ב"ה

   בקטע שהבאנו, בחלק ב', מהרב הקדוש מקאמארנא זצ"ל (מהספר "אוצר החיים") כתב:

    "משרשי המצוה ללמד נפשנו במידת החמלה וכו' וכל שאין מרחם אין מרחמים עליו מן השמים". מצאתי כמתאים להביא בהמשך לדברים אלו את הגמרא במסכת בבא מציעא (דף פה עמוד א) המספרת לנו על ייסוריו של רבי יהודה הנשיא, ש"על ידי מעשה באו וע"י מעשה הלכו". וכך מספרת הגמרא:

   "על ידי מעשה באו", מה היה המעשה?

   "מעשה בעגל שהיו מובילים אותו לשחיטה, ברח העגל ממוביליו והחביא ראשו תחת קפלי בִגדו של רבי יהודה הנשיא, ובכה, משום שלא רצה להישחט.

   אמר רבי יהודה הנשיא לעגל: "לך לשחיטה כי לכך נוצרת!".

   אמרו בשמים: "הואיל ואינו מרחם על היצורים, יבואו עליו ייסורים".

   "ועל ידי מעשה הלכו", כך היה המעשה:

   "יום אחד הייתה העובדת בביתו של רבי יהודה הנשיא מכבדת את הבית. היו על רצפת הבית גורי חולדה קטנים, והייתה מכבדת אותם, כדי לסלקם משם.

   אמר לה רבי יהודה הנשיא: "עזבי אותם, הרי כתוב (תהלים קמה, ט) וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו. אם כן, גם על גורי החולדה יש לרחם, ולא להשליכם".

  אמרו בשמים: "הואיל והוא מרחם על היצורים, נרחם עליו, שלא יתייסר עוד" ייסוריו של רבי יהודה הנשיא נמשכו שלוש עשרה שנה, והיו ייסורים נוראיים".

   בספר "פלא יועץ" (אות "ר'" ערך "רחמנות"), פירש את שאמר רבי יהודה הנשיא לעגל: "לך לשחיטה כי לכך נוצרת", בדרך זו:

   "כמדומה דההוא שאותו עגל היה בו איזו נשמה מגולגלת, והייתה יודעת הנשמה המגולגלת שהולכת לישחט, והיה קשה עליה לסבול צער השחיטה בהיותה בגוף הבהמה, והייתה מבקשת מרבי דרך הגמרא לכנות את רבי יהודה הנשיא בשם הכינוי: "רבי"  שיבקש עליה רחמים לצאת מן הבהמה קודם שחיטה, ואמר לה: זיל לכי לשחיטה כי לכך נוצרת בתוך הבהמה לסבול צער זה, וזהו תיקונך.

   והואיל ולא ריחם, לבקש עליה רחמים, כמו שבקשה, לא רחמו עליו, ודוק.

   ואם כנים אנחנו כלומר, אם פירושי נכון נראה דלמיחש בעי שיש לחשוש על-כל בהמה חיה ועוף, שלא לומר בפניה: "לך שחוט בהמה זו או עוף זה" כי הנשמה המגולגלת בבהמה או בעוף מבינה את הנאמר, ואין ראוי לצער אותה, אלא כמו שאומרים קצת: "הנח ענק מין תכשיט על צווארה"

   ה"שאלת יעבץ" (בשאלה ק"י) מתייחס לגמרא הנ"ל, וכך הוא כותב:

   "מלבד שאינה שאין מעשה זה ראייה להטיל ממנו חובה על כל אדם, ואפילו לא ממידת חסידות. דהא רבי גופיה שהרי רבי עצמו משמע קצת דמקמי הכי לא הקפיד בהכי שלפני כן לא הקפיד בכך. ושוב אחז במידת רחמנות יתרה, שלכן רחמו עליו משמים להקל ייסוריו.

   תדע ראיה לכך שהרי אמרו שם דמעיקרא על-ידי מעשה באו, כדאיתא התם מעובדא דעגל כמו שכתוב שם מהעובדה של העגל. ותמה על עצמך, וכי לא זו מדת כל אדם, ואפילו חסיד שבחסידים. מי יחוש ויחוס על בהמה שסופה לשחיטה, שבודאי לכך נוצרה והיא טובתה ותקנתה בלי ספק, ומה טיבה של מדת רחמים בזה. כל-שכן שאין שייכות לעונש על האכזריות ההוא.

   אם-כן בכך יֵמלטו כל בעלי-חיים חייהם מיד השוחט.

   אלא פשיטא פשוט וברור שאני רבי דרב גובריה שונה רבי יהודה הנשיא שהיה אדם גדול, וממנו דרשו יותר. ומי עמד בסוד ה' לידע מה טיבו של עגל ההוא, ואם אולי היה בו איזה נפש מישראל שנתגלגל בו כמו שאמר ה"פלא יועץ" שהבאנו. והיה מבקש תיקונו מרבי, שלא יצטרך למות מותא תנינא מוות שני בבהמה, והמבין-יבין.

   ועוד יש-לומר שמא בני חולדת הסניים סנאים היו, שעשויים לנקר הבית, ויש לבני אדם צורך בהם, אלא שעדיין היו קטנים, שנולדו עכשיו, ולא היו ראויים עדיין לתשמישן למה שהם משמשים עד שיגדלו.

   ואף-על-פי-כן מידה של רחמים גדולים הייתה שם כנ"ל".