כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הבלוף שלי

    ארכיון

    0

    חינוך בעייתי

    23 תגובות   יום חמישי, 13/8/09, 10:39

    החינוך בישראל לוקה בבעיות מערכתיות המתחילות בקודקוד הפירמידה - משרד החינוך, ומגיעות ממנו עד לאחרון המורים בבית ספר יסודי; עבור בממונים אזוריים, מפקחים, מנהלי בתי ספר וסגל בתי הספר.

    כל השיטה לוקה.

     

    משרד החינוך - הוראה

    משרד החינוך לא השכיל לפתח מערכי הוראה ולמידה מודרניים וגם לא עושה שימוש עכבי במערכים הקלאסיים הקיימים מזה שנים.

    אחת לכמה שנים מכריזים על אימוץ "שיטה חדשה" ללימוד מתמטיקה (הבנתי שהשנה תאומץ עוד שיטה חדשה).

    לא נעשה שימוש "חדשני" בשיטות הוראת אנגלית (הן כבר לא חדשניות, אבל למשרד החינוך זה יהיה חידוש).

    היסטוריה קלאסית נלמדת מספרים-חוברות דלי טקסט ועשירי תמונות.

    תנ"ך נלמד בחטיבת ביניים כ"שיעור ספרות".

    לא מלמדים כמעט בכלל על אסלאם ועל נצרות (למעט בראי ההיסטורי של רדיפת היהודים...).

    לא ידוע לי על אפליקציה אינטרנטית שמשרד החינוך עושה בה שימוש להוראה - אפילו לי הקטן יש מה להציע למרד החינוך בתחום זה ובדעתי לעשות כן בהזדמנות הראשונה שתנתן לי להפגש עם שר החינוך!

    בתור התחלה כל בתי הספר יידרשו להקים אתרי אינטרנט שבהם המשתמשים הם מורים, תלמידים, ומינהלה (תתפלאו יש בתי ספר שאין להם את זה). אין צורך לפרט את היתרונות של הקמת אתרים אלה. 

    .

     

    משרד החינוך - ניהול

    אין למנהלים את הסמכות לפטר מורה גרוע, או לתגמל מורה משובח.

    בכלל, כתוצאה מכך שכל מיחסי העבודה הם תוצאה של שביתות (ואיומי שביתות) כל שנה שניה, המערכת החוזית על כל פניה הינה טלאים של הישגים של צד זה או אחר במשא ומתן שנוהל תחת חרב השביתות.

    לא ידוע לי שמשרד החינוך מחייב מורים לעבור רענון והשתלמויות (למעט לצרכי "תוספת השתלמות" בשכר). המורים צריכים לעבור גם השתלמות בחומר הנלמד וגם השלמות ב"הוראה טובה". לא מספיק שהמורה חכם ובעל דוקטור בפיסיקה, הוא צריך ללמוד איך מלמדים.

     

    משרד החינוך - ארגוני המורים - שכר המורים

    קראתי לא פעם את מדריך הזכויות למורה "בהוצאת" רן ארז, אם אינני טועה, מין "מורה נבוכים" של הרמב"ם, למורים נבוכים. במקום שישבו שני צדדים ויגיעו להסכם שכר הגיוני והוגן הכל שם טלאי על טלאי תוצאה של מאבקים ושביתות. הכל משחק "קומבינות" בשעות הוראה, שיוצא מהנחת יסוד שהיקף משרה הוא 28 שעות שבועיות או 26 (או 22), בכל מקרה  לא ההיקף שנקבע בחוק שעות עבודה ומנוחה. כולם נפגעים ממתכונת זאת- המורים: כי הם לא מקבלים את מלוא הזכויות החוקיות הנלוות (פנסיה) בגין כל השתכרותם; התלמידים: מכיוון שהרבה מורים עובדים בשתי "משרות", מכיוון שהמורים שלהם מתוסכלים, מכיוון שהמורים לא מעודכנים בחומר ובשיטות הוראה.

     

    המורים

    ליבי עם המורים. שנים מזלזלים בהם משלמים להם שכר לא הוגן. במקום לאפשר למורים להתמקד בתלמידיהם, דוחפים אותם, או לעבוד בשני מקומות עבודה, או לעסוק גם בהוראה "שחורה". כל מקצוע שוחק, אבל הוראה שוחקת יותר, וזה לא נעשה יותר קל, רק יותר קשה.

    למרות הכל אני סובר שגם למורים יש במה להתעדכן טכנולוגית, אפילו אם הם אינם מתוגמלים על כך.

     

    לתשומת ליבך כבוד שר החינוך מר גדעון סער, לא מאוחר מידי

    דרג את התוכן:

      תגובות (22)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/8/09 10:18:

      צטט: חץ עין נץ 2009-08-16 23:52:11

      הבעיה היא לא במורים אלא במשרד החינוך.

      שוב פעם התוכנית שלי לטיפול במערכתה חינוך תוכנית פשוטה ולא מסובכת.

      1. להכנס למשרד החינוך ולפטר שלשוה מכל ארבעה אנשיםש אינם מורים בצורה רנדומלית.

      2. הכיתה לחלק לשתים המשכורת של המורה כפול שתים פעמים.

      3. בחינות בגרות על מקצועת ליבה בלבד.ורק בכיתה י,ב.

      4. לבטל לאלתר את חטיבת הבניים ולהחזיר את בית הספר היסודי.

      5. ניהול אוטונומי ככל האפשר לבתי הספר הן בעניין תוכניות הלימוד והעסתק מורים אולם ללא פגיעה בתנאי שכר.

      6. החזרת השינון בכל שישי בחינה על הכתבה ואו לימוד שיר או פרק בתנ"ך בע"פ.

      7. חופש מלא לבתי הספר במקצועות המשלימים.

      8. הפכית התוכניות המיוחדות כמו תאטרון, קולנוע תקשורות והעשרה במדעים לחלק מתוכניות הלימודים ללא תשלומי מורים.

      9. איסור מוחלט על תשלומי הורים. לחלוטין כולל מסיבות סיום והעשרות הורים שרוצים להעשיר על חשבונם מחוץ לכותלי בית הספר או שהם מחויבים לכלול את כל הילדים בכיתה.

      10 תמריצים לבתי ספר בפריפירה  לגיוס מורים.

      11. העברת הפקת סיפרי הלימוד למשרד החינוך , כולל חלוקה שלהם איסור תמלוגים על פי הפצה.

      12 החזרת ההזנה לבית הספר..

       

      ובא לציון גואל.

      .

       

       

       

       תודה עדי. אני מסכים לכל סעיף מהראשון ועד האחרון! (כולל הולדת המדינה, אסונם של ערבייה ופליטיה וכיצד אירע).

      בעצם אתה מציע להחזיר את הגלגל לאחור לתקופה שאני הייתי תלמיד.

       

        17/8/09 00:26:


      אהה  ושכחתי...

      לימודי ערבית מכיתה א ועד י"ב. ולימודי הנכבה אבל אל כפי שגדעון לוי וזכר את זה אלא איך שזה היה באמת...

        16/8/09 23:52:

      הבעיה היא לא במורים אלא במשרד החינוך.

      שוב פעם התוכנית שלי לטיפול במערכתה חינוך תוכנית פשוטה ולא מסובכת.

      1. להכנס למשרד החינוך ולפטר שלשוה מכל ארבעה אנשיםש אינם מורים בצורה רנדומלית.

      2. הכיתה לחלק לשתים המשכורת של המורה כפול שתים פעמים.

      3. בחינות בגרות על מקצועת ליבה בלבד.ורק בכיתה י,ב.

      4. לבטל לאלתר את חטיבת הבניים ולהחזיר את בית הספר היסודי.

      5. ניהול אוטונומי ככל האפשר לבתי הספר הן בעניין תוכניות הלימוד והעסתק מורים אולם ללא פגיעה בתנאי שכר.

      6. החזרת השינון בכל שישי בחינה על הכתבה ואו לימוד שיר או פרק בתנ"ך בע"פ.

      7. חופש מלא לבתי הספר במקצועות המשלימים.

      8. הפכית התוכניות המיוחדות כמו תאטרון, קולנוע תקשורות והעשרה במדעים לחלק מתוכניות הלימודים ללא תשלומי מורים.

      9. איסור מוחלט על תשלומי הורים. לחלוטין כולל מסיבות סיום והעשרות הורים שרוצים להעשיר על חשבונם מחוץ לכותלי בית הספר או שהם מחויבים לכלול את כל הילדים בכיתה.

      10 תמריצים לבתי ספר בפריפירה  לגיוס מורים.

      11. העברת הפקת סיפרי הלימוד למשרד החינוך , כולל חלוקה שלהם איסור תמלוגים על פי הפצה.

      12 החזרת ההזנה לבית הספר..

       

      ובא לציון גואל.

      .

       

       

       

        16/8/09 13:29:
      בשמחה רבה!!!
        16/8/09 13:17:

      צטט: רוניאלי 2009-08-16 12:12:44


      הי יגאל, תודה על תגובתך.

      אני חושבת שהצבת גבולות היא נושא חשוב, אבל יש לקחת בחשבון שינויים רבים במבנה החברתי, הרגשי, והתקשורתי

      של העולם כפי שהוא כיום. כהורה, אני בוחנת כמעט כל יום, שעה שעה, את הדרך הנכונה להצבת גבולות כזו, שתהיה

      אפקטיבית, ותאפשר לילדיי לגדול עם תובנה 

      אמיתית לגבי הסיבות והכדאיות לגבול שיצרתי. לצערי, בדרכ' כאשר מפתחים מערכת ענישה , היא יכולה להיות אפקטיבית

      במובן הטכני, אבל היא חסרה הרבה פעמים את המקום  של הלמידה וההפנמה של הערכים, וההתנהגות של התלמידים

      הופכת להיות אוטומטית, ומותנית, ופחות מודעת. בגלל זה אני חושבת שהחינוך דרך מערכת סדורה של ענישה ושל חוקים

      המלמדים את התלמידים עניני "כדאיות" (עדיף לי לא להתנהג כך, אחרת אקבל עונש...) היא דרך חסרה, לפחות את הפן

      העמוק של החינוך.

      אני מאמינה שכדי להצליח ליצור שינוי משמעותי, רצוי מאד לאפשר לאנשים כלים אמיתיים להתמודדות עם מצבים רגשיים

      קשים, ודווקא אם יטמיעו בבתי ספר, דרך שעורים, וסדנאות, הרצאות חוויתיות , ועבודה מגיל מאד צעיר עם ילדים על היכולת

      לשלוט בגוונים הרגשיים, ולהיות מוביל ולא מובל שלהם, יותר אפילו מאשר חומרי למידה המקנים ידע כללי, (ברור שלא רק)

      ובמקביל, לאפשר לרוב האוכלוסיה נגישות לעזרה אמיתית חינמית במצבים של בלבול, כעס, וקונפליקטים קשים, כמו למשל הקמת

      מרכזים עירוניים המאפשרים קשת של אפשרויות לעזרה ולמידה להורים, זוגות במשבר, ואנשים שהחיים לא מאירים להם פנים,

      אולי נצליח ליצור מערכת הבראה שתעזור ליצור שינוי חברתי גורף, ולעצור את ההתרדרות וההסתאבות שמגיעה בשנים האחרונות לשיאים בלתי נסבלים.

      כמי שהיתה שייכת למערכת החינוך, אני יכולה להעיד שהיא הפכה בעיקר למערכת פוליטית, בה יש עדיפות בעיקר למחוות גרנדיוזיות

      כלפי הפיקוח, והרבה פחות חשיבה ערכית.

      והבעיה הכי קשה בעיני היא סגירת רוב בתי הספר לחינוך מיוחד, ושילוב תלמידים שלא מתאימים למערכת בית ספרית רגילה בכיתות,

      וכיתות עמוסות ב 40-45 תלמידים , מה שהופך את המורים בכיתות בעיקר למשליטי סדר אומללים יותר מאשר מחנכים,

      והתוכנית של "הרפורמה החדשה" היא פיקציה עלובה, שלא באמת משפרת את תנאי ההעסקה של המורים (יותר שעות יומיות,

      פחות שכר לשעה - בשורה התחתונה....)מה שאולי מאפשר למורים להרויח מעט יותר בגלובלי, אבל בפועל יאלץ אותם להתמודד עם אותן בעיות, ביותר שעות עבודה.... לגבי התוכנית שפיתחתי, היא תוכנית מערכתית שאמורה לענות על כל ההבטים שהזכרתי, בעיקר

      בהקמת מערכת רצינית כלל ארצית, למתן כלים לכלל האוכלוסיה לפתרונות יצירתיים למצבי קונפליקט ותקשורת לא אלימה, במרכזים

      עירוניים, בגנים ובבתי הספר....

       

       ענישה, כמובן, איננה מטרה או אידיאל מבחינתי, רק עוד כלי עזר בהשגת המטרה שהיא חינוך והשכלה.גם בבית כמו בבית ספר, שכנוע עדיף על ענישה.

      אני מכיר את "מערכת היחסים" עם "הפיקוח" ואת אופייה הפוליטי (שלא לומר פרוטקציוני).

      אינני בוגר מערכת החינוך, חינוך זאת האובססיה שלי, הרצון להעלות את הרמה, של המורים של התלמידים ושל המערכת כולה (כמו שאמר מרתין לותר קינג " יש לי חלום").

      יש לי את הטכנולוגיה שתתמוך לוגיסטית בתכנית מהסוג שפתחת ובמערכות שאת מציעה להקים.

      לפני שאם וכאשר, אפגש עם שר החינוך ואני בהחלט אעשה מאמץ לעשות כן, אצור קשר גם איתך.

        16/8/09 12:12:


      הי יגאל, תודה על תגובתך.

      אני חושבת שהצבת גבולות היא נושא חשוב, אבל יש לקחת בחשבון שינויים רבים במבנה החברתי, הרגשי, והתקשורתי

      של העולם כפי שהוא כיום. כהורה, אני בוחנת כמעט כל יום, שעה שעה, את הדרך הנכונה להצבת גבולות כזו, שתהיה

      אפקטיבית, ותאפשר לילדיי לגדול עם תובנה 

      אמיתית לגבי הסיבות והכדאיות לגבול שיצרתי. לצערי, בדרכ' כאשר מפתחים מערכת ענישה , היא יכולה להיות אפקטיבית

      במובן הטכני, אבל היא חסרה הרבה פעמים את המקום  של הלמידה וההפנמה של הערכים, וההתנהגות של התלמידים

      הופכת להיות אוטומטית, ומותנית, ופחות מודעת. בגלל זה אני חושבת שהחינוך דרך מערכת סדורה של ענישה ושל חוקים

      המלמדים את התלמידים עניני "כדאיות" (עדיף לי לא להתנהג כך, אחרת אקבל עונש...) היא דרך חסרה, לפחות את הפן

      העמוק של החינוך.

      אני מאמינה שכדי להצליח ליצור שינוי משמעותי, רצוי מאד לאפשר לאנשים כלים אמיתיים להתמודדות עם מצבים רגשיים

      קשים, ודווקא אם יטמיעו בבתי ספר, דרך שעורים, וסדנאות, הרצאות חוויתיות , ועבודה מגיל מאד צעיר עם ילדים על היכולת

      לשלוט בגוונים הרגשיים, ולהיות מוביל ולא מובל שלהם, יותר אפילו מאשר חומרי למידה המקנים ידע כללי, (ברור שלא רק)

      ובמקביל, לאפשר לרוב האוכלוסיה נגישות לעזרה אמיתית חינמית במצבים של בלבול, כעס, וקונפליקטים קשים, כמו למשל הקמת

      מרכזים עירוניים המאפשרים קשת של אפשרויות לעזרה ולמידה להורים, זוגות במשבר, ואנשים שהחיים לא מאירים להם פנים,

      אולי נצליח ליצור מערכת הבראה שתעזור ליצור שינוי חברתי גורף, ולעצור את ההתרדרות וההסתאבות שמגיעה בשנים האחרונות לשיאים בלתי נסבלים.

      כמי שהיתה שייכת למערכת החינוך, אני יכולה להעיד שהיא הפכה בעיקר למערכת פוליטית, בה יש עדיפות בעיקר למחוות גרנדיוזיות

      כלפי הפיקוח, והרבה פחות חשיבה ערכית.

      והבעיה הכי קשה בעיני היא סגירת רוב בתי הספר לחינוך מיוחד, ושילוב תלמידים שלא מתאימים למערכת בית ספרית רגילה בכיתות,

      וכיתות עמוסות ב 40-45 תלמידים , מה שהופך את המורים בכיתות בעיקר למשליטי סדר אומללים יותר מאשר מחנכים,

      והתוכנית של "הרפורמה החדשה" היא פיקציה עלובה, שלא באמת משפרת את תנאי ההעסקה של המורים (יותר שעות יומיות,

      פחות שכר לשעה - בשורה התחתונה....)מה שאולי מאפשר למורים להרויח מעט יותר בגלובלי, אבל בפועל יאלץ אותם להתמודד עם אותן בעיות, ביותר שעות עבודה.... לגבי התוכנית שפיתחתי, היא תוכנית מערכתית שאמורה לענות על כל ההבטים שהזכרתי, בעיקר

      בהקמת מערכת רצינית כלל ארצית, למתן כלים לכלל האוכלוסיה לפתרונות יצירתיים למצבי קונפליקט ותקשורת לא אלימה, במרכזים

      עירוניים, בגנים ובבתי הספר....

       

        16/8/09 09:25:

      צטט: רוניאלי 2009-08-16 03:30:11

      צטט: פ. השקד 2009-08-13 18:04:03

      יגאל בתגובה הקודמת לא נעשתה העתקה טובה. אניא מחוק והשאר את זאת

       

      הפתרון למיגור האלימות במערכת החינוך אלון תובל

      בימים אלו פועל שר החינוך, גדעון סער, ליישום תכנית חדשה לטיפול באלימות בבתי הספר. באמת הגיע הזמן לתת את הדעת על הנושא הזה. בחטיבות הביניים לא ניתן לקיים שיעורים, אין גבול מצד התלמידים אולי דווקא משום שידיה של המערכת כבולות.

      הצבת גבולות והחמרת הענישה היא אכן הכיוון הנכון. המתירנות האינסופית הביאה לכבוד אפסי כלפי המורים. בצורה שכזאת לא ניתן לנהל שיעורים באופן סדיר. מורה חסר סמכות יתקשה להתניע תהליכים חינוכיים בקרב תלמידיו. בשורה התחתונה, הסובלים העיקריים והמשמעותיים הם התלמידים עצמם. רוב התלמידים שמעוניינים ללמוד ומוכנים לכך, לא מסוגלים לעשות זאת. המערכת נטולת השיניים לא מסוגלת לנטרל את התלמידים מחוללי הנזק. בסופו של דבר אנו נגררים לרמות בינוניות שלא ידענו כמותן.

      החשש הגדול שמובע כיום בתקשורת, הוא "זריקת" כל תלמיד שעלול להיראות כמוקד המהומה, אי טיפול בו ופליטתו לרחוב. נקדים ונאמר שמותר לבצע הקרבה מינימאלית שכזאת למען יצירת הרתעה. ניתן לעשות זאת כל עוד לא מדובר בבחירה בדרך הקלה, כל עוד היעילות מוכחת וכל עוד שאכן מדובר בקרבן מינימאלי. יש לזכור שבחטיבת הביניים, אין את הסמכות הבוגרת שקיימת בגיל היסודי ואין את חרב ההישגיות של התיכון ולכן עונש של הרחקה מהווה לא פעם פרס לתלמיד החצוף ולא מרתיע אותו.

      בכל אופן, בכדי למגר את האלימות ולהשליט משמעת שתביא לאווירה לימודית, המערכת צריכה להפנים מספר עקרונות:

      1.      מוביליות - במערכת הענישה והקידום יש ליצור מוביליות. מה הכוונה? לתלמיד צריך להיות החשש מפני נפילה כלפי מטה. תלמיד שיודע שהוא עלול להגיע למסגרת פחות טובה ומוצלחת, יעשה מאמצים להישאר במסגרת הטובה בה הוא נמצא. מבלי שקיימת מסגרת חלופית, המערכת כולה מרקיבה ומשחיתה את עצמה. המוביליות, מטרתה ליצור מוטיבציה. הדבר נכון בטיפול באלימות וגם לשם שמירה על סטנדרטים לימודיים.

      2.      אחידות - למערכת יש צורך בקביעת ענישה אחידה ומסתגלת. כיוון שהבעיות ומקורן שונות בכל מקום, כך גם הטיפול בהן. לכן מערכת החוקים האחידה צריכה להיקבע ביחידות קטנות, רמה בית ספרית ואפילו תת בית ספרית. מי שיודע להעריך את המצב בשטח בצורה נכונה, עליו מוטלת הזכות והאחריות לגבש את המדיניות (מנהל ביה"ס לרוב). עם זאת, חובה שתהיה האפשרות להפתיע.

      3.      הפתעה וחוסר אחידות – למערכת צריכה להיות אפשרות להפתיע ולשבור את האחידות שיצרה מבלי שתיתפס כפורעת החוקים של עצמה. אם תלמיד עשה מעשה יוצא דופן, על המערכת להתייחס אליו בצורה יוצאת דופן ולא להישאר בשבלונת המדיניות הכוללת. במקרים ספציפיים צריך להחמיר באופן קיצוני עם תלמיד אחד על מנת ליצור הרתעה ודימוי שלילי של המעשה, לטובת הכלל. מנהיג טוב (במקרה שלנו מורה, מחנך או מנהל) מוטב לפעמים שיצור תחושה של שבירת הכלים.

      4.      יצירתיות ואפקטיביות – הענישה, צריך שתהיה אפקטיבית, לאו דווקא אחידה והוגנת. מחנך יצירתי ימצא עונשים יצירתיים שימלאו את האלמנט ההרתעתי שבהם ויחד עם זאת יקדמו את התלמיד. למשל, היום כבר לא נהוג לתת עונש בצורת הגשת עבודה או פגיעה בציון, מדוע? כל עוד הענישה אפקטיבית והמטרה היא טובה, יש לענישה הכשר. מחנך יצירתי יפיק מתלמידיו את המירב.

      5.      שיהיה מה להפסיד – אם תלמיד בא לבית הספר כאשר הוא בתחושה שאין לו בשביל מה לבוא, שום עונש בצורת הרחקה לא יפעל עליו. שיטת הגדר סביב בתי הספר קרסה מזמן ועושה רק רע בתהליך החינוכי. אם לא תיווצר אווירה של בניה חיובית בבית הספר, של חלק מהתקדמות כלשהי, לא יעזור דבר. צריך שיהיה משהו חיובי להתלות בו. במקרה הזה, הינוי יבוא רק בתוך הצוות החינוכי.

      6.      אחדות והפרדה – ההסתכלות מבחינת המערכת צריכה להיות על שתי קבוצות נפרדות: התלמיד והמערכת. המערכת באחדותה, כיחידה אחת. כאשר קטן המורים מחליט על עונש שנראה לו, על המערכת שמאחוריו לגבות אותו בלי הסתייגות. המצב כיום הוא של מערכת שבירה. תלמיד שהענישה לא לרוחו, ילחם במורה בכל בעלי התפקידים מעל למורה ובעלי התפקידים המקבילים במערכות השונות. כך מדובר על אותו מקרה במספר שפות ובמעשים לא אחידים. התלמיד "נהנה" מן המשחק בין הסמכויות ועוקר את האפקטיביות של כל ענישה שתבוא. עלינו לשכוח מהגישה של "גובה העיניים". יש מורה, מבוגר וחכם ויש לתת לו כבוד. לא יעלה על הדעת שתלמיד או הוריו יעלו מול מורה ויהיה משפט אובייקטיבי ביניהם. המורה תמיד צודק, בכל מצב.

      ·         כמובן שאני לא מדבר על מקרים קיצוניים של אפליה או חריגה מסמכות באופן קיצוני שלא מתקבל על הדעת.

      מערכת שתקיים את הכללים הללו תשיג סדר ומשמעת, תיצור אווירה טובה בבית הספר, אווירה שבה ניתן ללמוד ולהתפתח.

      התכנית שמקדם שר החינוך כיום נותנת את הדגש על החמרת הענישה אך לחלוטין לא עומדת בכללים שפורטו לעיל. התכנית שמקדם השר היא בצורת עוד חוזר מנכ"ל עם חוקים מגבילים שכל המערכת צריכה להתיישר לפיו. כבר קבענו בסעיף 2 שהאחידות צריכה להתקיים בתת המערכות ולא בכל מערכת החינוך באופן אחיד. על מנהל בית הספר לגבש מדיניות לפי צרכי בית הספר ולא לפי תכנית אחידה של כלל מערכת החינוך. התכנית מגבילה את הענישה לשבלונות קבועות מראש ודרגות ענישה קבועות מראש. כך לא ניתן לקיים הפתעה, חוסר אחידות ויצירתיות. התכנית לא נותנת מענה מספיק למוביליות. המוביליות כפי שמוצגת בתכנית מוגבלת לשתי רמות – בתוך ביה"ס ומחוץ לביה"ס (דהיינו בבית או ברחוב). יש ליצור מספר דרגות ביניים בתוך בית הספר. על שר החינוך לקחת על עצמו גיבוש מדיניות שתפעל כנגד הגישה ההטרוגנית הנהוגה כיום.

      הדבר הכי גרוע – התכנית הזאת, מתהדרת בהרחבת סמכויות המנהל אך למעשה, היא משדרת את אותו המסר הפסול ששודר בעבר: "מורים ומנהלים יקרים, אנחנו מצפצפים על שיקול דעתכם, אין לכם גיבוי". הדבר הכי חשוב הוא הגיבוי לדרגי השטח. חדל חוקים מערכתיים. לא רוצה חוזרי מנכ"ל מפורטים, לא רוצים שיח של דין וזכויות עם התלמיד. אנו רוצים גיבוי לדרגי השטח, שיכולו לבצע את עבודתם מבלי לחשוש. איני רוצה שיחששו מהתלמידים או מהמערכת שתפעיל עליהם לחצים עקב פניית תלמידים. כלפי חוץ, תמיד חייב להיות מסר של גיבוי ואחדות. אם יש חילוקי דעות לגבי המדיניות שננקטה על ידי אותו מורה או מנהל, שיוסקו מסקנות בתוך המערכת לגבי העתיד. בכל אופן, אסור לשנות החלטה או לדבר בקולות שונים מול תלמיד הורה. הגיבוי הוא הדבר החשוב ביותר.

      ברגע שמורים ירגישו שהם מגובים ולא צפויה להם סכנת איגוף מצד התלמיד, הם יוכלו להעניש בצורה אפקטיבית וליצור תהליך חינוכי אמיתי. המורים יתחילו להפעיל שיקול דעת ומחשבה חינוכית. אני בטוח שכאשר יתקיים גיבוי זה, השינוי יגיע במהרה, הדברים יראו כמו מהפכה ממש. מורה שלא יירתע מתלמיד ומרעיו למקצוע, יוכל לחנך תלמידים באמת ולא להיות שמרתף.

      כבוד השר, תכניתך רק תנציח את הבעיה כיוון שהיא משתמשת באותה פרדיגמה שכבר כשלה. אין מנוס ממתן גיבוי לדרגי השטח לפי הכללים שפורטו לעיל.

       

      נדמה לי שגם הפרדיגמה שאת מציעה כשלה כבר מלפני יובלות.... אני לא חושבת שמערכת "ענישה" אפקטיבית, ויצירת תנאים

      ספרטנים ומאיימים על תלמידים הם הפתרון לאלימות.

      אלימות קיימת במינונים שונים בכל אחד מאיתנו. הדרך להתמודד עם האלימות בבתי הספר לדעתי צריכה להיות בכמה מישורים-

      האחד - תנאי הסביבה של התלמידים- זא' צמצום כמות התלמידים בכיתות

      השני- מתן כלים למורים ולמחנכים להטמעת רעיונות, דרכים וכלים להתמודדות עם מצבי קונפליקט ופתרונות יצירתיים

      לרגעי משבר

      והשלישי- הקניית כלים לתלמידים בצורת תכני למידה המשלבים סוגים שונים של טכניקות להתמודדות עם כעס, וכדומה

      האלימות כיום היא לא רק בבתי הספר. החברה שלנו הופכת לאלימה יותר ויותר, והפתרון צריך להיות פתרון בכל המערכות.

      צריך להתגייס לדעתי על מנת לאפשר לכל האזרחים כלים חינמיים לתקשורת לא אלימה, ולהתמודדות עם בעיות קטנות כגדולות.

      הילדים של היום חשופים להמון ידע, שנרכש לאו דווקא דרך הלימודים בבתי הספר. הם מהירים יותר מאיתנו, חכמים יותר,

      וזקוקים לסוג אחר של הצבת גבולות מהמוכר לנו.

      פיתחתי תוכנית להקניית כלים לתקשורת לא אלימה והתמודדות עם מצבי קונפליקט בבתי הספר ובגנים בהתאם לגילאים השונים,

      ושלחתי הצעה בעניין למשרד החינוך, למייל הראשי... תנחשו איזה תשובה קיבלתי?- "פנייתך הועברה לנציב תלונות הציבור"....

      חבל.

       

      רוניאלי תודה על תרומתך ותגובתך. לא חושב ש "פ. השקד" מציעה לעשות לנו ספרטא מבתי הספר, אלא יותר "לעשות סדר" מתוך הגיון ומחשבה מערכתית. כאשר אני הייתי ילד התמודדו עם האלימות בין השאר על ידי ענישה אפקטיבית (לפעמים ההורים "נענשו", אבל היה שווה להם להשקיע פגישה בשעת 0 עם המנהל כדי שהבן יקבל השכלה ואולי גם חינוך).

      זה שהילדים היום יותר חכמים דווקא מעלה את הצורך לשים אותם בפרופורציה לחיים, כלומר שיבינו שידע (שהשיגו בנט למשל) הוא לא כל הידע שהם צריכים לקבל ושידע הוא לא הכל, יש ערך מוסף לבית ספר. ערך מוסף על הבית, ערך מוסך על האינטרנט, ערך מוסף על כל פעילות אחרת.

      תבורכי על התכנית שפתחת לתקשורת לא אלימה. המקום הטבעי לתכנית כזאת הוא כמובן בבתי הספר. הייתי שמח לשמוע עוד על התכנית שפתחת.

       אני כתבתי את הפוסט מתוך מחשבה על היבט האיכות ההשכלתית של ילדינו, נושא האלימות חשוב לא פחות. אני מכיר בית ספר שלאחר שהצליח להתמודד עם בעיית אלימות קשה, קפץ מדרגה פדגוגית לרמות טרם נודעו.

        16/8/09 03:30:

      צטט: פ. השקד 2009-08-13 18:04:03

      יגאל בתגובה הקודמת לא נעשתה העתקה טובה. אניא מחוק והשאר את זאת

       

      הפתרון למיגור האלימות במערכת החינוך אלון תובל

      בימים אלו פועל שר החינוך, גדעון סער, ליישום תכנית חדשה לטיפול באלימות בבתי הספר. באמת הגיע הזמן לתת את הדעת על הנושא הזה. בחטיבות הביניים לא ניתן לקיים שיעורים, אין גבול מצד התלמידים אולי דווקא משום שידיה של המערכת כבולות.

      הצבת גבולות והחמרת הענישה היא אכן הכיוון הנכון. המתירנות האינסופית הביאה לכבוד אפסי כלפי המורים. בצורה שכזאת לא ניתן לנהל שיעורים באופן סדיר. מורה חסר סמכות יתקשה להתניע תהליכים חינוכיים בקרב תלמידיו. בשורה התחתונה, הסובלים העיקריים והמשמעותיים הם התלמידים עצמם. רוב התלמידים שמעוניינים ללמוד ומוכנים לכך, לא מסוגלים לעשות זאת. המערכת נטולת השיניים לא מסוגלת לנטרל את התלמידים מחוללי הנזק. בסופו של דבר אנו נגררים לרמות בינוניות שלא ידענו כמותן.

      החשש הגדול שמובע כיום בתקשורת, הוא "זריקת" כל תלמיד שעלול להיראות כמוקד המהומה, אי טיפול בו ופליטתו לרחוב. נקדים ונאמר שמותר לבצע הקרבה מינימאלית שכזאת למען יצירת הרתעה. ניתן לעשות זאת כל עוד לא מדובר בבחירה בדרך הקלה, כל עוד היעילות מוכחת וכל עוד שאכן מדובר בקרבן מינימאלי. יש לזכור שבחטיבת הביניים, אין את הסמכות הבוגרת שקיימת בגיל היסודי ואין את חרב ההישגיות של התיכון ולכן עונש של הרחקה מהווה לא פעם פרס לתלמיד החצוף ולא מרתיע אותו.

      בכל אופן, בכדי למגר את האלימות ולהשליט משמעת שתביא לאווירה לימודית, המערכת צריכה להפנים מספר עקרונות:

      1.      מוביליות - במערכת הענישה והקידום יש ליצור מוביליות. מה הכוונה? לתלמיד צריך להיות החשש מפני נפילה כלפי מטה. תלמיד שיודע שהוא עלול להגיע למסגרת פחות טובה ומוצלחת, יעשה מאמצים להישאר במסגרת הטובה בה הוא נמצא. מבלי שקיימת מסגרת חלופית, המערכת כולה מרקיבה ומשחיתה את עצמה. המוביליות, מטרתה ליצור מוטיבציה. הדבר נכון בטיפול באלימות וגם לשם שמירה על סטנדרטים לימודיים.

      2.      אחידות - למערכת יש צורך בקביעת ענישה אחידה ומסתגלת. כיוון שהבעיות ומקורן שונות בכל מקום, כך גם הטיפול בהן. לכן מערכת החוקים האחידה צריכה להיקבע ביחידות קטנות, רמה בית ספרית ואפילו תת בית ספרית. מי שיודע להעריך את המצב בשטח בצורה נכונה, עליו מוטלת הזכות והאחריות לגבש את המדיניות (מנהל ביה"ס לרוב). עם זאת, חובה שתהיה האפשרות להפתיע.

      3.      הפתעה וחוסר אחידות – למערכת צריכה להיות אפשרות להפתיע ולשבור את האחידות שיצרה מבלי שתיתפס כפורעת החוקים של עצמה. אם תלמיד עשה מעשה יוצא דופן, על המערכת להתייחס אליו בצורה יוצאת דופן ולא להישאר בשבלונת המדיניות הכוללת. במקרים ספציפיים צריך להחמיר באופן קיצוני עם תלמיד אחד על מנת ליצור הרתעה ודימוי שלילי של המעשה, לטובת הכלל. מנהיג טוב (במקרה שלנו מורה, מחנך או מנהל) מוטב לפעמים שיצור תחושה של שבירת הכלים.

      4.      יצירתיות ואפקטיביות – הענישה, צריך שתהיה אפקטיבית, לאו דווקא אחידה והוגנת. מחנך יצירתי ימצא עונשים יצירתיים שימלאו את האלמנט ההרתעתי שבהם ויחד עם זאת יקדמו את התלמיד. למשל, היום כבר לא נהוג לתת עונש בצורת הגשת עבודה או פגיעה בציון, מדוע? כל עוד הענישה אפקטיבית והמטרה היא טובה, יש לענישה הכשר. מחנך יצירתי יפיק מתלמידיו את המירב.

      5.      שיהיה מה להפסיד – אם תלמיד בא לבית הספר כאשר הוא בתחושה שאין לו בשביל מה לבוא, שום עונש בצורת הרחקה לא יפעל עליו. שיטת הגדר סביב בתי הספר קרסה מזמן ועושה רק רע בתהליך החינוכי. אם לא תיווצר אווירה של בניה חיובית בבית הספר, של חלק מהתקדמות כלשהי, לא יעזור דבר. צריך שיהיה משהו חיובי להתלות בו. במקרה הזה, הינוי יבוא רק בתוך הצוות החינוכי.

      6.      אחדות והפרדה – ההסתכלות מבחינת המערכת צריכה להיות על שתי קבוצות נפרדות: התלמיד והמערכת. המערכת באחדותה, כיחידה אחת. כאשר קטן המורים מחליט על עונש שנראה לו, על המערכת שמאחוריו לגבות אותו בלי הסתייגות. המצב כיום הוא של מערכת שבירה. תלמיד שהענישה לא לרוחו, ילחם במורה בכל בעלי התפקידים מעל למורה ובעלי התפקידים המקבילים במערכות השונות. כך מדובר על אותו מקרה במספר שפות ובמעשים לא אחידים. התלמיד "נהנה" מן המשחק בין הסמכויות ועוקר את האפקטיביות של כל ענישה שתבוא. עלינו לשכוח מהגישה של "גובה העיניים". יש מורה, מבוגר וחכם ויש לתת לו כבוד. לא יעלה על הדעת שתלמיד או הוריו יעלו מול מורה ויהיה משפט אובייקטיבי ביניהם. המורה תמיד צודק, בכל מצב.

      ·         כמובן שאני לא מדבר על מקרים קיצוניים של אפליה או חריגה מסמכות באופן קיצוני שלא מתקבל על הדעת.

      מערכת שתקיים את הכללים הללו תשיג סדר ומשמעת, תיצור אווירה טובה בבית הספר, אווירה שבה ניתן ללמוד ולהתפתח.

      התכנית שמקדם שר החינוך כיום נותנת את הדגש על החמרת הענישה אך לחלוטין לא עומדת בכללים שפורטו לעיל. התכנית שמקדם השר היא בצורת עוד חוזר מנכ"ל עם חוקים מגבילים שכל המערכת צריכה להתיישר לפיו. כבר קבענו בסעיף 2 שהאחידות צריכה להתקיים בתת המערכות ולא בכל מערכת החינוך באופן אחיד. על מנהל בית הספר לגבש מדיניות לפי צרכי בית הספר ולא לפי תכנית אחידה של כלל מערכת החינוך. התכנית מגבילה את הענישה לשבלונות קבועות מראש ודרגות ענישה קבועות מראש. כך לא ניתן לקיים הפתעה, חוסר אחידות ויצירתיות. התכנית לא נותנת מענה מספיק למוביליות. המוביליות כפי שמוצגת בתכנית מוגבלת לשתי רמות – בתוך ביה"ס ומחוץ לביה"ס (דהיינו בבית או ברחוב). יש ליצור מספר דרגות ביניים בתוך בית הספר. על שר החינוך לקחת על עצמו גיבוש מדיניות שתפעל כנגד הגישה ההטרוגנית הנהוגה כיום.

      הדבר הכי גרוע – התכנית הזאת, מתהדרת בהרחבת סמכויות המנהל אך למעשה, היא משדרת את אותו המסר הפסול ששודר בעבר: "מורים ומנהלים יקרים, אנחנו מצפצפים על שיקול דעתכם, אין לכם גיבוי". הדבר הכי חשוב הוא הגיבוי לדרגי השטח. חדל חוקים מערכתיים. לא רוצה חוזרי מנכ"ל מפורטים, לא רוצים שיח של דין וזכויות עם התלמיד. אנו רוצים גיבוי לדרגי השטח, שיכולו לבצע את עבודתם מבלי לחשוש. איני רוצה שיחששו מהתלמידים או מהמערכת שתפעיל עליהם לחצים עקב פניית תלמידים. כלפי חוץ, תמיד חייב להיות מסר של גיבוי ואחדות. אם יש חילוקי דעות לגבי המדיניות שננקטה על ידי אותו מורה או מנהל, שיוסקו מסקנות בתוך המערכת לגבי העתיד. בכל אופן, אסור לשנות החלטה או לדבר בקולות שונים מול תלמיד הורה. הגיבוי הוא הדבר החשוב ביותר.

      ברגע שמורים ירגישו שהם מגובים ולא צפויה להם סכנת איגוף מצד התלמיד, הם יוכלו להעניש בצורה אפקטיבית וליצור תהליך חינוכי אמיתי. המורים יתחילו להפעיל שיקול דעת ומחשבה חינוכית. אני בטוח שכאשר יתקיים גיבוי זה, השינוי יגיע במהרה, הדברים יראו כמו מהפכה ממש. מורה שלא יירתע מתלמיד ומרעיו למקצוע, יוכל לחנך תלמידים באמת ולא להיות שמרתף.

      כבוד השר, תכניתך רק תנציח את הבעיה כיוון שהיא משתמשת באותה פרדיגמה שכבר כשלה. אין מנוס ממתן גיבוי לדרגי השטח לפי הכללים שפורטו לעיל.

       

      נדמה לי שגם הפרדיגמה שאת מציעה כשלה כבר מלפני יובלות.... אני לא חושבת שמערכת "ענישה" אפקטיבית, ויצירת תנאים

      ספרטנים ומאיימים על תלמידים הם הפתרון לאלימות.

      אלימות קיימת במינונים שונים בכל אחד מאיתנו. הדרך להתמודד עם האלימות בבתי הספר לדעתי צריכה להיות בכמה מישורים-

      האחד - תנאי הסביבה של התלמידים- זא' צמצום כמות התלמידים בכיתות

      השני- מתן כלים למורים ולמחנכים להטמעת רעיונות, דרכים וכלים להתמודדות עם מצבי קונפליקט ופתרונות יצירתיים

      לרגעי משבר

      והשלישי- הקניית כלים לתלמידים בצורת תכני למידה המשלבים סוגים שונים של טכניקות להתמודדות עם כעס, וכדומה

      האלימות כיום היא לא רק בבתי הספר. החברה שלנו הופכת לאלימה יותר ויותר, והפתרון צריך להיות פתרון בכל המערכות.

      צריך להתגייס לדעתי על מנת לאפשר לכל האזרחים כלים חינמיים לתקשורת לא אלימה, ולהתמודדות עם בעיות קטנות כגדולות.

      הילדים של היום חשופים להמון ידע, שנרכש לאו דווקא דרך הלימודים בבתי הספר. הם מהירים יותר מאיתנו, חכמים יותר,

      וזקוקים לסוג אחר של הצבת גבולות מהמוכר לנו.

      פיתחתי תוכנית להקניית כלים לתקשורת לא אלימה והתמודדות עם מצבי קונפליקט בבתי הספר ובגנים בהתאם לגילאים השונים,

      ושלחתי הצעה בעניין למשרד החינוך, למייל הראשי... תנחשו איזה תשובה קיבלתי?- "פנייתך הועברה לנציב תלונות הציבור"....

      חבל.

        15/8/09 11:24:

      צטט: א י ל ה 2009-08-14 17:25:13


      זה כל כך עצוב ומתסכל שהחינוך, שלטעמי הוא אבן היסוד של החברה, נמצא בשפל כל כך מזעזע ועלוב.

      בעיניי, זה מצב של מבול. למחוק ולהתחיל מחדש יהיה קל יותר מלתקן ולשנות, עד כדי כך המערכת מקולקלת ורקובה.

       

      וזה לא שאין פתרונות. דווקא יש. אבל אין מי שירים אותם ויממש, ולא נראה לי שגדעון סער הוא ה-זה שישנה את זה.

       

      <מאימא שהצילה את שני ילדיה מהמערכת המקצצת הזאת. כן, הצילה. לא פחות.>

       

       

       

       תודה אילה.

      אני מסכים איתך - עצוב מאד שהחינוך כאן בשפל שכזה. אולי הממשלה הנוכחית תהיה "מבול", מי יודע. כל הכבוד לך שהצלחת להציל את ילדייך, לדעתי המערכת קוצצה ובולבלה עד לקריסה לחוסר אונים מחלט.

      שני ילדי לומדים בבית ספר פרטי, אבל גם שם אני רואה "מחלות" המביאות לקשיים של בית הספר בהשכלת הילדים. חינוך לערכים דווקא מקנים שם לשמחתי.

       

        15/8/09 11:16:

      צטט: nba24353 2009-08-13 22:09:14


      אז קודם כל ידידי, דבריך מופנים לאוזן ערלה!

      גדעון סער הוא לא פרטנר לעשות דברים - פוליטיקאי-מעכר מהסוג הנקלה ביותר שקם לנו במדינה ומאפיין את רוב תושבי בית הנבחרים שלנו שנמצאים שם לצבירת תחושת כוח ופנסיה...

      לא אשכח לו בחיים איך בהיותו יו"ר ועדת הכנסת לקידום מעמד האשה מנע מאיתנו, ארגוני הגברים, בניגוד לכללים הכי בסיסיים של הדימוקרטיה, להכנס לישיבות הועדה ולומר את דברנו.

      אז אל תבזבז עליו זמן, הוא שם (במשרד החינוך) רק כדי להעביר קדנציה ולצבור פנסיה.

      ושנית, בתור בעל ניסיון (אני ניהלתי את המלחמה נגדם, וניצחתי, בנושא תוכנת המנב"ס שאינה מאפשרת קיום הוראת מנכ"ל משרד החינוך בעניין הטיפול בילדי הורים פרודים, סיפור בפני עצמו... בהזדמנות), יש לי בשבילך את הפתרון האולטימטיבי - יש במדינה הזאת, למרבה הפלא ולמרות כל המגבלות, מוסד חשוב שנקרא מבקר המדינה. הכן את כל טענותיך (הצודקות) פרושות בצורה אפקטיבית (אתה עו"ד, אמור להיות אמון על כך...) והגש אותן כתלונה למשרד המבקר.

      עם כל מגבלותיהם (והן רבות) ואם תתמיד ותתעקש (כמו כל מוסד שילטוני הם מנסים קודם כל לנפנף אותך...) - תהיינה תוצאות. תלוי בעיקר בך וכמה זה עקרוני לך וכמה אתה מוכן להשקיע בזה (תראה אותי...).

      בהצלחה.

       אני מתכוון לצוד את אוזנו של שר החינוך.

      למבקר המדינה אין מה להציע לי בתחום זה.

       

        15/8/09 11:14:

      צטט: רות.מ 2009-08-13 19:22:42

      יגאל קראתי רק את הכותת ונעצרתי

       

      שתי גיסותיי מורות

       

      בכל המערכת יש יותר עזים שחורות משיות תמימות

       

      אבל

       

      היכן ההורים ?

      בית הספר מיועד להעניק השכלה

      וההורים מחנכים ?

       תפקידם של ההורים, בין השאר, הוא לחנך לכבוד כלפי המורים (אני אישית משקיע בזה לא מעט) ותפקידם של המורים להשכיל ולחנך את הילדים. הורים שמקנים לילדיהם גישה של זלזול במורים או בבית הספר יורים לעצמם (ולאחרים) ברגל.

       

        15/8/09 11:09:

      צטט: פ. השקד 2009-08-13 18:04:03

      יגאל בתגובה הקודמת לא נעשתה העתקה טובה. אניא מחוק והשאר את זאת

       

      הפתרון למיגור האלימות במערכת החינוך אלון תובל

      בימים אלו פועל שר החינוך, גדעון סער, ליישום תכנית חדשה לטיפול באלימות בבתי הספר. באמת הגיע הזמן לתת את הדעת על הנושא הזה. בחטיבות הביניים לא ניתן לקיים שיעורים, אין גבול מצד התלמידים אולי דווקא משום שידיה של המערכת כבולות.

