמעט בעולם החיות..

        13/8/09 00:23:


      וואו.

      יופי של פוסט!

      התאורים ממש גורמים לקורא להרגיש את החוויה הזו שלך מהילדוּת...

      גרמת לי לאהוב פילים :)

        13/8/09 00:21:


      בונבוניטה - את בונבון!

      בספר "בובה זיווה" מופיע המשפט:

      "הליכות ונימוסים צא ולמד מהסוסים"

      אני מעיד שזה נכון - ובשמחה מצרף גם את הפילים.

      מהצד השני של הספקטרום (מבחינת הגודל)

      אני מזמין אתכם לצפות במפגש שלי בטבע עם גור חמוס סקרן (WEASEL)

      http://www.youtube.com/watch?v=7AWoe5Wsc-o

       

      רון 

       

       

        13/8/09 00:14:
      באהבה רבה
      פיל פיל פילון.... - http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=412342
        12/8/09 23:42:

      זה מקסים ונוגע ללב כמה שאת אוהבת בעלי חיים. זה נפלא בעיניי.
        12/8/09 23:40:

      הסיפור היחיד עם פילים שאני זוכר, זה מהטירונות...

       

      כולם מכירים אותו...

        12/8/09 23:29:


      מקווה שלפיל שבתמונה שלום.

      טראומה רצינית הוא עבר.

        12/8/09 23:26:
      *
        12/8/09 23:23:

      סיפור יפייפה

      *
      אכן דז'ה וו מאוד מרגש.

      מאוד רגש אותי ארוע הילדות שחווית, רגישותך הגדולה והתנהגותך לרבות ההבנה שיש להושיט את החציל ולא לאחוז בו..

      מעניין מה הייתה תגובת הורייך לאחר שהפיל אכל את חציל.

      אני תוהה איך אני הייתי מגיבה מצד אחד רוחב לב ענק צד באישיות שיש לחזק מצד שני הסכנה....

      לא פשוט להיות הורה.

        12/8/09 23:05:

      עצובים חייהם של חיות הקרקסים

      עצובים חייהם של החיות בשבי

      לאחרונה צפיתי בתכנית בנשיונל ג'אוגרפיקס על קופי אורנג אוטנג....

      מחריד לראות איך צדים את הקופים הגדולים, בעיקר אימהות לגורי קופים צעירים מאוד...

      ואיך הגורים הללו, חייים בשבי ולומדים להסתגל לחיות בחזרה בטבע

       

      תודה על הפוסט

        12/8/09 22:59:


      בעקבות הפצרתך הרי לך את "סיפורי הקצר" על ערכי פילים:

      לפני מס' שנים הראו ב"נשיונל גיאו, סרט קצר יחסית ולא ערוך על ערכים מיוחדים שקיימים בקהילת החיות.

      מסתבר כי לפילים ישנם תובנות שאולי בערכיהן עולות לפעמים על ערכינו, שאצלינו מתעמעמים להם לאיטם.

      בדרך כלל קהילות של פילים מגיעות למקורות מים בעיקר בזמנים מסויימים לשתות מים ולהתעטף בבוץ ע"מ למגר טפילים על עורם.

      בינהם היה פילפילון חמוד שרצה לשתות מים אך ללא הצלחה מרובה ונפל לתוך המאגר שהיה מאד בוצי. כל נסיונותיו לצאת לא היצליחו עד שאפסו כוחותיו והוא למעשה החל את שלב ההשלמה עם מותו שקוע עד צוואר.

      אימו של הפיל ניסתה בהתחלה לדחוף אותו אך ללא הצלחה בשיתוף פעולה של בנה כי הוא היה מותש.

      עם רדת ערב החלו הפילים לנוע למקום מרבצם אך האם סירבה מללכת למרות הכל ועמדה על המשמר כצופה על בנה הקטן

      למרגלות המאגר כאילו מנסה לדובב, לשוחח, לקרוא תפילה "מאין יבוא עזרי".

      בסרטון רואים כי עדת הפילים נוטשת את המקום אך לאחר כיברת דרך לפתע נוטים ומפנים את פניהם לעבר האם וחוזרים במהירות ובריצה למאגר וללא חת נכנסים לתוך הבוץ בעזרת החדקים מושכים בכוח את הקטנטן החוצה כפי שרואים תחרות ב"משיכת חבל"

      הקטנטן יוצא באפיסת כוחות אך לאחר זמן מה בעזרת עידוד מאימו על שפת המאגר קם על רגליו ומתחיל ללכת.

      בסיפור זה אנו למדים כי גם בקרב קהילות בעלי חיים ישנם ערכים (אולי מקובלים כבדרך קבע) שאינם מובנים עם הרבה מוסר ולמידה על ערכי חיי משפחה וקהילה.

      זה הדה - ז'בו שלי מהסיפור שלך!

        12/8/09 22:59:

      סיפורך על פילים מעניין .

      אישית , נסיוני עם פילים מסתכם ברכיבה כחצי שעה בטיול שלי בתילנד .

      על כל פנים, כמו שיש לנהוג בנימוס לבני האדם כן יש להתיחס לבעלי חיים .

        12/8/09 22:50:


      סחתיין.

       

      ה"חווייה" הפילית שלי היא, שאורית מתלוננת כל הזמן שהיא נראית ומרגישה כמו פילה - בגלל ההריון :).

        12/8/09 22:35:

      עוררת בי התרגשות עצומה

      סיפורייך מדהימים

      במיוחד זה עם החצילחיוך

      את נשמה מיוחדת יקירה!

        12/8/09 22:14:

       

      מסכימה ומזדהה עם תחושותיך בנוגע לגני חיות וקרקסים למיניהם.

        12/8/09 22:12:

      חתיכת דז'ה וו הבאת לנו. איזה יופי של התמסרות לנושא..

      לי לצערי אין שום ניסיון עם פילים, מלבד האוסף של שכנתי וגן החיות

      אבל אם תרצי פעם יש לי ניסיון עם דובי גריזלי בקנדה

      לילה טוב

      זהבה 

        12/8/09 22:04:

      סיפור מקסים.

      הן כאחת שגם היא נשבתה בקיסמה של אפריקה

      והן כמישהי שמאוד אוהבת פילים

        12/8/09 21:56:

      תודה שהבאת

      אחשוב על סיפור זכרונות משלי....

        12/8/09 21:26:


      אימל'ה!! איזה דה ז'וו ארוך זה היה אבל.. שווה קריאה עד הסוף.

      עדיף לספר את סיפורי פעם אחרת בנושא פילים - בהזדמנות!

      ארכיון

      פרופיל

      bonbonyetta
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין