כשהייתי בן חמש רציתי שאבא שלי יביא לי ליומולדת מכונית על שלט רחוק. אתם יכולים לדמיין איך הרגשתי כשגיליתי שמתחת לנייר האריזה הסגול הסתתרה לה מדפסת לייזר או שזה היה מדפסת משולבת אני כבר לא זוכר.  אבא שלי כנראה שונא אותי, חשבתי אז. זה בטח בגלל שאני לא באמת הבן שלו. ההורים שלי הם לא זוג רגיל. אבא שלי מצא את אמא שלי באתר הכרויות. הוא הומו והיא לסבית והם הכירו ככה רק כדי להביא אותי לעולם. משפחה חדשה, ככה הם קוראים לזה.

שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא רוצה לעשות להורים שלי יחסי ציבור רעים. ליומולדת של גיל 12 אבא שלי כבר שלח אותי ל סאמר סקול בניוזילנד. אז כבר חשבתי שהוא האבא הכי טוב בעולם. אני מניח שזה שאבא שלי הביא לאמא שלי תרומת זרע לא הופך אותם להורים פחות טובים.

בכל אופן, באותו מחנה קיץ פגשתי את לוסינדה. לוסינדה הייתה נערה דיי מכוערת אבל מקסימה לאללה, שדיברה ספרדית מעולה אבל באנגלית ידעה להגיד רק יס. מה שלא היה דבר רע בהתחשב ברמת ההורמונים של הגיל הזה. השיא היה, כשהמדריכים תפסו אותנו על שולחן בחדר אוכל של הסגל, כשהיד שלה תופסת את הוובוס שלי. שמעתי שכשההורים של לוסינדה גילו, ההנהלה של ה מחנה קיץ היתה צריכה  לשכור חברה ל ניהול משברים כדי לצאת מהתסבוכת.