      הצבת גבולות והחמרת הענישה היא אכן הכיוון הנכון. המתירנות האינסופית הביאה לכבוד אפסי כלפי המורים. בצורה שכזאת לא ניתן לנהל שיעורים באופן סדיר. מורה חסר סמכות יתקשה להתניע תהליכים חינוכיים בקרב תלמידיו. בשורה התחתונה, הסובלים העיקריים והמשמעותיים הם התלמידים עצמם. רוב התלמידים שמעוניינים ללמוד ומוכנים לכך, לא מסוגלים לעשות זאת. המערכת נטולת השיניים לא מסוגלת לנטרל את התלמידים מחוללי הנזק. בסופו של דבר אנו נגררים לרמות בינוניות שלא ידענו כמותן.

      החשש הגדול שמובע כיום בתקשורת, הוא "זריקת" כל תלמיד שעלול להיראות כמוקד המהומה, אי טיפול בו ופליטתו לרחוב. נקדים ונאמר שמותר לבצע הקרבה מינימאלית שכזאת למען יצירת הרתעה. ניתן לעשות זאת כל עוד לא מדובר בבחירה בדרך הקלה, כל עוד היעילות מוכחת וכל עוד שאכן מדובר בקרבן מינימאלי. יש לזכור שבחטיבת הביניים, אין את הסמכות הבוגרת שקיימת בגיל היסודי ואין את חרב ההישגיות של התיכון ולכן עונש של הרחקה מהווה לא פעם פרס לתלמיד החצוף ולא מרתיע אותו.

      בכל אופן, בכדי למגר את האלימות ולהשליט משמעת שתביא לאווירה לימודית, המערכת צריכה להפנים מספר עקרונות:

      1.      מוביליות - במערכת הענישה והקידום יש ליצור מוביליות. מה הכוונה? לתלמיד צריך להיות החשש מפני נפילה כלפי מטה. תלמיד שיודע שהוא עלול להגיע למסגרת פחות טובה ומוצלחת, יעשה מאמצים להישאר במסגרת הטובה בה הוא נמצא. מבלי שקיימת מסגרת חלופית, המערכת כולה מרקיבה ומשחיתה את עצמה. המוביליות, מטרתה ליצור מוטיבציה. הדבר נכון בטיפול באלימות וגם לשם שמירה על סטנדרטים לימודיים.

      2.      אחידות - למערכת יש צורך בקביעת ענישה אחידה ומסתגלת. כיוון שהבעיות ומקורן שונות בכל מקום, כך גם הטיפול בהן. לכן מערכת החוקים האחידה צריכה להיקבע ביחידות קטנות, רמה בית ספרית ואפילו תת בית ספרית. מי שיודע להעריך את המצב בשטח בצורה נכונה, עליו מוטלת הזכות והאחריות לגבש את המדיניות (מנהל ביה"ס לרוב). עם זאת, חובה שתהיה האפשרות להפתיע.

      3.      הפתעה וחוסר אחידות – למערכת צריכה להיות אפשרות להפתיע ולשבור את האחידות שיצרה מבלי שתיתפס כפורעת החוקים של עצמה. אם תלמיד עשה מעשה יוצא דופן, על המערכת להתייחס אליו בצורה יוצאת דופן ולא להישאר בשבלונת המדיניות הכוללת. במקרים ספציפיים צריך להחמיר באופן קיצוני עם תלמיד אחד על מנת ליצור הרתעה ודימוי שלילי של המעשה, לטובת הכלל. מנהיג טוב (במקרה שלנו מורה, מחנך או מנהל) מוטב לפעמים שיצור תחושה של שבירת הכלים.

      4.      יצירתיות ואפקטיביות – הענישה, צריך שתהיה אפקטיבית, לאו דווקא אחידה והוגנת. מחנך יצירתי ימצא עונשים יצירתיים שימלאו את האלמנט ההרתעתי שבהם ויחד עם זאת יקדמו את התלמיד. למשל, היום כבר לא נהוג לתת עונש בצורת הגשת עבודה או פגיעה בציון, מדוע? כל עוד הענישה אפקטיבית והמטרה היא טובה, יש לענישה הכשר. מחנך יצירתי יפיק מתלמידיו את המירב.

      5.      שיהיה מה להפסיד – אם תלמיד בא לבית הספר כאשר הוא בתחושה שאין לו בשביל מה לבוא, שום עונש בצורת הרחקה לא יפעל עליו. שיטת הגדר סביב בתי הספר קרסה מזמן ועושה רק רע בתהליך החינוכי. אם לא תיווצר אווירה של בניה חיובית בבית הספר, של חלק מהתקדמות כלשהי, לא יעזור דבר. צריך שיהיה משהו חיובי להתלות בו. במקרה הזה, הינוי יבוא רק בתוך הצוות החינוכי.

      6.      אחדות והפרדה – ההסתכלות מבחינת המערכת צריכה להיות על שתי קבוצות נפרדות: התלמיד והמערכת. המערכת באחדותה, כיחידה אחת. כאשר קטן המורים מחליט על עונש שנראה לו, על המערכת שמאחוריו לגבות אותו בלי הסתייגות. המצב כיום הוא של מערכת שבירה. תלמיד שהענישה לא לרוחו, ילחם במורה בכל בעלי התפקידים מעל למורה ובעלי התפקידים המקבילים במערכות השונות. כך מדובר על אותו מקרה במספר שפות ובמעשים לא אחידים. התלמיד "נהנה" מן המשחק בין הסמכויות ועוקר את האפקטיביות של כל ענישה שתבוא. עלינו לשכוח מהגישה של "גובה העיניים". יש מורה, מבוגר וחכם ויש לתת לו כבוד. לא יעלה על הדעת שתלמיד או הוריו יעלו מול מורה ויהיה משפט אובייקטיבי ביניהם. המורה תמיד צודק, בכל מצב.

      ·         כמובן שאני לא מדבר על מקרים קיצוניים של אפליה או חריגה מסמכות באופן קיצוני שלא מתקבל על הדעת.

      מערכת שתקיים את הכללים הללו תשיג סדר ומשמעת, תיצור אווירה טובה בבית הספר, אווירה שבה ניתן ללמוד ולהתפתח.

      התכנית שמקדם שר החינוך כיום נותנת את הדגש על החמרת הענישה אך לחלוטין לא עומדת בכללים שפורטו לעיל. התכנית שמקדם השר היא בצורת עוד חוזר מנכ"ל עם חוקים מגבילים שכל המערכת צריכה להתיישר לפיו. כבר קבענו בסעיף 2 שהאחידות צריכה להתקיים בתת המערכות ולא בכל מערכת החינוך באופן אחיד. על מנהל בית הספר לגבש מדיניות לפי צרכי בית הספר ולא לפי תכנית אחידה של כלל מערכת החינוך. התכנית מגבילה את הענישה לשבלונות קבועות מראש ודרגות ענישה קבועות מראש. כך לא ניתן לקיים הפתעה, חוסר אחידות ויצירתיות. התכנית לא נותנת מענה מספיק למוביליות. המוביליות כפי שמוצגת בתכנית מוגבלת לשתי רמות – בתוך ביה"ס ומחוץ לביה"ס (דהיינו בבית או ברחוב). יש ליצור מספר דרגות ביניים בתוך בית הספר. על שר החינוך לקחת על עצמו גיבוש מדיניות שתפעל כנגד הגישה ההטרוגנית הנהוגה כיום.

      הדבר הכי גרוע – התכנית הזאת, מתהדרת בהרחבת סמכויות המנהל אך למעשה, היא משדרת את אותו המסר הפסול ששודר בעבר: "מורים ומנהלים יקרים, אנחנו מצפצפים על שיקול דעתכם, אין לכם גיבוי". הדבר הכי חשוב הוא הגיבוי לדרגי השטח. חדל חוקים מערכתיים. לא רוצה חוזרי מנכ"ל מפורטים, לא רוצים שיח של דין וזכויות עם התלמיד. אנו רוצים גיבוי לדרגי השטח, שיכולו לבצע את עבודתם מבלי לחשוש. איני רוצה שיחששו מהתלמידים או מהמערכת שתפעיל עליהם לחצים עקב פניית תלמידים. כלפי חוץ, תמיד חייב להיות מסר של גיבוי ואחדות. אם יש חילוקי דעות לגבי המדיניות שננקטה על ידי אותו מורה או מנהל, שיוסקו מסקנות בתוך המערכת לגבי העתיד. בכל אופן, אסור לשנות החלטה או לדבר בקולות שונים מול תלמיד הורה. הגיבוי הוא הדבר החשוב ביותר.

      ברגע שמורים ירגישו שהם מגובים ולא צפויה להם סכנת איגוף מצד התלמיד, הם יוכלו להעניש בצורה אפקטיבית וליצור תהליך חינוכי אמיתי. המורים יתחילו להפעיל שיקול דעת ומחשבה חינוכית. אני בטוח שכאשר יתקיים גיבוי זה, השינוי יגיע במהרה, הדברים יראו כמו מהפכה ממש. מורה שלא יירתע מתלמיד ומרעיו למקצוע, יוכל לחנך תלמידים באמת ולא להיות שמרתף.

      כבוד השר, תכניתך רק תנציח את הבעיה כיוון שהיא משתמשת באותה פרדיגמה שכבר כשלה. אין מנוס ממתן גיבוי לדרגי השטח לפי הכללים שפורטו לעיל.

       חכם מאד. במיוחד הביקורת המשלימה על תכנית משרד החינוך. הרי אנחנו מכירים את זה מהבית: ההורים צריכים לגבות זה את זה מול הילדים ולא לדבר בשני קולות.

      אותו כלל צריך לחול על ניהול החינוך בבתי הספר. המורה הוא הקובע ןחבריו ומנהליו צריכים לגבות אותו. - אחידות ה"חזית", המדיניות, בתת המערכת, בדיוק כמו בבית! (אגב אני לא מרשה לחמותי להתערב במערכת הביתית בין השאר מסיבה זאת - אין מקום לקול שני).

       

        14/8/09 17:25:


      זה כל כך עצוב ומתסכל שהחינוך, שלטעמי הוא אבן היסוד של החברה, נמצא בשפל כל כך מזעזע ועלוב.

      בעיניי, זה מצב של מבול. למחוק ולהתחיל מחדש יהיה קל יותר מלתקן ולשנות, עד כדי כך המערכת מקולקלת ורקובה.

            

      וזה לא שאין פתרונות. דווקא יש. אבל אין מי שירים אותם ויממש, ולא נראה לי שגדעון סער הוא ה-זה שישנה את זה.

           

      <מאימא שהצילה את שני ילדיה מהמערכת המקצצת הזאת. כן, הצילה. לא פחות.>

             

                   

       

        13/8/09 22:09:


      אז קודם כל ידידי, דבריך מופנים לאוזן ערלה!

      גדעון סער הוא לא פרטנר לעשות דברים - פוליטיקאי-מעכר מהסוג הנקלה ביותר שקם לנו במדינה ומאפיין את רוב תושבי בית הנבחרים שלנו שנמצאים שם לצבירת תחושת כוח ופנסיה...

      לא אשכח לו בחיים איך בהיותו יו"ר ועדת הכנסת לקידום מעמד האשה מנע מאיתנו, ארגוני הגברים, בניגוד לכללים הכי בסיסיים של הדימוקרטיה, להכנס לישיבות הועדה ולומר את דברנו.

      אז אל תבזבז עליו זמן, הוא שם (במשרד החינוך) רק כדי להעביר קדנציה ולצבור פנסיה.

      ושנית, בתור בעל ניסיון (אני ניהלתי את המלחמה נגדם, וניצחתי, בנושא תוכנת המנב"ס שאינה מאפשרת קיום הוראת מנכ"ל משרד החינוך בעניין הטיפול בילדי הורים פרודים, סיפור בפני עצמו... בהזדמנות), יש לי בשבילך את הפתרון האולטימטיבי - יש במדינה הזאת, למרבה הפלא ולמרות כל המגבלות, מוסד חשוב שנקרא מבקר המדינה. הכן את כל טענותיך (הצודקות) פרושות בצורה אפקטיבית (אתה עו"ד, אמור להיות אמון על כך...) והגש אותן כתלונה למשרד המבקר.

      עם כל מגבלותיהם (והן רבות) ואם תתמיד ותתעקש (כמו כל מוסד שילטוני הם מנסים קודם כל לנפנף אותך...) - תהיינה תוצאות. תלוי בעיקר בך וכמה זה עקרוני לך וכמה אתה מוכן להשקיע בזה (תראה אותי...).

      בהצלחה.

        13/8/09 19:22:

      יגאל קראתי רק את הכותת ונעצרתי

       

      שתי גיסותיי מורות

       

      בכל המערכת יש יותר עזים שחורות משיות תמימות

       

      אבל

       

      היכן ההורים ?

      בית הספר מיועד להעניק השכלה

      וההורים מחנכים ?

        13/8/09 18:04:

      יגאל בתגובה הקודמת לא נעשתה העתקה טובה. אניא מחוק והשאר את זאת

       

      הפתרון למיגור האלימות במערכת החינוך \ אלון תובל

      בימים אלו פועל שר החינוך, גדעון סער, ליישום תכנית חדשה לטיפול באלימות בבתי הספר. באמת הגיע הזמן לתת את הדעת על הנושא הזה. בחטיבות הביניים לא ניתן לקיים שיעורים, אין גבול מצד התלמידים אולי דווקא משום שידיה של המערכת כבולות.

      הצבת גבולות והחמרת הענישה היא אכן הכיוון הנכון. המתירנות האינסופית הביאה לכבוד אפסי כלפי המורים. בצורה שכזאת לא ניתן לנהל שיעורים באופן סדיר. מורה חסר סמכות יתקשה להתניע תהליכים חינוכיים בקרב תלמידיו. בשורה התחתונה, הסובלים העיקריים והמשמעותיים הם התלמידים עצמם. רוב התלמידים שמעוניינים ללמוד ומוכנים לכך, לא מסוגלים לעשות זאת. המערכת נטולת השיניים לא מסוגלת לנטרל את התלמידים מחוללי הנזק. בסופו של דבר אנו נגררים לרמות בינוניות שלא ידענו כמותן.

      החשש הגדול שמובע כיום בתקשורת, הוא "זריקת" כל תלמיד שעלול להיראות כמוקד המהומה, אי טיפול בו ופליטתו לרחוב. נקדים ונאמר שמותר לבצע הקרבה מינימאלית שכזאת למען יצירת הרתעה. ניתן לעשות זאת כל עוד לא מדובר בבחירה בדרך הקלה, כל עוד היעילות מוכחת וכל עוד שאכן מדובר בקרבן מינימאלי. יש לזכור שבחטיבת הביניים, אין את הסמכות הבוגרת שקיימת בגיל היסודי ואין את חרב ההישגיות של התיכון ולכן עונש של הרחקה מהווה לא פעם פרס לתלמיד החצוף ולא מרתיע אותו.

      בכל אופן, בכדי למגר את האלימות ולהשליט משמעת שתביא לאווירה לימודית, המערכת צריכה להפנים מספר עקרונות:

      1.      מוביליות - במערכת הענישה והקידום יש ליצור מוביליות. מה הכוונה? לתלמיד צריך להיות החשש מפני נפילה כלפי מטה. תלמיד שיודע שהוא עלול להגיע למסגרת פחות טובה ומוצלחת, יעשה מאמצים להישאר במסגרת הטובה בה הוא נמצא. מבלי שקיימת מסגרת חלופית, המערכת כולה מרקיבה ומשחיתה את עצמה. המוביליות, מטרתה ליצור מוטיבציה. הדבר נכון בטיפול באלימות וגם לשם שמירה על סטנדרטים לימודיים.

      2.      אחידות - למערכת יש צורך בקביעת ענישה אחידה ומסתגלת. כיוון שהבעיות ומקורן שונות בכל מקום, כך גם הטיפול בהן. לכן מערכת החוקים האחידה צריכה להיקבע ביחידות קטנות, רמה בית ספרית ואפילו תת בית ספרית. מי שיודע להעריך את המצב בשטח בצורה נכונה, עליו מוטלת הזכות והאחריות לגבש את המדיניות (מנהל ביה"ס לרוב). עם זאת, חובה שתהיה האפשרות להפתיע.

      3.      הפתעה וחוסר אחידות – למערכת צריכה להיות אפשרות להפתיע ולשבור את האחידות שיצרה מבלי שתיתפס כפורעת החוקים של עצמה. אם תלמיד עשה מעשה יוצא דופן, על המערכת להתייחס אליו בצורה יוצאת דופן ולא להישאר בשבלונת המדיניות הכוללת. במקרים ספציפיים צריך להחמיר באופן קיצוני עם תלמיד אחד על מנת ליצור הרתעה ודימוי שלילי של המעשה, לטובת הכלל. מנהיג טוב (במקרה שלנו מורה, מחנך או מנהל) מוטב לפעמים שיצור תחושה של שבירת הכלים.

      4.      יצירתיות ואפקטיביות – הענישה, צריך שתהיה אפקטיבית, לאו דווקא אחידה והוגנת. מחנך יצירתי ימצא עונשים יצירתיים שימלאו את האלמנט ההרתעתי שבהם ויחד עם זאת יקדמו את התלמיד. למשל, היום כבר לא נהוג לתת עונש בצורת הגשת עבודה או פגיעה בציון, מדוע? כל עוד הענישה אפקטיבית והמטרה היא טובה, יש לענישה הכשר. מחנך יצירתי יפיק מתלמידיו את המירב.

      5.      שיהיה מה להפסיד – אם תלמיד בא לבית הספר כאשר הוא בתחושה שאין לו בשביל מה לבוא, שום עונש בצורת הרחקה לא יפעל עליו. שיטת הגדר סביב בתי הספר קרסה מזמן ועושה רק רע בתהליך החינוכי. אם לא תיווצר אווירה של בניה חיובית בבית הספר, של חלק מהתקדמות כלשהי, לא יעזור דבר. צריך שיהיה משהו חיובי להתלות בו. במקרה הזה, הינוי יבוא רק בתוך הצוות החינוכי.

      6.      אחדות והפרדה – ההסתכלות מבחינת המערכת צריכה להיות על שתי קבוצות נפרדות: התלמיד והמערכת. המערכת באחדותה, כיחידה אחת. כאשר קטן המורים מחליט על עונש שנראה לו, על המערכת שמאחוריו לגבות אותו בלי הסתייגות. המצב כיום הוא של מערכת שבירה. תלמיד שהענישה לא לרוחו, ילחם במורה בכל בעלי התפקידים מעל למורה ובעלי התפקידים המקבילים במערכות השונות. כך מדובר על אותו מקרה במספר שפות ובמעשים לא אחידים. התלמיד "נהנה" מן המשחק בין הסמכויות ועוקר את האפקטיביות של כל ענישה שתבוא. עלינו לשכוח מהגישה של "גובה העיניים". יש מורה, מבוגר וחכם ויש לתת לו כבוד. לא יעלה על הדעת שתלמיד או הוריו יעלו מול מורה ויהיה משפט אובייקטיבי ביניהם. המורה תמיד צודק, בכל מצב.

      ·         כמובן שאני לא מדבר על מקרים קיצוניים של אפליה או חריגה מסמכות באופן קיצוני שלא מתקבל על הדעת.

      מערכת שתקיים את הכללים הללו תשיג סדר ומשמעת, תיצור אווירה טובה בבית הספר, אווירה שבה ניתן ללמוד ולהתפתח.

      התכנית שמקדם שר החינוך כיום נותנת את הדגש על החמרת הענישה אך לחלוטין לא עומדת בכללים שפורטו לעיל. התכנית שמקדם השר היא בצורת עוד חוזר מנכ"ל עם חוקים מגבילים שכל המערכת צריכה להתיישר לפיו. כבר קבענו בסעיף 2 שהאחידות צריכה להתקיים בתת המערכות ולא בכל מערכת החינוך באופן אחיד. על מנהל בית הספר לגבש מדיניות לפי צרכי בית הספר ולא לפי תכנית אחידה של כלל מערכת החינוך. התכנית מגבילה את הענישה לשבלונות קבועות מראש ודרגות ענישה קבועות מראש. כך לא ניתן לקיים הפתעה, חוסר אחידות ויצירתיות. התכנית לא נותנת מענה מספיק למוביליות. המוביליות כפי שמוצגת בתכנית מוגבלת לשתי רמות – בתוך ביה"ס ומחוץ לביה"ס (דהיינו בבית או ברחוב). יש ליצור מספר דרגות ביניים בתוך בית הספר. על שר החינוך לקחת על עצמו גיבוש מדיניות שתפעל כנגד הגישה ההטרוגנית הנהוגה כיום.

      הדבר הכי גרוע – התכנית הזאת, מתהדרת בהרחבת סמכויות המנהל אך למעשה, היא משדרת את אותו המסר הפסול ששודר בעבר: "מורים ומנהלים יקרים, אנחנו מצפצפים על שיקול דעתכם, אין לכם גיבוי". הדבר הכי חשוב הוא הגיבוי לדרגי השטח. חדל חוקים מערכתיים. לא רוצה חוזרי מנכ"ל מפורטים, לא רוצים שיח של דין וזכויות עם התלמיד. אנו רוצים גיבוי לדרגי השטח, שיכולו לבצע את עבודתם מבלי לחשוש. איני רוצה שיחששו מהתלמידים או מהמערכת שתפעיל עליהם לחצים עקב פניית תלמידים. כלפי חוץ, תמיד חייב להיות מסר של גיבוי ואחדות. אם יש חילוקי דעות לגבי המדיניות שננקטה על ידי אותו מורה או מנהל, שיוסקו מסקנות בתוך המערכת לגבי העתיד. בכל אופן, אסור לשנות החלטה או לדבר בקולות שונים מול תלמיד \ הורה. הגיבוי הוא הדבר החשוב ביותר.

      ברגע שמורים ירגישו שהם מגובים ולא צפויה להם סכנת איגוף מצד התלמיד, הם יוכלו להעניש בצורה אפקטיבית וליצור תהליך חינוכי אמיתי. המורים יתחילו להפעיל שיקול דעת ומחשבה חינוכית. אני בטוח שכאשר יתקיים גיבוי זה, השינוי יגיע במהרה, הדברים יראו כמו מהפכה ממש. מורה שלא יירתע מתלמיד ומרעיו למקצוע, יוכל לחנך תלמידים באמת ולא להיות שמרתף.

      כבוד השר, תכניתך רק תנציח את הבעיה כיוון שהיא משתמשת באותה פרדיגמה שכבר כשלה. אין מנוס ממתן גיבוי לדרגי השטח לפי הכללים שפורטו לעיל.

        13/8/09 17:24:

      צטט: מחשבות שבלב 2009-08-13 17:16:26


      מקצוע ההוראה הוא מקצוע כפוי טובה בעיקר במדינתנו

      העבודה הרבה הלימודים וההשקעה לא שווים את הפירות.

      השכר לא מתגמל. תלמידים רבים אינם רוכשים כבוד למורים. הורים גם.

      מצטערת לצבוע את זה באפור אבל....זה המצב

      התואר הראשון שלי בחינוך ומוסיקה...בלי שום בעיה אני מוחקת את החינוך מהתעודה המהממת שלי ונשארת עם המוסיקה.

      חינוך הפך למילה "גסה" ממזמן.

       חבל לי שכך את רואה את הדברים.חינוך לא מילה גסה, לצערי הוא לא עליון בסדר העדיפויות כאן. הרבה גורמים הביאו למצב נורא זה ודורות שילמו ומשלמים את המחיר. לדעתי אפשר אחרת.

        13/8/09 17:16:


      מקצוע ההוראה הוא מקצוע כפוי טובה בעיקר במדינתנו

      העבודה הרבה הלימודים וההשקעה לא שווים את הפירות.

      השכר לא מתגמל. תלמידים רבים אינם רוכשים כבוד למורים. הורים גם.

      מצטערת לצבוע את זה באפור אבל....זה המצב

      התואר הראשון שלי בחינוך ומוסיקה...בלי שום בעיה אני מוחקת את החינוך מהתעודה המהממת שלי ונשארת עם המוסיקה.

      חינוך הפך למילה "גסה" ממזמן.

        13/8/09 13:07:

      צטט: פ. השקד 2009-08-13 12:58:19

      שרק לא תטעה לחשוב שחינוך  עם מיטב המשכורות והמורים המשובחים, יפתור את כל הבעיות. התנהלות בתוך סביבה לא מושלמת כפי שמתבטאת בחינוך הציבורי, היא אתגר עבור מנהל שאמור למצוא פתרונות יצירתיים גם בנושא הפרסונלי. מעבר לכך התלמידים של היום הם בוגרי המחר שגם הם לא יחיו בעולם מושלם, כך שלימוד בסביבה לא הכי חממתית ומגנה, עם המורה לא הכי מושלם, בסך הכל תעניק להם שיעור לא רע לחיים. 

       שיעור במציאות. כך הם מתבגרים ועושים בגרות במציאות, תרתי משמע. אין לי אשליות על פתרון בעיות, רק שאיפה לקדם את המערכת.

       

        13/8/09 12:58:
      שרק לא תטעה לחשוב שחינוך  עם מיטב המשכורות והמורים המשובחים, יפתור את כל הבעיות. התנהלות בתוך סביבה לא מושלמת כפי שמתבטאת בחינוך הציבורי, היא אתגר עבור מנהל שאמור למצוא פתרונות יצירתיים גם בנושא הפרסונלי. מעבר לכך התלמידים של היום הם בוגרי המחר שגם הם לא יחיו בעולם מושלם, כך שלימוד בסביבה לא הכי חממתית ומגנה, עם המורה לא הכי מושלם, בסך הכל תעניק להם שיעור לא רע לחיים. 
        13/8/09 11:09:

      צטט: פ. השקד 2009-08-13 11:03:28

      אין מספיק מילים בכדי לתאר עד כמה החינוך בארץ הוא נושא שהפוליטיקאים שלנו מזלזלים בו נוראות. הוא יותר חשוב מצבא ובטחון והם לא רואים איך הדור הבא או אפילו הנוכחי לא יישאר פה אפילו דקה אחת מיותרת אחרי הצבא. והכל מתחיל מהחינוך...

       

      באמת שתקצר היריעה להתריע על כל הנושאים אז רק על קצה המזלג ונראה לאן יתפתח הדיון.

       

      איכות מורים, חוסר מנהיגות של המנהלים, תכני לימוד בעייתיים, תוכניות לימוד חדשות לבקרים כשהתלמידים הם שפני נסיון, הטבות מפליגות לתלמידים, משיכה כלפי מטה למכנה המשותף הנמוך ביותר, חוסר איתגורים אינטלקטואליים, אלימות נוראה בקרב ילדים והורים, [כן, הורים]...

       

      וזה רק מעט שבמעט.  

       תודה. זה באמת המעט שבמעט, שכן הכל דרוש תיקון. אגב, גם מנהלים בעלי כושר מנהיגות, חסרי שיניים כלפי מורים לא מוצלחים המגובים על ידי המערכת והשיטה.

       

        13/8/09 11:03:

      אין מספיק מילים בכדי לתאר עד כמה החינוך בארץ הוא נושא שהפוליטיקאים שלנו מזלזלים בו נוראות. הוא יותר חשוב מצבא ובטחון והם לא רואים איך הדור הבא או אפילו הנוכחי לא יישאר פה אפילו דקה אחת מיותרת אחרי הצבא. והכל מתחיל מהחינוך...

       

      באמת שתקצר היריעה להתריע על כל הנושאים אז רק על קצה המזלג ונראה לאן יתפתח הדיון.

       

      איכות מורים, חוסר מנהיגות של המנהלים, תכני לימוד בעייתיים, תוכניות לימוד חדשות לבקרים כשהתלמידים הם שפני נסיון, הטבות מפליגות לתלמידים, משיכה כלפי מטה למכנה המשותף הנמוך ביותר, חוסר איתגורים אינטלקטואליים, אלימות נוראה בקרב ילדים והורים, [כן, הורים]...

       

      וזה רק מעט שבמעט.  

      פרופיל

      יגאל פישר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות

      אנחנו ואתן

      אנחנו ואתן